אני חוזרת לסדרה שלי , או אולי לתמה ,שעד כה לא הכריזה על עצמה – של מורים (מוזיקליים, ובכלל).
בודאי תבחינו בכך שזו לי הפעם הראשונה שאני מדברת על מורה אישה.
אני מקשיבה לג'וני מיטשל , ואני מרגישה שכך שירה צריכה להישמע. המילים המושרות לא מסתפקות אצל מיטשל בהישארות בגרון- הן מטיילות אצלה בפה.
זה יפה כמה חוכמה אפשר לשים במשהו כמו שירה. אני לא בטוחה ששירה תמיד מקבלת את הכבוד המגיע לה, ואם כן ,האם היא מקבלת את הכבוד המגיע לה מהסיבות הנכונות. כשהיא כן מקבלת את המקום המגיע לה, זה הרבה פעמים בזכות מנעד, בזכות כריזמה ויכלת בימתית . אבל אני דווקא חושבת על תכונות כמו תזמון ,דיקציה, המשיכה וההשהיה של המילים. וגם על ורסטיליות חכמה כזו, שיודעת להשתנות לא בשם הוירטואוזיות. ורסטיליות לא מתפזרת, אלא דווקא מאד ממוקדת . שירה שהיא אורגניזם שמתפתח יחד עם המלודיה.
אני יכולה מיד לחשוב גם על ארתור לי כ"זמר" חכם מהסוג הזה וכן , גם על מיטשל. כי לא חסרות הזמרות הפולקיות הסינגר סונגרטיירטיות שהתחנכו על ברכיה של מיטשל, ויש כאלה שאולי האוזן שלהם חירשת את המיטשל הזו שאני מדברת עליה וחווים אותה כאחת הסינגר סונגרייטריות הללו. אבל היא הרבה יותר.
לנוכח חוכמה כמו של מיטשל אני נמלאת תקווה . כי אני יודעת אז שתמיד יהיו כאלה דברים -כזו חוכמה. זה אולי נשמע לכם הפוך- כאילו אני מדברת פה דווקא על כישרון חד פעמי. אבל אנשים חכמים כאלה אני מאמינה ,יש בכל עידן ובכל מקום , הם פשוט מביעים את החוכמה שלהם בכל מיני דרכים שונות.
אולי החוכמה שפעם הובעה על ידי מיטשל, ארתור לי ודומיהם במוזיקה מובעת היום במקומות אחרים. אולי בסרטון אנימציה, בחיבור מסויים של שירים במיקסטייפ , בדי ג'יי סט – החוכמה עדיין קיימת. (במאמר מוסגר- אני אישית מאמינה שהיא עדיין קיימת מוזיקלית -אנחנו אלו שהתעייפנו). וחוצמיזה, גם אצל החכמים האלה בעצמם -כמו מיטשל, אופן ההבעה שלה של החוכמה משתנה. כי הרי מיטשל עצמה עשתה כמה דברים פחות מרגשים בהמשך הקריירה שלה . האזנתי לשיר אחד שלה שנשמע כאילו נלקח מסצנת אהבת צ'יזית במיוחד באיזה סרט אייטיז . ואולי את החוכמה הזו היא הביעה מאוחר יותר במקומות אחרים. בציור, או במשפחה שלה. אולי.
סדרה מבורכת!
וג'וני אחת המורות הגדולות.
אני חושבת שהחכמה שלה היא באותנטיות בלתי מתפשרת וחסרת פוזה (שלדעתי רק הולכת ומשתבחת עם השנים, ולראייה: http://www.youtube.com/watch?v=tKQSlH-LLTQ).
וכמו שאמרת – אנשים חכמים תמיד יש, רק שבעידן של שיא תעשייתי דרוש הרבה אומץ לב כדי להיות אותנטי וללכת עד הסוף עם אמת שהיא לא גימיק.
מאיה כמה יפה הגדרת את זה- אני מעסיקה את עצמי הרבה בשאלה של האותנטיות של המוזיקאים שלי.
אני פחות אוהבת ביצועים קונצרטים כאלו- קצת בואך שירלי באסי , לא? אבל זה יפה לראות כמה היא והקהל נרגשים בהתחלה.
למה הכוונה "מוזיקאים שלי"?
כאלו שאני אוהבת . אבל זו גם ההזגמנות שלי לומר שכיום אני מבינה שאותנטיות יכולה להיות מאד מבלבלת ואף מתעתעת. אני כבר משתדלת לא לאחוז במד אותנטיות
אני אוהב את ג'וני כל כך ומאד שמח שכתבת ברגישות ודיוק על איך שאת חווה אותה
ותודה לך על ההיכרות איתה
כמה חוכמה יש בהבחנה הזו.
את יודעת שאני מסכים עם כל מילה שכתבת על מיטשל.
לגבי האופטימיות שהבעת שהדברים מהסוג קיימים במקומות אחרים, אני מחזק וטוען שהם קיימים בלא מעט מהם, לרבות במוסיקה.
לפני, מצדדי ואחרי מיטשל.
אני שמחה שכך אתה מרגיש וגם לא מופתעת. אתה לא מפסיק להרגיש :)
בהצלחה לכם בשנת הלימודים החדשה :)
כ"כ מ-ד-ו-י-ק ומנוסח כ"כ טוב שבא לי לשים אותך באותה רשימה בה שמת את מיטשל. אנקדוטה לא משעשעת לגבי גברת ג'וני- באחת התקופות ההזויות בחיי, כשעבדתי בעגלות בפאקינג קנטאקי הרחוקה, התחברתי לילדונת שידעה לשיר את אחד משירי מיטשל בצורה כ"כ מקסימה שישר הבטן היתה נפערת וגוררת אחריה התרחבות של צינורות הדמע. אם בת 18 הצליחה להבין את מה שמיטשל יודעת לעשות עם הקול שלה – אכן יש תקווה.
(ואגב, תמיד ימצאו אוזניים חכמות לקלוט את זה, מי כמוך יודע).
מדובר בסדרה בלתי נגמרת….יש למה לחכות
האמת שאני קולטת פתאום שיש פה הטעיית הציבור כי דווקא היתה לי אישה אחת בסדרה- דיליה דרבישייר
ובכל זאת גם שיריה ואלבומיה הפחות טובים הם אפס קצהו ובטלים מול קריירת הענק שלה. לכל אמן יש דיסק אחד או שניים פחות טובים שרק הופך אותו לאנושי יותר. מה שמיטשל עשתה מ"clouds" ב- 1969 ועד dog eat dog ארבע-עשרה שנים מאוחר יותר לא קרה מעולם בהיסטוריה של הרוק הנשי, ואולי בכלל.
כדאי מאד להקשיב לכל הרצף הזה כולו מרישא לסייפא! כי הוא בעצם מה שהופך אותה למורה לחיים ובעיקר למורה של מוסיקאים
אני פה בגישה שונה דווקא . אני לא מחפשת אונתולוגיות או רגעים היסטוריים. אני מתארת נקודה מסויימת בזמן שבה הצלחתי להתרגש ולשמוע משהו.