כשאתה מגיע לגילי המופלג, אתה קם בבוקר וחייב לתהות בינך לבין עצמך –איך אני מבטא אותי ואיך אני מתקרב למי שאני קצת יותר.
כמה אפשרויות ששקלתי –אני יכולה לעשות זאת דרך התחברות עם שכמותי ;
ניסיתי בהתחלה לעשות את זה דרך טוויטר- אפחד לא מגיב שם. עולם הדממה של ז'ק קוסטו . אולי צריך אלפי followers כדי להרגיש את האימפקט .
ביממה האחרונה אני עם פייסבוק – הרבה לא קורה שם . שוב, אולי אין לי מספיק חברים .
האופציה השלישית היא להיות אדי ארגוס. כן כן, אני חוזרת עכשיו מההופעה של ארט ברוט . היה יופי ! קסם של בנאדם הוא אדי ארגוס . האמת, הטקסטים שלו הם סוג של טוויטים , או הודעות סטטוס בפייסבוק, ולא בכדי אני מציינת אותו פה באותו משקל. שלא תבינו לא נכון ,אני מחזיקה מאד מארגוס, אבל כשאתה מסיים שיר עם ציטוט של There is a light that never goes out או כשאתה קורא לכל סחבק בקהל של הבארבי , 2 אפריל 2010 , ללכת ולהקים להקת רוק אתה חושב שהמרחק בין זה לבין האפקט שיש לסטטוס בפייסבוק, שאולי נדמה עמוק מאד לרגע, הוא מאד קצר . קראתי באחת התגובות בפוסט אחר על ההופעה שהנה, בטח עכשיו תקומנה עשרות להקות חדשות בעקבות ההופעה הזו. האמנם?
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=216f99BlAHg]
כמו אח של ארגוס, האחיות שלי מורידות אותי בITUNES. או בפייסבוק, מה זה משנה?
אני רוצה לקום בוקר אחד ולמצוא את שורת הטקסט שעשתה את ההבדל עבורי . ואני רוצה לעשות את זה גם עבור אחרים. אני מרגישה שהעידן הנוכחי נותן לנו כלים – איך מנצלים אותם?
אני אוהבת שארגוס מדבר על כך שההורים שלה שמעו את הביטלז וההורים שלו את הסטונז , וזו רק המוזיקה שההורים שמעו. מה אנחנו עצמנו אוהבים? איך אני שומרת על הבאלאנס של מאיפה באתי ומה אני עושה עם זה עכשיו ? עם היכולות שזמינות עבורי עכשיו?
יאללה, נכנסתי לתקופת המתנה עד הפיקסיז. תודה על גשם הברכה הזה בחודש אפריל. היה אדיר!
מה שנחמד בגילי המופלג הוא שכשאני קם בבוקר אני לא צריך לבטא את העצמיות שלי.
גשם של ברכה, אה? גשם זה טוב.
אתה בטוח? אולי אנחנו פשוט מכנים את זה בשמות שונים.
נראה לי שיצא לך טקסט קצת אנגלי פה, אולי בהשפעת האנגליות הנחרצת של ארגוס אתמול. משהו מאוד בריטי, הומור בריטי, כייף בריטי, תחכום בריטי, שנינות בריטית, סרקזם בריטי, בשמש ים תיכונית. גיטריסט שנראה כמו גרין דיי וואנאבי כזה, בסיסטית בצד, באותו ראש, עם קורטוב של קיור, ורקע של שני גרמנים ל-ארגוס, אחד גיטריסט שנראה לפרקים כמו איאן קרטיס ולפרקים כמו ג'ון קליז, ואחד מתופף, עומד, שנראה כמו שילוב בין אחד מקראפטוורק לבין אייכמן ביום טוב. ארגוס במרכז, אנגלי עד לשד עצמותיו, כייף גדול. כמו הפוסט הזה. שרון רז.
היי BDB , היה טוב לראות אותך אתמול!
אהבתי את ההבחנות לגבי ההרכב. היה לי קצת קשה לשים לב לשאר כי ארגוס תופס את כל תשומת הלב. אני אהבתי את זה שהרוח (!) מאד חשובה להם. לא יודעת איך לתפוס את זה במילים .האם זו רוח נעורים? רוח שטות? רוח של שינוי? הכל העיקר לא להיות מכאנים. אהבתי אותם.
כנ"ל. היה טוב לראות אתכן. לא היה לי קשה לשים לב לשאר. הגרין דיי הזה עשה פוזות. הגרמני הזה עשה פוזות באבואה. וגם המתופף. עצם זה שהוא עמד זה כבר פוזה. ארגוס ללא ספק בעל נוכחות בימתית למרות שהוא לא נראה טוב כמו דיימון או ליאם… הרוח חשובה להם. מעניין. כן. אולי השם גם אומר הרבה. ארט. ברוט. יש בהם ובו משהו מטיף, משהו אנגלי, כמו הנואמים בהייד פארק אולי. שוצף וקוצף ועם הרבה הומור. יש אג'נדות. יש. להקה. אמנות. מוזיקה. תקליטים. העירבוב בין "טקסטים" לבין אמירות מהשרוול או לכאילו עובדות קיומיות על עצמם. מתוחכם. בוטה. חצוף. אמיץ. מצחיק. רציני. שונה. כובש. ובמילה אחת- אחלה!
אני רואה כאן דווקא שאלות רציניות/קימויות.
איזה יופי את יודעת לשאול אותן.
דברים שעלו/עולים לי לא אחת בראש,או בלב, אך כנראה שאני לא יודע להגדיר/לנסח אותן כמוך.
לא רוצה לייאש אותך, שימי לב שאני מופלג בלא מעט ממך, ועדיין עם אותן שאלות.
אבל יתכן שאחת שכמוך, שיודעת למקד את הצורך הזה כבר כעת, וכל כך טוב, תמצא את הדרך.
כבר זמן מה אני עוסק בתהייה לגבי מידת הקורלציה בין "איך אני מתקרב למי שאני קצת יותר",
ל-"דרך התחברות עם שכמותי".
אהבתי את השורה הכל כך סמלית:
my little brother just discovered rock n' roll
רואה את זה, ביו היתר, מהכיוון שקראתי פעם ממבקר מוסיקה קלאסית, על כך שהוא מקנא באלו שמגלים בפעם הראשונה יצירות שונות משם.
תראה קליר, אני תמיד מתוסכלת מזה שאני רוצה לכתוב משהו ולא מצליחה להעביר אותו כמו שצריך. והנה נראה לי שעלית על התמצית של הדברים. מזל, כי אני לא חושבת שהעברתי את זה ברור.
תראה מה כתבתי לבדלי תגובה אחת מעליך- היה מעולה! . אבל לא הצלחתי לכתוב ממש את זה כי ההופעה אתמול בערב התערבבה לי עם יום של בהייה בלתי מסופקת בפייסבוק , עם עוגמת נפש מהחיים הוירטואלים והיכלת שלי לייבא אותם ליומיום הממשי שלי.
קצת ניצלתי את אדי ארגוס לצרכיי האישיים.
כיף ממש לקרוא אותך ולהרגיש ממש ממש דומה.
מלבד ההבדל הנוקב – איך יכולה אהבתך ללאבלס האלמותי לשכון צד בצד עם אהבה לברוטליות הסתמית של ארטברוט? איך??
קודם כל תודה ואני שמחה להכיר
שנית – ואני מתנצלת מראש על המלודרמטיות וההקצנה שיבואו מכאן -אני מרגישה שזה רגע מכונן ושנפלה עליי אחריות כבדה בתשובה לשאלתך. אני מרגישה שהתשובה לה, אם אשחק את קלפיי נכון, יכולה לתמצת די יפה את מי שאני כבנאדם.
לכל דבר בחיים יש את המשבצת שלו . יש את הקולנוע של ז'אק אודיאר ויש את ג'ים קארי שמדבר מהרקטום. אני חיה עם שניהם בקבלה מלאה ונהנית משניהם באותה מידה. והקוקטייל שלהם הוא שעושה אותי מי שאני.
Having said that
אני לא חושבת שארט ברוט הם הרקטום של קארי . אולי אם היית רואה את ארגוס אתמול בערב היית רואה איך כריזמה ורצון אמיתי לשתף יכולים לעשות את ההבדל, גם ללא חדשנות מוזיקלית. אני תוהה אם קוין שילדס היה מצליח להיות כזה סוחף על הבמה. או אם היה צולח נסיעה באוטובוס (בדיחה פרטית שלי עם עצמי) .
לאבלס היא אכן יצירה אלמותית . אי אפשר לגעת בה . בארגוס יכולת לגעת אתמול עם רצית .
אני חושבת שזה המתח המושלם , שגם מיוצג הרבה בפוסטים שאני כותבת- להיות שוגייזירית ,לנצח בבועה האסקפיסטית שלי , או לעטוף עצמי בסחי ,head on מול החיים. מה מהם אני יותר? כמה כיף שאני לא צריכה להחליט!
תודה על התשובה המפורטת! ומאד שמחה להכיר, על בדיחותייך הפרטיות.
חייבת לציין אין לי שום דבר נגד כיף! כיף והשתטות זה הכי בעולם. כיף אנימל קולקטיב למשל. כיף של MIA. כיף של בוגי בלאגאן. שאפשר לגעת וכדאי!
אבל כריזמה של ארגוס?? בעיניי זה פיתה בכלום. תוצר של דור הכלום שאני נתקלת בו בנסיעותיי באוטובוסים.
ובלי קשר בכלל- איזה אחד שאנחנו מחבבים היה בהופעה ואמר שלפני ההופעה היה את השיר האהוב Big Stores של ג'קובייטס. ואיזה שיר של רוקי אריקסון. האמנם?
ובעניין שו-גייזינג נא הכירי את להקת השוגייזינג/דריםפופ החביבה עליי בימים אלה. נראה לי שתאהבי. ועל הדרך לתת לך לינק לבלוג שלי.. כמובן
http://cutthekiwi.wordpress.com/2010/03/29/%D7%91%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A1%D7%93%D7%A8/
הו יש פה הרבה לנעוץ בו שיניים . עכשיו שמחת ההיכרות היא כפולה ומכופלת. אעמיק בו עם דמדום המצות.
לגבי קטעים שהשמיעו לפני ההופעה, באתי יחסית מאוחר. לעומת זאת לפני יו לה טנגו שמו את Guided By VoiceS . יאי!
מעולם לא שמעתי את ארט ברוט אז גם לא הלכתי אבל בהחלט עשית לי לחייך, בעיקר (אפילו שלא קשור) כשציינת שהשמיעו את גיידד ביי ווייסס לפני יו לה. נפלא/ה.
מוזיקה לפני הופעות נחקקת בזיכרון לפעמים הרבה יותר מההופעה עצמה. ורק מילה אחרונה על ארט ברוט – מצטערת שהבעתי את טעמי בצורה לא נעימה שכזאת. אני מעריכה ואוהבת אנשים שאוהבים מוזיקה באשר היא.
בטח נעימה -וגם גרמת לי להתלהם ,שזה תמיד כיף :)
בואי תמיד והתבטאי חופשי.
מלו , את חובבת GBV?
אם את אומרת..
משום מה כל הרוק עצמאות הזה לא מדבר אלי. אולי זה too much information ובכלל,המונח אינדי נשמע לי היום די אנכרוניסטי. אינדי אמיתי מעיני זה אלה שעומדים ברחוב ומנגנים. אז אולי אני לא יכול להיות שותף להנאה שלך, אבל שמח בשמחתך. ופייסבוק? זה כמו טוויטר עם ויז'ואל. Go figure