שלום לקוראיי החמודים. הנה אנחנו נפגשים שוב בעונת הסיכומים.
לפני שנתחיל בפירוט האלבומים שאהבתי השנה, רציתי להתנצל מראש שיש אלבומים שאני לא מרחיבה לגביהם בתיאורים. אלו בדרך כלל אלבומים שגם אם אהבתי, אין לי יותר מדי מה לומר עליהם מהזוית האישית. כל מה שאני יכולה לכתוב זה עוד ציטוטים מביקורות אחרות ומידע אינפורמטיבי ולא נראה לי שבשביל זה אני פה. אני לא מתיימרת להיות עיתונאית מוזיקה. זה לא אומר שהאלבום פחות טוב. להיות ברשימה שלי זה להיות מספיק טוב, חד משמעית!
-
מקום 17
The Men -New York City
אני מבטיחה לכם שאין פה שום דבר חדש. סטוג'ס, mc5, קצת טום פטי. אלבום שדוהר ללא הפסקה במשך 36 דקות סוחפות. למיטיבי לכת בסיכומיי ידוע שאני אוהבת אלבומי רוק אנרגטיים שלא עוצרים לקחת נשימה ולחשוב על עצמם יותר מדי. אז השנה זה האלבום הזה.
מקום 16
Gina Birch – I Play my Base Loud
אלבום הקאמבק של Birch ,מייסדת הRaincoats. לא חשבתי שימצא פה את מקומו אבל הוא הצליח להתחבב עלי לאורך השנה. לא חשבתי, כי הוא לא חף מרגעים חלשים, מוזיקלית ולירית. אבל בשקלול הסופי, בירץ' בת ה67 יצאה סופר חמודה והרפתקנית. והאלבום כייפי ומשעשע. לא מזיק שהיא מכניסה פה ושם מקצביי רגאי. הטקסטים מתוקים ומעוררי סימפטיה. לפעמים היא בRanting, לפעמים stating the obvious, לפעמים ילדית. אפשר לטעון שהיא קצת מיושנת. אני אהבתי.
מקום 15
Jamie Brunch – Fly or Die Fly or Die Fly or Die ( World War)
אלבום שעורר הרבה הדים ,במיוחד בגלל שיצא מיד אחרי מותה בטרם עת של בראנץ' בת ה39. הוא ללא ספק יופיע בהרבה סיכומים. מהזווית שלי זה יצירה שהיא פייסטה מוזיקלית יפה ומגובשת ולשמחתי נכנסה מספיק חזק לתודעה השנה (גם שלי, בפירוש), כי ללא ספק בראנץ' עשתה דברים יפים גם קודם.
-
מקום 14
Meg-Baird-Furling
אני מאד אוהבת כשאלבומים טובים יוצאים בתחילת השנה. זה נותן לי הזדמנות להיקשר, להתחבר אליהם בלי לחץ. האלבום הזה הוא אחד מאלו.
מקום 13
Matana Roberts -Coin Coin Chapter Five- In the Garden
האלבום של מתנה רוברטס יצא לא כל כך מזמן. בין אם מהקשבה או מקריאה על האלבום אי אפשר להתחמק מההבנה שזה אלבום קונספט שהוא פרויקט והוא חלק מפרויקט גדול הרבה יותר. על הקונספט והרעיון אני בטוחה שתוכלו לקרוא במקומות ראויים יותר. אני מצאתי את עצמי אוהבת את ההרכב שמלווה את רוברטס, הקומפוזיציה המוזיקלית, השימוש בכלים ובמיוחד השילוב של מה שלהבנתי הוא Tin Whistle. גם התחברתי לתחושה שזה משהו גדול ומשמעותי עבור המוזיקאית וזה ניכר.
מקום 12
Paul st. Hilaire – Tikiman Vol 1
מפיק הטכנו דאב רגאיי Paul St Hailre בקאמבק ראוי מאד
מקום 11
Arbor City Labor – Yonder
שזה אלבום בשבילי! שזה אלבום כייפי! קראתי איזו ביקורת שדיברה על כך שהם יודעים לעשות chooglin וחייכתי לעצמי. למה אין יותר מוזיקה כזו מסביבי ? איפושהו לקחתי פניה לא נכונה. אז Choogling אמרנו, ותיפוף נהדר. יופי של אלבום.
מקום 10
Slowdive – Everything is Alive
היש הרכב יותר עדין ואצילי מSlowdive ? אני חושבת שלא. והאלבום הזה לא חריג במובן הזה. זה חיבוק עוטף ואוהב מSlowdive
מקום 9
Wilco – Cousin
אולי העטיפה האהובה עלי השנה. מוזר ואף יפה להקשיב לאלבום של וילקו כשנמצאים עמוק בתוך האוטוביוגרפיה של ג'ף טווידי . מהספר עולה כמה הסונגרייטינג חשוב לו. הוא מאד עסוק בלמה הוא כותב, למי הוא כותב ובתהליך היצירה. ואז לשמוע את ההגשמה של זה, שנים אחר כך. האלבום הזה מכיל כמה פניני סונגרייטינג. תודה משה שהתעקשת שהוא כל כך טוב כי אני באמת חושבת שטווידי כתב פה כמה משיריו הטובים ביותר. שיר כמו Evicted הוא שיר שצריך
להיות מושר בע"פ על ידי כל זב חוטם והוא מטביע את חותמו מיידית ברגע שאתה שומע אותו.
מקום 8
Liturgy – 93696
אלו לא זעקות החיה הפצועה של האנט הנדריקס, ולא ההתחכמות הנומרולגית של כתביה שהסבו לי הנאה באלבום הזה. אני חושבת שזה הגודל, ההיקף, האפיות. הצלצולים. הזרימה בין קטע לקטע. המשקל הכבד והחתירה לכיוון אחד. בהצלחה עם לצלוח את האורך של האלבום!
מקום 7
The Swans – The Beggar
עוד אלבום מצוין של Swans. כן זה נכון, יש פה קטע אחד באורך של אלבום ועוד הממ.. אלבום. הכובד, העומס והאורך של האלבומים של הסוואנז מקשים עלי לפעמים להמשיך ולעקוב אחריהם להשיאר איתם לאורך זמן . ההפסד כולו שלי כי לדעתי מדובר בשלמות קולית (Sonic Perfection). אני אהיה קצת מעצבנת ואומר ש Liturgy יכולים לחלום על יצירה שלמה עם עומק כמו של סוואנז ולא משנה כמה גרנדיוזים יהיו. אם נתעקש להשוות הרי שהם יוצאים קצת שטחיים לידם. אני רק משווה כי יש פה שתי יצירות אפיות .אבל הליטרג'י הזה הוא כן חגיגה נאה של צלצולים באוזנים אז לא אפחית מערך זה. די לנתח כל דבר
אבל אני אנסה לומר את זה גם מכיוון אחר. תסתכלו על העטיפה של האלבום הזה של הסוואנז. לא ברור לי מה זה? איזה איבר פנימי בגוף? זה משהו שמסקרן אותי אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת מהו. זה מטריד וקצת דוחה ומעורר רתיעה. כי זה יותר מדי פנימי
מקום 6
John Cale -Mercy
מה עוררה אצלכם המחשבה על אלבום חדש לג'ון קייל כשהוא יצא? אצלי היא עוררה התרגשות לקראת המפגש החוזר עם הקול הזה שמביא איתו מטען כל כך מוכר . וכך היה עם כל האזנה לאלבום. אלבום עם רגעים מעניינים יותר או פחות אבל אלבום מיוחד במינו, של מוזיקאי נדיר. שיתופי פעולה עם מוזיקאים עכשוויים זה נחמד אבל האלבום הוא 100% ג'ון קייל .
מקום 5
James Brandon Lewis – Eye of I
מספיק שאומר זאת: כשעשיתי את המעבר האחרון על האלבומים לפני כתיבת הסיכום והגעתי להאזנה ל fear not, אחד משיאי האלבום, הרגשתי כאילו אני חוזרת ללהיט השנה במצעד של בילבורד. הקטע הזה נטחן אצלי ככ הרבה, בין אם בשאפל מקרי או בהאזנה מכוונת אליו. עוד אלבום מוקדם מהשנה
והוא כל כך נכון שהוא הפך להיות חלק טבעי מחיי וקצת מוזר לי לכתוב עליו בסיכום. הוא כאילו היה שם תמיד.
-
מקום 4
Lana Del Ray – Did you Know There's a Tunnel Under Ocean Boulevard
עד כה לא ממש הייתי מעוניינת להעמיק לתוך אלבום של לנה דל ריי. הוייב ששידרה לי מההבזקים ששמעתי לא הרשים אותי. הבזקים זו מילה מאד אנרגטית לעומת הSnooze fest שזה היה. אבל הזדמן לי השנה לשמוע בRelease Radar שלי את A&W שהיה הסינגל הראשון כנראה מהאלבום. השיר מצא חן בעיני ובהחלט נשמע לי מפתיע בהתייחס למה שידעתי על לנה דל ריי. אז החלטתי להקשיב לאלבום כולו. בואנה זו חתיכת השקעה. האלבום ארוך ארוך ארוך. בכלל, זו קריאה נרגשת לחצי מהאלבומים פה – ארוך מדי. אבל, אני מאד בעד האלבום הזה. נשמע כמו מסע אישי שחלקו גגים ופכים קטנים מחייה של המוזיקאית אבל מכיל לא פעם ולא פעמיים כתיבת שירים חזקה, רגעי שיא מוזיקלים והפקה מרשימה. נשמע שיצאה למסע הרפתקני ואמיץ. צפיתי בביקורת של אנטוני פנטנו לאלבום ואני מבינה שאחד מאלבומיה הקודמים, Norman Fucking Rockwell נחשב לפסגת יצירתה. זה לא מעורר אצלי חשק לנבור אחורנית
בדיסקוגרפיה שלה, אני מותשת מהמסע הזה, אבל אני מאד שמחה שנתתי לה הזדמנות ולקחתי אותו.
בואו נעלה את מפלס ההתרגשות כי אנחנו בשלושת הגדולים!
מקום שלישי!
Lankum – False Lankum
אירלנד הו אירלנד.את שוברת את ליבי. אני אוהבת כמעט כל דבר בך אבל השנה נוצר קרע שיהיה קשה לאחות (אבל לא בלתי אפשרי כל עוד יש גינס). זה אלבום שמאד הצליח השנה.איך אני אוהבת לאהוב אלבומים שהם סיפור הצלחה. Clear away in the morning הוא אחד השירים שהכי אהבתי השנה.
למי שטרם יצא לו להתוודע, לא מדובר בסתם עוד אלבום פולק אירי. אם אשתמש בהשאלה מעולם הקולנוע האירי, דמיינו פחות "שמעו את שירי " ויותר "השדה" . אהבתי את האפלה כאן. זו יצירה יפהפיה לטעמי
מקום שני!
Yo La Tengo -This Stupid World
מעניין אם ילט עשו השנה את מופע החנוכה שלהם. אני לא חושבת שיש להקה שאני אוהבת יותר. שמחתי שהאלבום הזה זכה להערכה הראויה לו השנה. אומר בזהירות שהיו לילט אלבומים רק קצת פחות טובים מזה שלא זכו להערכה בשנים קודמות ובעיני יותר מכל זה מעיד על שנה מוזיקלית מעט מעורפלת ולא חדה מספיק. אבל אני מה איכפת לי ,אם הלהקה הכי טובה והכי מרגשת בעולם שלא מפחדת להיות מענטש ועדיין לתת בראש…עומדת בראש. על פרנציפ לא אתן להם אלבום שנה, כדי שתבינו שהם בעצם תמיד טובים
מקום ראשון!
Fire! Orchestra – Echoes
אתם חושבים שזה אולי הסיכום היחיד בעולם שמציג את האלבום הזה כאלבום השנה? אני חושבת שסביר מאד. מה קורה לכם ? יש פה הרכב רצחני ומסעיר ואתם מתעלמים. אתם תמיד מתעלמים וזה לא לעניין.
ראיתי שאחת הביקורות כינו את האלבום הזה "בהמות" וחשבתי שזו הגדרה קולעת. Fire! Ochestra בהרכבם הרחב ביותר עד כה עם 43 נגנים. לדעתי זה אלבום מופת ואם לומר את האמת, זו לא הפעם הראשונה שאני חושבת עליהם במונחים האלה. האלבום הקודם היה מעט מינורי ומרוסן לעמות קודמיו אבל הם מפצים על כך כעת. זה ללא עוררין (שלי) האלבום המרשים ביותר ששמעתי השנה. זה קלאס וזה אלגנטיות וזה רצחניות. מושלם
הנה לינק לפלייליסט עם מיטב השירים מהאלבומים האלה
שנדע זמנים טובים יותר
גלי