היי!
20 אלבומים שאהבתי השנה + הפלייליסט שלהם. וגם בונוס – שירים מצוינים שאהבתי השנה אבל האלבומים שלהם לא נכנסו לרשימה הסופית

20. Gnod – La Mort Du Sense
"מות ההגיון" הוא כניסה ממש של הרגע האחרון לסיכום. הוא יצא ממש לא מזמן בנובמבר ואני מרגישה שעדיין לא הרוויח את מקומו עמוק בתוך המצעד שלי. אבל רציתי להזכיר אותו כי Gnod הם חברים משכבר הימים – מאד התלהבתי מהם בתחילת דרכם, כשגיליתי אותם, בזכות ג'וליאן קופ אם אני לא טועה. שניים שלושה אלבומים אחרי וקצת הספיק לי מהם והפסקתי לעקוב. אבל משהו באלבום החדש תפס את אוזני כי הוא מאד אינטנסיבי והיה לי פשוט כיף להאזין לו. אני מניחה שהוא קצת ייעלם לי בדיסקוגרפיה שלהם לכדי בליל של דיסטורשנים כוחניים אבל איזו דרך להעלם ואיזה בליל!!

19. James Brandon Lewis – Jessup Wagon
זו לי היכרות ראשונה עם הסקסופוניסט והמלחין הצעיר ג'יימס ברנדון לואיס, וכנראה אמשיך לעקוב אחריו. השנה הוא הוציא אלבום יפה שמהווה מתחרה ראוי לכל אלבומי הג'אז שברשימה שלי. האלבום נכתב עבור ובהשראת George Washington Carver. אלבום יפה כשהקטע החותם אותו' Chemurgy , הוא היפה ביותר בעיני ( וגם מזכיר במידה רבה את Fire! בשיאם ).

18. Fatima Al Qadiri – Medival Femme
אלבום מיוחד שתפס את תשומת ליבי השנה. אל קדירי, מוזיקאית כווייתית אלקטרונית, יצרה אלבום בהשראת מנגינות של משוררות ערביות מימי הביניים. מלא אוירה ואחר.

17. William Doyle -Great Spans of Muddy Times
הגעתי לאלבום הזה רק בזכות העטיפה, שהיא בהחלט מועמדת סופית להיות אחת העטיפות היפות של השנה. ונשארתי.אני חושבת שנשארתי בהתחלה בזכות השירה הקצת מרק אלמונדית לפרקים. אלבום מלא אווירה, אולי יותר מדי אווירה. יש פה יותר פילרים אווירתיים מאשר שירים של ממש, אבל אלו שיש הם שירים יפים וקולעים.

16. Scientists – Negativity
נתחיל ונאמר, איזה שם מופלא לאלבום לא? כמה פשוט ככה צודק. צריך להעיף את כל האור והאהבה הזו לכל הרוחות לא? לשתוק 34 שנים ואז להוציא אלבום עם שם כזה? גאונות! יש לנו שני קאמבקים פוסט פאנקים מהאזור הזה של העולם השנה בסיכום (אוסטרליה פה וניו זלינד בהמשך הרשימה) שניהם נותנים כבוד לרוק הבועט והנונשלנטי. אלבום כייפי ביותר.

15. William Parker – Mayan Space Station
אודה ולא אבוש – השנה יצאה אנתולוגיה של פרקר שנראית שלי כמו משהו שהיא צריך לעמוד בראש הרשימה שלי אם הייתי בנאדם מתמיד יותר. אבל האורך שלה היה בלתי סביר ולא הצלחתי לשמוע אותה כיצירה אחת, ולכן היא לא מוזכרת פה. במקומה מופיעה היצירה היפה שנותנת לי סיפוקים מהירים. האלבום הזה מצליח לשלב בין שני ז'אנרים שאני מאד אוהבת – ג'אז פרוג-הבי-רוק. למעשה, האבחנה הראשונית שלי עליו היתה שזה לא אלבום ג'אז. האזנות חוזרות אישרו שדווקא כן. הגיטרה של אווה מנדוזה מאד דומיננטית פה. מדובר בשישה קטעי אימפרוב שהופקו יפה לכדי חבילה אחת מהוקצעת. אלבום רצחני במובן הכי טוב של המילה

14. Black Country New Road- For the First Time
אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה.זה אלבום בכורה לשביעיית הצעירים האנגלים. האלבום מאד אקלקטי, נפתח עם קטע קצבי אינסטרומנטלי מלווה בכלייזמרים, ממשיך עם בלדה נוגה,ממשיך בדיסטורשנים וכשהסולן חוזר על המשפט " it's Black Country out there" זה ניהיה עוכר שלווה. הכל יש פה. מאד שונה מאחרים ומאד יפה.

13. Fire! – Defeat
בכל פעם שFire! מוציאים אלבום הוא אצלי ברשימה. אני לגמרי מסוגלת להיות ביקורתית ואובייקטיבית, אבל הם פשוט טובים יותר מהרוב. אודה שהאלבום הזה קצת פחות קרוב לליבי.
אני מרגישה שהוא יותר מאולף מקודמיו, מסודר, השכבות המוזיקליות נבנות, נדבכים מתווספים ומוסרים כמעט באופן מופתי.
חסר קצת כאוס ופראות שהיתה באלבומים הקודמים. חסרים ווקאלז אינטנסיבים. ועדיין, מדובר בהאזנת חובה לאוהביהם.

.
12. Shirley Collins – Crowlink
למרות שזה רק EP , הנוכחות של שירלי קולינס בסיכום שלי היא תשלום חוב על הקאמבק שלה בשניים וחצי האלבומים האחרונים. היא מלווה אותי בשנים האלו מאז Lodestar ב2016 וזה איזכור לפועלה היפה. לצד שירים פולקיים וציטוטי שירים יש פה יצירה יפהפיה אינסטרומנטלית שנקראת At Break of Day ומצליחה לגרום למאזין (לפחות למאזינה הזאת) לשחזר את תחושותיה כשהיא מתעוררת מציוץ הציפורים.

11. Madlib – Sound Ancestors
זה הזמן לחשוף שבסיכום השנתי האוטומטי ששלחו לי ספוטיפיי , מדליב היה המוזיקאי המוביל שלי השנה. אני לא בטוחה שאני יודעת למה
מדובר בשיתוף פעולה בין Madlibל- Four Tet המצוין בפני עצמו. פריקים של סימפולים וסאונד בוודאי ימצאו בו פינוקי סאונד ורפרנסים, לא מאד בשונה מהאזנה לאלבום של DJ Shadow למשל, אבל בעיני מדובר ביצירה זורמת ויפה גם בלי הרפרנסים. זה אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה, הקרדיט להתכנית של ג'יילס פיטרסון בBBC6

10. Cassandra Jenkins – An Overview of Phenomenal Nature
האלבום של קסנדרה ג'נקינס עדין מאד.הקול שלה נעים. השירים בנויים היטב והטקסטים אינטיליגנטים וכוללים משפטים כמו : " המים, הם מרפאים הכל", בשיר אחר היא מתהלכת ברחובות ו"השירה לא מבוזבזת עליה" . אלו משפטים יפים ועם ההגשה העדינה והבוטחת של ג'נקינס אני נשבית. אני חושבת ששם האלבום מאד הולם אותו.

9. Natural Information Society – Descension ( Out of our Constrictions)
זו כבר מסורת שלי לכלול אלבום של ההרכב הזה ברשימת אלבומי השנה..בהופעה שלישית אצלי והפעם לא מדובר באלבום אולפן אלא בהקלטה של הופעה חיה ב Cafe Oto הלונדוני מ- 2019. מדובר באלבום לא קצר ( 75 דקות) שדורש סוג של מחויבות אבל הוא לא כבד בשום צורה. למעשה המקצבים פה במהירות כפולה ממה שהתרגלנו אצל ההרכב. חגיגה של קלרינט והרמוניום. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני אוהבת יצירות שלמות שנשמעות פחות או יותר כמו קטע אחד. האלבום הכי דרוני שתמצאו ברשימה שלי השנה.

8. Sons of Kemet – Black to the Future
אומר לכם את האמת, לא הייתי מחסידי שבאקה האצ'ינס על הרכביו השונים קודם לאלבום הזה. אמנם האלבום הקודם של Sons of Kemet היה יציאה חביבה ביותר (במיוחד שמות השירים באלבום), אבל הרגיש לי קצת ""ליד" כל העסק. קצת פרווה. כך גם כל שאר המיזמים שלו. אבל את האלבום הספציפי הזה אני מאד אוהבת. זה אלבום מפנק, הביטים שמנים ויפים. עד כמה שפחות התחברתי לכל אלבומי ההעצמה השחורה של השנתיים האחרונות ( אנג'ל בת דוד, Sault , דיימון לוקס, Moor Mother וכו, אם מונים רק אחדים מתוכם) גם הטקסטים פה, שבמידה רבה עוסקים בדיכוי התרבות השחורה באלבום הרגישו לי פשוטים ויפים. קראתי בביקורות שהאלבום הזה פחות נסיוני ויותר רקיד אבל אם לומר את האמת הקודם לא הרגיש לי נסיוני במיוחד ואני מאד אוהבת את המקצבים של האלבום הזה. וכן מסתתרים פה ממתקי אוזן, במיוחד בקטע החביב עלי 'Let the Circle Be Unbroken. לשמוע באוזניות.

7. Nice Breeze – Magician's Rabbit
מדי שנה תמצאו אצלי לפחות אלבום אחד אליו הגעתי בזכות בריאן טרנר והשנה זהו האלבום.
Nice Breeze הם הרכב מוושינגטון דיסי ומסתבר שזהו כבר אלבומם השלישי.
מדובר באלבום מאד לא תפור ומאד לא מובנה. ולמרות שאני מאד אוהבת אלבומים מובנים שהם יצירות שלמות יש בליבי ובעיקר בראשי מספיק מקום גם לכאלה שהם ההיפך הגמור. האלבום הזה הוא ראש אחר לגמרי, ראש יצירתי, הומוריסטי. ראש מגניב לגמרי .
השיר הראשון קצת סוניק יות'י הן בנגינה אבל גם השירה מזכירה קצת את ת'רסטון מור, בAbstract Industrial אני שומעת קצת את מרקיורי רב המוקדמים של Yerself is steem. מקצבים בו- דידלים שזורים באלבום כחוט השני כולל קטע שנקרא מפורשותBo Diedly. המאזין חייב לשאול את עצמו באיזשהו שלב -מה הם רוצים בעצם? זה אלבום די תובעני ולא קצר ומגיע לפעמים למחוזות כבדים באותה מידה שבה הוא קליל לפרקים.

6. Turnstile – Glow On
לא מיד התחברתי לאלבום הזה. הכיף ניכר כבר בהאזנה ראשונה, בזה אין ספק, אבל כשהאזנתי לו בהתחלה, כל מה ששמעתי היה Janes Addiction (בעיקר השירה הפרי פארלית) מלווה במחשבות על זה שזו להקה שבמובן מסוים מזכירה לי את Idles. כיף כיף אבל Not Very Bright in the Head.עם הזמן הכיף התגבר על הראש ועכשיו אני כבר מחכה להאזין לו עוד.

5. Alice Coltrane – Kirtan : Turiya Sings
הקול המעט צרוד ומלא בהתכוונות של אליס קולטריין תרפויטי מאד עבורי. נראה שבשנים האחרונות קולטריין מקבלת יותר ויותר את ההכרה שמגיעה לה, ואלבום האוסף שהוציא הלייבל Luaka Bop לפני כמה שנים ( והופיע אצלי בסיכום דאז) בהחלט תרם לזה. כמעט כל תכנית של ג'אז ספיריטואלי מבית NTS נניח תכיל לפחות קטע אחד שלה. אבל בניגוד לאותו אלבום שכלל לא מעט שיאים כאן מדובר ביצירה מינימליסטית. קולטריין לבדה שרה/מתפללת בסנסקריט ואורגן. מדובר בהקלטות שמצא בנה ראווי מ1981 בזמן שהקליטה את אלבומה Turiya Sings. מסע מוזיקלי שיקח אתכם למשך שעה למקום אחר לגמרי.

4. The Chills – Scatterbrain
לא נעים לי להודות אבל זו לי ההיכרות הראשונה עם ההרכב מניו זילנד. זהו אלבום שביעי עבור להקה שפעילה כ40 שנה. אין לי שום מקור להשוואה אבל עכשיו מששמעתי את האלבום הזה ברור לי שאוהב תמיד את הצליל שלהם. כבר בהאזנה ראשונה היה לי ברור מהר מאד שמדובר בסוג הקאמבקים של אצולות מוזיקה מהסוג של הMekons, wire או של הstranglers מהשנים האחרונות. זה הקאליבר שאני מדברת עליו. אלו קאמבקים שאני מאד אוהבת כי והם יהלומים זוהרים בפסקול המעט תפל של העת הנוכחית. השירה והמלודיות מושלמות, להיטי "פופ" קולעים וקליטים ואתה פשוט רוצה וקל לך לאהוב אותם.

3. Low – Hey What
Low הם ללא ספק מההרכבים המצוינים ביותר שפועלים בשטח. אולי תזכרו שאלבומם הקודם , Double Negative היה אלבום השנה שלי ב2018. הייתי קצת חשדנית בשני הסיבובים הראשונים על האלבום הזה, שבמידה רבה הוא ממשיך דרכו של Double Negative כי הרגשתי שזה עוד מאותו דבר, שזה כשלעצמו לא דבר רע כשאותו הדבר הוא מוזיקה משובחת כזו, אבל לא הצלחתי להחיות את ההתרגשות מגילוי הסאונד החדש באלבום הקודם. לשמחתי התחושה חלפה ואני עכשיו פשוט נהנית מהיופי. ההתחברות למוזיקה היא דבר מאד חמקמק – בהתחלה הייתי ביקורתית כלפי אלו שלא אהבו את הקודם והתאהבו בחדש, אבל ככה זה. הנה גם אני משנה את דעתי כל הזמן ומה שהרגיש נכון אתמול מרגיש אחרת היום. התוצאה הסופית היא ש – Low גבוה מאד בסיכום שלי ואני הרבה יותר מרוצה מהתוצאה הזו.

2. Isaiah Collier & The Chosen Few – Cosmic Transitions
איזה אלבום אפי! הכל לגבי האלבום הזה מתלכד לכדי שלמות: השם, העטיפה, המוזיקה. אני יכולה לדמיין את עצמי צופה בהופעה על פי האלבום בערב גשום במיוחד בלבונטין 7. האלבום הוקלט ביום הולדתו של קולטריין ב2020 באולפן ובאמצעות הציוד שבו הוקלט a Love Superme. אני חושבת שהאלבום הזה צריך להיכנס לקבוצה של קלאסיקות הג'אז הגדולות ביותר. תודה למשה על הגילוי.

ובמקום הראשון:

==========================================

1. Lingua Ignota – Sinner Get Ready
החביאו את ילדכם, החביאו את אישיכם, גלי איבדה את זה ( על משקל " עופי עופי דוחיפת, אבא שלי פסיכופט). באמת שלא רציתי לאהוב את האלבום הזה, אבל זה האלבום הכי טוב שיצא השנה. כשיהיה לי כח אאזין שוב לאלבומה הקודם של Lingua Ignota כדי לראות שלא פספסתי שם משהו. אלבומה מהשנה הוא באמת יצירה נפלאה, החל מהעטיפה היפהפיה שכמעט דורשת ויניל ( אבל לא! אהיה חזקה) , ממשיך בשירה האופראית של קריסטין הייטר, ממשיך בכלי המיתר האפלאצ'יים המסורתיים ( חייבים להזכיר את כלי המיתר האפלאצ'ים המסורתיים, זה בכל ביקורת. מה זה בכלל כלי מיתר אפלאצ'ים? אבל זה יפה). הייתי מוותרת על הקטע השני בו הייטר צועקת עליי בפאנטיות דתית, זה בדיוק מה שהרחיק אותי באלבום הראשון, היא גם קצת מרחיקה אותי כשהיא שרה על כך שהיא רוחצת בדמו של ישוע וכל היחס שלה לדת. מבחינתי היא יכלה להחליף את המשפט "אני רוחצת בדמו של ישוע" במשפט "הרקון חצה את הכביש ונדרס". זו מידת ההזדהות שלי עם התכנים. אבל אני חווה את האלבום דרך הליריקה שלו מבנה השירים, השירה, סידור הכלים. וזהו. זה באמת האלבום הכי שלם, בשנה (שנים אפילו) של הרבה מוזיקה מדוללת ורגשות מדוללים.

שנה טובה לכולם!
גלי

Best Albums:

Honorable Mentions/Best Songs: