המגזין הגרמני שאני אוהבת ומעריכה, Electronic Beats הוציא לפני מספר שבועות את הגיליון המודפס האחרון שלו. את EB הכרתי לפני כשנתיים, כשנכחתי בהופעה של בן פרוסט בפראג. ההופעה אחרה להתחיל ולנו היה הרבה זמן לשרוף במועדון האפלולי. במה שנראה כמו מעין חדר המתנה היו מפוזרים מגזינים, וביניהם מספר גיליונות של EB. גיליתי עיתון אינטליגנטי ואיכותי, יפה ויזואלית, ועם פורמט מעניין. מוזיקאים ואמנים שכותבים על מוזיקאים אחרים או מראיינים אותם וממליצים על אלבומים שהשפיעו להם.

את הגיליון האחרון ליוותה אוירת נכאים. בין המדורים השונים הפרידו דפים כפולים בצבע שחור לגמרי, כמסמנים אבל. בדבר העורך מילים מסכמות. נכתב שהעיתון מוקיר את החופש האמנותי שניתן לו מצד נותני החסות המפתיעים –  דויטשה טלקום.

אני לא יודעת אם אצליח לעקוב אחרי האתר במהדורתו הדיגיטלית. בעובדה שהייתי מקבלת את העיתון בדואר אחת לכמה חודשים היה משהו מחויב יותר ( וששכרו בצידו כמובן).

רק כדי להמחיש עד כמה המגזין טוב, הנה רשימה חלקית של התכנים מאותו גיליון אחרון : הגיליון נפתח ב"פוסטר" כפול של ביל דראמונד. טוני קונרד מראיין את פאוסט שמראיינים אותו בחזרה.

סקירה על פועלה של פאולין אוליברוס הלא מוערכת מספיק על פי המגזין.

ראיון עם ניו אורדר לרגל צאת אלבומם החדש.

ארבעה מוזיקאים סוקרים את אלבומה החדש של מיילי סיירוס ומעבירים ביקרות. שלושה לא פירגנו. תמיד מצליחים לגרד אחד שכן מפרגן. הפעם זה היה באופן מפתיע דווקא ג'וסטוס (יוסטוס?) קונקל מפיק הטכנו טוען שמדובר באלבום עם הומור שנדמה שכבר נעלם ממוזיקת הפופ העכשווית.

ועוד .

 

 

אחד הגילויים המשמחים של החודשים האחרונים הוא עבורי האתר של קולות מאפריקה. אם מדברים על העדר מחויבות לפורמט הדיגיטלי , הרי שבעוונותיי לא עקבתי אחרי הטקסטים שהם מעלים לאתר. אבל אני מקשיבה למיקסקאלוד שלהם. העושר המוזיקלי שאני נחשפת אליו מאזורים מוזיקליים וגאוגרפים שאני פחות בקיאה בהם מרתק. ומה שהכי מעניין אותי היא העבודה שעד היום טעמתי קמצוץ של מוזיקה שיש ליבשת האפריקאית להציע. כלומר בעיקר אפרוביט ומקצבים מסורתיים יותר. אבל יש גם מוזיקה אלקטרונית עכשווית שנעשית, ויש בלוז ויש בעצם הכל. מומלץ בחום .

 

מאמינה שבקרוב יהיה מייקסטייפ. אחר כך בוודאי ניסיון לסכם את השנה המוזיקלית השקטה שלי.

נתראה

גלי