האמת, מצא חן בעיניי שהפוסט ייקרא "לא עובד" וכל מי שיראה פריוויו שלו יחשוב שזו תקלה. "הלינק לא עובד" וכ"ו. אבל בבחירת השם יש גם התייחסות לענייננו (לא עמוקה, אל תתייחסו אליי ברצינות תהומית). באופן כללי, למרות שאני לא רעה במתן שמות לפוסטים שלי, הייתי מעדיפה לקרוא להם פוסט1 פוסט2 פוסט53 אבל זה כנראה לא כל כך יעבוד בשבילי.
היום הפוסט בסימן נשיות.
"האלבום של אן סטיל" (The Ann Steel Album) מ79, בהפקתו של המלחין/מפיק האיטלקי רוברטו קאצ'יפאגליה הוא מין אלבום כזה שבלוגרים מסביב לעולם, במיוחד חובבי אזוטריה, אוהבים לכתוב עליו. אז הנה, אני לא חריגה בעניין ודואגת לגלגל את זה הלאה.
לא, באמת, זה די תמוה שאלבום של זמרת אלמונית שהוציאה אלבום אחד בלבד שרובנו לא שמענו עליו יופיע בלפחות תריסר בלוגים של מוזיקה.
אן סטיל היתה דוגמנית אמריקאית. קאצ'יפגליה היה (ועודנו) מלחין איטלקי שהתנסה הן באלקטרוניקה כמו גם במוזיקה קלאסית. סטיל כתבה את המילים לשירים באלבום. קאצ'יפאגליה הלחין והפיק.
שימו לב לשיר פה למטה, האהוב עליי באלבום -שימו לב איך סטיל היא סוג של פינוקיו כזה. מצד אחד החזות החיצונית מאד מושכת. היא מהממת. מצד שני היא נוטרלה מכל מיניות בקליפ. אהובים עליי במיוחד הקטעים בהם סטיל משחקת בתפקיד המחוג של השעון.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=y8Y1jbL1aEE[/youtube]
עליתי על אתר שמעלה המון המון סרטונים ומקבצים שונים, לעיתים פרוייקטים שנערכו ונאצרו על ידי אושיות תרבות שונות. עוד לא לגמרי הבנתי את היקף הפעילות של האתר הזה, הוא נראה לי מגוון מאד. אפשר למצוא בו את "כלב אנדולוסי" של בונואל לצד סרטים של באגס באני. אני הגעתי אליו דרך פרוייקט שהוקדש לנשים בpunk.
מריה מינרווה (או בשמה האמיתי Maria Juur ). אלילה אסטונית בת 22 .כולה 22. למה אני אוהבת אותה? לא לגמרי ברור. כנראה כי היא לא נופלת לשטאנץ צפוי של לא מעט נשים מוזיקאיות יוצרות כיום: היי או אלילת רוק, או סינגר סונגרייטרית ענוגה. שלא לדבר על מעצמות פופ מתוקתקות.
לפני שיצאו עליי שזילזלתי בנשים מוזיקאיות יוצרות אז לא ,הקדשתי לכך מחשבה ונראה לי שזו תופעה עכשווית שחוצה מגדרים. יש איזושהי נהייה אחרי מה שעובד. המוזיקאים לא ממהרים ליצור אלא לעשות מוזיקה שתעבוד. לא בהכרח מוזיקת מצעדים א-לה ביונסה, אבל לענות על תבניות שהוכיחו עצמן או מוצלחות כמו אריאל פינק, פנדה בר וכ"ו.
אז בעידן של הרכבים כמו Dum Dum Girls או The Girls ,כיף שמגזיני המוזיקה כמעט פה אחד מתיישרים ומפרגנים למריה מינרווה. זה די בולט שהבחורה הזו היא יוצרת לפני שהיא מוזיקאית. שהיא מתנסה. וזה לא מושלם ולא תמיד מבריק, אבל זה בהחלט מעורר הערכה . וזה רק בגיל 22, מעניין יהיה לראות מה יתפתח איתה. מה שעוזר למכור את מינרווה זו הנישתיות הוינטג'ית שלה- הריליסים שלה עד כה היו אך ורק בפורמט של "12 וקסטה, ואזלו מן המלאי די במהרה.
מריה אוהבת להגיד שאת המוזיקה שלה היא מקליטה בחדר השינה שלה. הטכניקה של מריה היא להקליד מילה אקראית ביו טיוב, לגזור קטעים קצרים מהקליפים שהיא מוצאת בחיפושים האלו ולעשות מהם לופים.
נישתי תיקראו לזה? יתכן. ועדיין, לטענתי אין מספיק מזה כיום. מהיוקו אונו-יות , מהלורי אנדרסוניות.
הקטע הראשון ממחיש את דבריי יותר מהשני, שהוא ממש יכול להיות להיט. ובשל כך, כמובן שאבכר את הראשון.
אתם תשמעו ותחליטו.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=gUFr_wsmHig[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=fvSQ7OnJMlA[/youtube]
השני של מריה הזו הוא שיר שיר.
נכנס לפייבוריטס שלי.
יופי! הצליח לי…
קודם כל המשחק הקטן שלך עם הכותרת של הפוסט עשה את העבודה. משך לי את העין. הייתי נכנס בכל מקרה לכאן אבל זה בלט בעין. כמו אם היית כותבת ציצים או תחת לצורך העניין בכותרת. זה נורא יפה בעיניי הגילויים הללו של דברים חצי ביזאריים ויפים משנות השבעים והשמונים. חזותית כל העניין שם בקליפ העליון של אן סטיל והאיטלקי הוא נהדר, גם המוזיקה בסדר, אבדוק יותר לעומק. אשר למריה העטיפה צדה את עיניי לפני כמה חודשים כשנתקלתי בזה להורדה ואכן הורדתי רק בגלל העטיפה, הימרתי. לא נופל מזה, אבל זה בהחלט מעניין ויוצא דופן. טוב שהבאת פוסט חדש, יא גלי.
תודה תודה יא שרון
הבלוגים האזוטרים האלה של מוזיקת סבנטיז אייטיז, בעיקר פסיכדליה ואקספרימנטלי הם פשוט תענוג. עולמות שלמים לגלות.
בגלל זה אני לא כזו שבורה מההרס המוחל של ההארד דיסק שלי. פשוט נגלה עוד דברים…