לרגל אלבומו החדש של בריאו אינו (יוצא בשבועות הקרובים), יוקדש הפרק הפעם לאלבומו הראשון Here Come The Warm Jets.
אני יודעת, אני מסתובבת באותה שכונה כבר לא מעט זמן וחלקכם אולי כבר שבע מאינו-בירן-אדריאן בילו-פריפ. אני מבטיחה לקחת כיוון מאד שונה בפרק הבא. בכל מקרה, האלבום הזה הוא כדאי גדול.
למי שרוצה להשוות איפה אינו נמצא היום אפשר לשמוע כאן שיר חדש שלו יחד עם המשורר ריק הולנד.
להאזנה:
וואו, מה אומר ומה אגיד, אחד האלבומים האהובים עליי. מה שכל כך טוב בו הוא השילוב הבלתי סביר בעליל של פופ ואוונגרד, ואינו עשה שם כמה דברים באמת מרחיקי לכת- כמו המילים שברוב השירים למעשה אין להם ממש משמעות אלא הן למעשה נבחרו על סמך הצליל שלהם. רציתי גם להוסיף על השיטות הלא שגרתיות של אינו- אכן בלתי שגרתיות, אינו למשל בחר נגנים על סמך השוני הגדול בינהם, כדי שלמעשה "יתחרו" זה בזה ולא יסתדרו.
לפני המון שנים כתבתי עליו ביקורת ב"שרת העיוור":
http://www.hasharat.co.il/html/article_2411.php
רק לסיום- לא יודע איך אפשר להסתייג מבייביז און פייר, אולי שיא השיאים של רוברט פריפ (והיו לו המון, המון, המון שיאים). ונוראאאאא אהבתי את ההתייחסות המיוחדת לשיר הנושא- אולי הקטע הכי מרתק באלבום, הקטע הכי אוף דה וול עם המילים שבכלל אי אפשר לשמוע, והצורה המדהימה שבה הוא נבנה (שימי לב איך פתאום למשל נכנסים להם התופים)- פשוט מדהים…
תודה רבה ושבוע טוב!
יוחאי
קודם כל, כיף!! תגובה!
:)
ועוד ממישהו שמכיר היטב ואוהב את האלבום
אני מאד שמחה לגלות שאתה חולק את אהבתי לDead Finks ואיזה יופי כתבת.
לגבי בייביז און פייר- כן, תיארתי לעצמי שהאמירה תיהיה תמוהה בעיני חלק. רציתי להסביר את עצמי עוד קצת אבל כבר הקלטתי ובניגוד לעריכת טקסט, כאן העריכה היא בכל זאת דורשת קצת יותר אז עזבתי את זה. כמו שכתבת בביקורת שלך בשרת, זה שיר אלים זה גם השיר הכי גלאם רוקי באלבום. אני חושבת שאני פשוט פחות מתחברת לכגלאם רוק. וזה מבלי להתייחס לאיכויות או מה. יש בו משהו מרושע ולא נעים לי. אני אוהבת את הצדדים היצירתיים , מלאי הדמיון והנשמה באלבום , שאני חושבת שמגיעים לשיא ההמחשה שלהם בשיר הנושא ובדד פינקס.
תודה יוחאי