לאחרונה יוצא לי לחשוב לא מעט על מהי מוזיקה בשבילי.
אני לא מתייחסת להגדרה המילונית, כלומר מה נופל תחת ההגדרה של מוזיקה ומה לא. זה פחות מעניין אותי. אני חושבת על עצמי פה. מה המוזיקה מייצגת עבורי. השאלה עולה אצלי כי אני מתנסה בלא מעט סוגים של מוזיקה, חלקם אני חווה באורח שכלתני יותר מאחרים. כלומר הגירוי הוא שכלתני אבל ההנאה היא בהחלט הנאה. במסגרת החיפושים האינסופיים שלי,יוצא לי להכיר מוזיקה שאני חווה אותה באופן בלתי אמצעי ושובה אותי ככה בצורה הכי פשוטה וישירה שיש. באותו אופן שבו הדברים היו פשוטים פעם. מאידך יוצא לי גם להכיר מוזיקה שמאחוריה פילוסופיה שלמה או עקרונות מנחים. מוזיקה שלא בהכרח עומדת בזכות עצמה כאוסף של צלילים מחוברים.
אם ניקח למשל מוזיקה מקרית. במוזיקה מקרית התוצר המוזיקלי הסופי יכול להיות פשוט נעים ומסקרן בפני עצמו אבל המוזיקה לא עומדת בזכות עצמה. התהליך חשוב פה לא פחות, יתכן שאפילו יותר מהתוצאה הסופית. מצד אחד יש פה דינמיות והיצירה משתנה כל הזמן. מצד שני עיקרון השינוי הוא המרכזי פה ולא המוזיקה. כשאני נחשפת למשהו כזה זה מסקרן ומאתגר, אך השאלה נותרת בעינה- האם זה מה שאני מחפשת במוזיקה? אתגר אינלקטואלי?
למי שרוצה לעשות את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה המקרית, הנה פודקאסט טוב להתחיל איתו.
אני חושבת גם על אנשים אחרים שהמוזיקה היא הרבה דברים בשבילם. האחד ישמע בעיקר מוזיקה שחורה השני רק דיק דייל והביץ' בויז וידע למנות שמות של הרכבי מוזיקת גולשים אזוטרים והאחרת תשמע רק צפצופים וחריקות או מטאל. מהי המוזיקה בשביל האנשים האלה? איזה צורך בדיוק היא באה לשרת? הרצון להיות מיוחד ואחר? הרצון להגדיר עצמנו באופן מובחן? הרצון לשמוע משהו שמהווה קונטרסט למי שאנחנו כלפי חוץ? המקום שבו אנו משתחררים?
ואז אני עוברת לחשוב על המוזיקאים עצמם, כאמנים בראש ובראשונה ( כלומר כרגע לצורך העניין הם קודם אמנים ואחר כך מוזיקאים בשבילי). הם צריכים למצוא את מרחב הביטוי שלהם ואיך הם עושים שימוש במוזיקה כדי לבטא את הרעיונות שלהם. זה מורכב, וזה מעסיק אותם. יש לא מעט אמנים שעוברים טרנספורמציות. מספיק שנסתכל על מוזיקאים כמו ג'ונתן ריצ'מן, או אווה (Uwe) שמידט שעבר את כל קצוות הספקטרם והגיע מאטום הארט, דרך הרבה דברים אחרים ( פלנגר למשל) עד לסניור קוקונאט (הוא עדיין מחליף בין הזהויות הללו מדי פעם אבל עושה רושם שהכי נוח לו במקום של סניור קוקונאט). שמידט למשל ביטא דרך הטרנספורמציה הזו מהמינימליזם האלקטרוני לאלקטרו לטינו ומקצבי צ'ה צ'ה את המרד שלו בעולם המסודר והגרמני שהוא מגיע ממנו.
יש לא מעט מוזיקאים שהם אמנים שחוקרים את סביבתם. אמנים שמתנסים עם כלי נגינה, בונים ומפרקים. אמנים שמתנסים עם הקול שלהם, שרואים את קול שלהם בתור אינסטרומנט כמו גדליה טסרטז, כמו קולין סטטסון שמחביא מיקרופונים מחוץ לגרונו כי הצליל שיוצרת הנשימה והנשיפה ופעולת החלפת האוויר כשלעצמה מעניינת אותו.
ואמנים כמו אלן פולמן וכלי המיתר הארוך שלה איתו היא בודקת את האינטראקציה בין חומר כמו מתכת, תנועה וצליל ובמרחב.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Uq9AFRMWLTU[/youtube]
בסרטון הזה היא אומרת משהו מוזר- "אני לא כתבתי את הצליל הזה. הוא פשוט היה שם". ולמה לא לומר "אני הלכתי את הצליל הזה" . ואם נחזור שנייה למוזיקה מקרית, האם מי שחישב במונחי הסתברות את הקטע הבא שינוגן הוא כותב היצירה או שהיצירה פשוט היתה שם?
אני ממליצה למי שמתעניין לבדוק את הבלוג של מאיה דנון "החדר האלקטרוני שלי" כדי ללמוד על כל מיני כלי נגינה שונים ומשונים והאופנים השונים בהם חומר ומרחב מפיקים צליל. כל החקירה הזו לא חדשה בכלל אבל דור של מוזיקאים בא והולך והם כולם מתעניינים באותן שאלות. כן, גם ג'ף מגנום, שמופיע עם טרמין שנשלט על ידי מחשבות והומצא על ידי רוברט שניידר מApples in Stereo.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=vZ0So3q9cT0[/youtube]
לסיום ובלי קשר לכל מה שנאמר למעלה, אני ממליצה להאזין לאוסף המשולש The Young Lady's Post Punk Handbook
עד כה שני שירים תפסו את אוזני במיוחד.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=3zmSeYl3DFU[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=7ZCvCmFWoL4[/youtube]
מממעניין. נהניתי לקרוא ולהיווכח כמה אני לא יודע ולגלות דברים חדשים (גם אם אני לא ממש מתחבר אליהם, כי אקספרימנטים אלקטרוניים הם לא כוס התה שלי).
אבל נשארתי עם טעם של עוד. בדרך כלל הפוסטים שלך ארוכים ומגוונים יותר. והנה פה, למרות שהנושא "מהי מוזיקה בשבילי" יכול לפרנס הרבה יותר מילים, כאן הן נמצאות במשורה. וגם- התרכזת בסוג אחד של מוזיקה" ה"מקרית" (בשבילי היא: "ניסיונית") – והרי את מאזינה לכמה וכמה סוגי מוזיקה.
האם זה פוסט ראשון בסדרה? המשך יבוא?
היי ראובן
נושא הפוסט הוא לא בהכרח מהי מוזיקה בשבילי גלי(ולכן הוא כנראה נראה היה לך מספיק אישי), אלא אלו תפקידים המוזיקה יכולה למלא וממלאת עבור אנשים שונים -אם אלו מאזינים כמוני וכמוך ,או אמנים. נכון, הטריגר שהעלה את התהייה הז אצלי היא הנטייה שלי ללכת אחרי דברים שמגרים את האינטלקט אז ניסתי לבדוק גם מה אני רואה מסביב.
ומסביב אני רואה אנשים שהבחירות המוזיקליות שלהם יכולות ללמד לא מעט עליהם.
ואז אני לקוחת צעד הצידה קצת ומדברת על החקירה האמנותית שנעשית דרך המוזיקה על ידי מוזיקאים/אמנים. זה לא בדיוק אותו נושא שהתחלתי איתו ,אבל זה עוד תפקיד שהמוזיקה לוקחת, הפעם היא כלי בידי חוקרים , כך אני מכנה אותם. על מנת להעביר רעיון. הרבה מהאמנים הללו אגב הם לא בהכרח מוזיקאים. חלקם מתמטיקאים וכ"ו. פילוסופים .
לא מדובר פה רק במוזיקת מקרה. אלן פולמן למשל לא משתייכת לזרם הזה. גם הטרמין.
זה לא פוסט ראשון בסדרה, נראה לי שאני עוסקת בעניינים הללו לא מעט ובכל פעם אולי מאירה את אותו הדבר מזווית קצת אחר.
בהחלט מעניין. למרות שאת כותבת שהעניין הוא לא בהכרח מהי מוסיקה בשבילך, אני חושב שזה מאד מתאים דווקא לך לכתוב פוסט כזה, כי את מקשיבה הרבה למוסיקה שהיא לאו דווקא מענגת באופן מיידי, אלא כזו שיוצרת צורך באיזו הבנה.
הדוגמא הכי קלאסית למוסיקה כזו היא הביבופ ונגינת הסקסופון של צ'רלי פרקר. ובכוונה הבאתי את הדוגמא הזו כי אני חושב שבסופו של דבר הג'אז הזה נקלט באופן אינטואיטיבי, למרות השונות והמורכבות שלו.
אני באופן אישי מחפש במוסיקה בעיקר בידור ופאן, ולפעמים הפאן הזה הוא דווקא רוק או דברים יותר מורכבים כמו Foals שזו להקה שגם אני נהנה באופן מיידי משיריה, וגם יש במוסיקה שלהם כל-כך הרבה מורכבות אינטלקטואלית.
מה שאותי מעניין לפעמים זה איך שהקהל הרחב מתרגל למוסיקה שבעבר הוא היה קרוב לוודאי מסתייג ממנה. למשל הטראנס בחדרי כושר, למה ? ואיך אנשים לא מתנגדים ? אפילו השיר "אנחנו דור מזויין" של אביב גפן, הוא דוגמא כזאת למה שהאוזן והחברה מתרגלת. הרבה דברים שנשמעו בעבר חדשנים הם היום נורמטיבים, וגם הביטלס היו פעם שוליים, ואיפה הם היום ? (חצי מתים)
היי אייל
בוודאי שזה מתאים לי, כל מה שאני כותבת פה מתאים לי :) אבל באמת, הנושא מאד מסקרן אותי ואני חושבת שכבר נעשו לא מעט מחקרים סביב עניין המוזיקה שאנחנו שומעים ומי אנחנו כבני אדם. זה מעניין אני חושבת להעמיק קצת את החקירה שלי, אולי דרך ראיונות עם אנשים :)
כן, המשפט הראשון שלי היה מובן מאליו, אפילו חשבתי לכתוב בסוגריים מיד אחריו "(שזה כאילו שלא אמרתי כלום)" :-)
ראיונות זה רעיון טוב. לכי על זה !
לי יש רעיון שמסתובב לי הרבה מאד זמן בראש בשם "חווית האזנה שלי" שבו אנשים שמקשיבים הרבה למוסיקה בעצם יספרו איך בדיוק הם מקשיבים למוסיקה. באיזה פוזיציה (ישיבה שכיבה עמידה נהיגה), באילו אמצעים (אוזניות רמקולים ברכב מערכת סטריאו) ולמה הם מקשיבים קודם המנגינה או המילים ואם הם מקשיבים לאלבום כיחידה שלמה, מרפרפים וכו'…
לדעתי יש למוזיקה מגוון משמעויות עבור כל אדם. לחלקן הוא מודע ולחלקן לא. חלקן מנוסח (כפי שאת מנסה לעשות בפוסט) וחלקן נובע מאילוצים חברתיים, נפשיים וכד'. בכל מקרה המשמעות החשובה ביותר, ומשום משה התעלמת ממנה-אולי כי זה מובן מאילו, מוזיקה גורמת הנאה. אחרת שאר המשמעויות מתמוססות להן.
היי משה
אני לא חושבת שהתעלמתי ממנה(אם כי אופייני לי מאד).
אני חושבת שמאחר ובמקרים רבים מקורו של הרגש במחשבה אנחנו גם בוחרים באופן לא מודע ממה להנות ולכן בדיקה אמיתית צריכה להיות של למה אנחנו נהנים ממה שאנחנו נהנים.
גלי, מגניב שהזכרת את אלן פולמן. תקשיבי לאלבום החדש שלה בimportant records
אתה יודע מה , אני אקשיב. לא הייתי חושבת שאמת להקשיב לזה, כי זה בעיקר מעניין אותי רעיונית, אבל אני אבדוק