באנגליה, כשאתה מגיע לגיל מאה, אתה מקבל מכתב מהמלכה ,בו היא מברכת אותך במזל טוב. כלומר, אתה צריך לבקש את המכתב הזה מהמלכה על מנת לקבל אותו.אתה צריך לדרוש לממש את זכותך.
אני תוהה כמה אנשים באמת בוחרים לדרוש לממש את זכותם ביום יום.
אני מכירה כמה אנשים כאלה ,שממצים את כל המשאבים העומדים לרשותם. פעם חשבתי שזו תכונה טרחנית וקטנונית , והיום אני חושבת אחרת. כלומר אני רוצה לעשות את ההבחנה בין כאלה שהתכונה הזו מופיעה אצלם רק כשמדובר בעשייה עבור עצמם ואיכשהו מתפוגגת כשמדובר בזכויותיהם של אחרים. לא על אלו אני מדברת כאן. במקרים אחרים לעומת זאת, התכונה הזו מופיעה כעדות לעשייה נמרצת , להיפך הגמור מקהות ואדישות ואפריז אולי ואומר שגם על חוש צדק חברתי מסויים.
יש פה גם סוג של התמודדות Head On עם החיים.
אני תמיד נפעמת כשאני עדה למעשה שבעיניי נתפס כ"חוצפה" , ואילו בעיני אחרים נתפס כטבעי לגמרי. וגם אם הוא מעורר הרמת גבה או חוסר שביעות רצון, הוא בדרך כלל מוליד את התוצאה הרצויה.
מכתבי ערר על דוחות חנייה, החזרים כספיים ,שינוי החלטות, ביטול הסכמים – כולם בעיני בלתי נסבלים משום שהם מהווים תזכורת תמידית עבורי לכך שאותי חינכו לראות גם את הצד השני.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=FfBwsG8ubFw]
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סיימתי לקרוא את "בדם קר" של טרומן קפוטה אחרי חודשים של סחבת. הספר היה כמובן משובח וכתוב לעילא. כשניסו "למכור" לי את הספר אמרו לי -"המחבר לא משאיר פינה אחת לא גלויה בתאור הדמויות שלו". וזה נכון. אין פינה מוצלת או מוארת שקפוטה לא חשף החל מתאורי הנוף, המקום שבו מתרחש הסיפור, הדמויות, ההתפתלות העלילתית והתחבטויות הנפש הפנימיות של קוראיו .
לכן מה רבה בושתי כשהקטע שכנראה לקחתי איתי יותר מכל הוא הפנייה לדמות בדיונית אחרת- דוק סבג'.
דוק והמוח
והנה מה שקפוטה אומר עליו:
"לפעמים אני חושב שהפתרון של דוק סבג' מיודענו הוא הנכון. אותו דוק סבג' היה דמות בדויה פופולרית בקרב הקוראים הצעירים של מגזיני הספרות הזולה…הוא התמקצע בכל תחום-רפואה,מדע,פילוסופיה,אמנות…אחד הפרוייקטים הגדולים שלו היה לפטור את העולם מפושעים. תחילה הוא קנה אי גדול במרחבי הים. ואז הוא ועוזריו חטפו את כל פושעי העולם והביאו אותם אל האי, ודוק סבג' ניתח את מוחותיהם. הוא הסיר את החלק שהחזיק את המחשבות המרושעות. וכאשר החלימו הם היו אזרחים הגונים . הם לא יכולן לבצע פשעים כי החלק שהיה אחראי על כך במוחם הוסר".
אני ראשון!
אז גם אני שונא קטנוניות
ובז לבירוקרטיה
זה לעיתים קרובות זה מתסכל עד כדי גיחוך
ורק אתמול הייתי בהרצאות שקשורות נושא,
זה קשור לכך שלא משנים תוכניות תוך כדי עשיה
גם לצורך יעול כי זה נורא מעכב את הלו"ז ולא אפרט עוד
אני רק אומר לאשר תוכנית לכביש במדינת ישראל לוקח 15 שנה !
ואני מתכוון להרחבת כביש ושיפור כבישים כולל מיחלוף, ולא לכבישים חדשים לגמריי.
וגם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו לא יכול לעשות כלום בעניין. אבל הוא החליט שהוא מנסה.
אחר-כך מתפלאים שאין מתקני התפלה ואין מים בארץ
כן ,אבל אני לא בטוחה שמה שקטנוני עבורך ,קטנוני גם עבורי . או לפחות נתפס מיידית כקטנוני בעיניי.
בכל מקרה, אתה דווקא נראה לי איש של עשייה :)
את גם מאד אשת עשייה יצרנית בבלוג החדש שלך:-)
האמת הפתעת אותי.
אני נוטה להזדהות עם העדר הנטייה שלך לנצל משאבים, כפי שהגדרת את זה.
אבל אך אתמול כתבתי מכתב לערייה לגבי הדו"ח שקיבלתי.כבר עשיתי זאת פעם וזה הוכיח את עצמו.
כשאת מקבלת דוח שאת יודעת שהוא לא צודק, זה ממש חובה, בעיני (אני לוקחת אותך מאד ליטרלית, כמובן).
תאמיני לי, אין כאן צד שני.
מקוה שאת לא בזה לי, אחות:-)
ואחלה שיר!
גם בעיניי זה חובה. Im all for it
אני אומרת שהידיעה שהמלחמות הללו אכן זוכות למענה היא קשה עבורי כי זה אומר שלא הכל מוחלט ואני ,אשת קצוות אנוכי. זה גם אומר שצריך כן להילחם וצריך לנענע את הסירה.
המחשבה שיש צד שני, היא באה גם כשאין לה כל בסיס. ברגע שצורת המחשבה הזו מושתתת בך , היא עוצרת בעדך מלהילחם גם מלחמות שאת צריכה להילחם.
את ניצולה מאותו האי? לא נראה לי.
אני חושב שאפשר לחלק את צורות ההתנהגות ל- 7 (פלוס בונוס אתני):
1 – מגיע לי ואני אקבל את זה (ישראלי)
2 – מגיע לי ואני אקבל את זה גם אם אני אצטרך להרוג בשביל זה (פלסטיני וקבוצות אתניות נבחרות מקרב היהודים שאין לי חשק להסתכסך איתן)
3 – מגיע לי ואני לא אקבל את זה (אתיופי)
4 – מגיע לי ואני לא אקבל את זה ואני אשב לבד בחושך ואכעס על כולם שלא נתנו לי (פולני)
5 – מגיע לי ואני לא אקבל את זה ואני אשב לבד בחושך ואכעס על עצמי שלא עשיתי כלום לקבל את זה (אני והבת הבכורה שלי – מיעוט אתני בפני עצמו)
6 – לא מגיע לי (אסקימוסי)
7 – שהכל נהייה בדברו (ותיקני / מאה-שערימי)
8 – אה? (קנדי)
בקיצור – מאוד מזדהה איתך. הסתדרתי איכשהו עם העניין כשזה נודע לעצמי (למשל, לא מסוגל לבקש הנחה או להתמקח, והפעמים בהם עשיתי זאת ובקלות קיבלתי את ההנחה רק מייסרות אותי עוד יותר).
הבעיה היא חוסר הפעולה עבור אינטרסים של צאצאים / הורים. כאן זה כבר כואב.
תודה עבור הסיווג הממצה. אתם מקבלים חברים חדשים במיעוט האתני שלכם?
עבור הבת שלי אני נוטה להיות קצת יותר לוחמנית -פשוט כי אין מישהו אחר שיעשה את זה. אבל גם לא מספיק.
לראות את הצד השני זה לא רע בעקרון, אבל באיזשהו מקום עקרון ההדדיות נדפק כאן כי הצד השני כבר מזמן לא רואה את הצד השני שלו, כלומר את גוף ראשון מדבר יחיד שלי.
אני הייתי כותב מכתב למלכה אם הייתי אנגלי בן 100. יש בזה משהו מאוד מכובד.
הרגשתי שכותרת הפוסט שלך מזכירה לי משהו
http://2.bp.blogspot.com/_kEVcy0rQ4Wk/STYzo5SuUNI/AAAAAAAAPPI/Nm7TzbSwqkM/s400/Silverhead+-+Front..jpg
לא הכרתי את ההרכב, אבל תראה איזו סגירת מעגל- אחד מהם הצטרף אחר כך לPower Station – ראה פוסט הסופרגרופים שלי בד.מ.
גם אני לא מכיר את ההרכב – רק את העטיפה.
הכל גורל בחיים, אין צירופי מקרים. אלוקים מרחם על פליטי סופרגרופס.
העניין הזה של חינוך לראות את הצד השני, זה כמו להגיש את הלחי השנייה, לא? במקרים כאלה אני נזכר בביטוי :taking care of No. 1 שאפשר לראות בו משהו אגואיסטי, אבל אני חושב שהוא לגמרי צודק. אז יאללה, שוגי, go against your better nature לפעמים זה ממש במקום. הנה, בכך שהחלטת לוותר על חיקה החם, והמסריח לפעמים, של קהילת הקפה, ויצאת לשוטט במרחבי הגלקסיה בלי לחשבן, עשית את זה מבלי להרגיש. ואולי את רוצה לראות מה את שווה בלי המטריה. לט מי טל יו. הרבה. וההפסד כולו שלהם.
ראובן , תודה על המילים החמות הללו. אני לא חושבת שהיתה פה סכנה שאפגע במישהו בעצם עזיבתי את החממה של הקפה ולכן היה לי יחסית קל לעשות את זה.
אני מצליחה להאזין on & off לתכנית שלך הבוקר -תענוג! תודה על Windmills of your mind
:)
אני תמיד חושבת על הביצוע של טרי הול וcolourfield לשיר הזה.
אה, אז זו את המאזינה שלי…סתאאאם. אני שמח שאת נהנית מהתכנית. במשך הזמן אשמיע כמה דברים שהיו בסיקסטיז ולא תמיד זוכים להשמעה בתכנית אולדיז…יש לי שאלנה טכנית: איך אני מכניס תצלום שלי כדי שיופיע לצד התגובות שלי?
כמו תמיד נהניתי,
אבל חייבת להודות שלא הבנתי את החיבור של השיר לפוסט. אולי זו אני ואולי זו שעת הלילה היחסית מאוחרת, לא יודעת, אבל הפוסט היה רציני ופתאום הקליפ הזה,עם הדמויות המאורכות בסטייל של פעם – מיד עלה לי גיחוך ושכחתי על מה בכלל צריך להילחם…
היי מלו. כיף לראוןת אותך כאן.
אז קודם כל, לא חייב להיות קשר-ככה זה איתנו -חובבי המוזיקה- תמיד רוצים לתקלט לאחרים את החיים.
אבל הפעם דווקא יש קשר, כי הפוסט בחלקו מדבר על המתח בין ריצוי ושקילה זהירה מדי של מעשינו לעומת לא לדפוק חשבון ומה שנקרא "לזעזע את הסירה".
יש פה סינתזה שאת מאלצת אותנו לעשות…אנחנו מוכנים לקבל גיבורי על בדיוניים, בחיים פחות אוהבים דון קישוטים וזה מובן. יש אנשים שתמיד נלחמים ומתכתבים ומעייפים ומדברים על זה ואפילו בדרך כלל צודקים, אבל נורא קשה איתם. בפועל, אנחנו פשוט לא מסוגלים או רוצים להתמודד כמוהם וקרב ההתשה שלהם עם המערכות והמוסדות נראה לנו כזה שנידון מראש לכישלון. אני למדתי לכבד מאד את האדם שבגיל 100 אוגר מרץ וחיוניות ושולח מכתב למלכה,וזה אולי בגלל שאף פעם לא גזרתי את ההנחות של סופר-פארם מהברושור שבתוך העיתון. אבל לעתים ליד הקופה, אני נזכר בחיוך בהנחה הזו שהייתי עשוי לקבל.
זה יפה שאתה מוצא עצמך מחייך ליד הקופה בסופר פארם. אני תמיד נתקעת מאחורי גבירות שאצלן הקופונים הללו רצים חזק.
אבל יפה הסינתזה שעשית -הדברים אצלך אפילו יותר מחוברים מאשר אצלי וזה יפה שעשית את הקליק שהיה חסר לי/לא מנוסח לי.
אז מה שאת אומרת בעצם שבעינייך אני צריכה לסתום את הפה גם כשגיליתי שהבנק שלי הוסיף אותי כבעלת חשבון משכנתא עם מישהו שמעולם לא שמעתי או הכרתי את שמו? כי אני אמורה לראות את הצד השני דהיינו הבנק,בטח טעות של פקידה ,היתה עייפה ,לחצה על מספר נוסף כי חלמה באותו רגע על זכיה בלוטו? אז למי איכפת שזה מופיע אח"כ באיזה מאגר וכשאצטרך משכנתא ישלפו לי "כבר לקחת"….
אז כל אחד ותפיסת עולמו וזה בסדר,אחרי הכל של מי החיים האלה לעזאזל?
הקליפ לקח אותי הרבה שנים אחורה, מתחבר עם הבוקר של ראובן:-)
או קונטרייר
אני חושבת שאת בסדר גמור- זה אני שצריכה לפתוח ת'פה.
שוגי יקרה
קצת באיחור, אבל איזה כיף לקרוא אותך שוב.
ואותך טוב לראות פה
מענין שהזכרת את 'בדם קר', אתמול סיימתי את 'מחזיר אהבות' ו'בדם קר' הוא הספר הבא.
(ואחריו 'הדררך')
היי יאיר , כיף שבאת . מהו "מחזיר אהבות?" מעניין מה תחשוב על בדם קר. אני כבר מסיימת את וירג'יניה וולף, בדרך לספר על גיבורי על . אין לדעת לאן כל זה יוליך :)