דיסקליימר:
מה שאני הולכת לעשות פה זה לפרסם מעין יומן מוזיקלי שנכתב בדיעבד. היומן מתייחס לחוויותיי המוזיקליות מ2010. שנת ההוצאה של האלבום אינה רלוונטית – מה שמשנה היא התקשרות שהיתה ביננו במהלך השנה.
אפתח בהצהרה הבאה; אני נורא רוצה להיות עדכנית. אם יש דבר שאני לא רוצה זה לענות על הטייפקאסט של מצבי- אחת שגילה המתקדם משמש לה לרועץ – האוזניים נאטמות והסבלנות/סובלנות לדברים חדשים/מאתגרים פוחתת. ההתרגשויות פוחתות . ישנה בעיקר התרפקות נוסטלגית על מוזיקה מפעם.
לא.Naha. הדמות הזו היא לא אני. אני רוצה להראות לכם ששום דבר לא יכול לאהבת המוזיקה. שזה לא עובר. שלא מתעייפים.
יופי.
מכל האמור לעיל אפשר להבין שקצת קשה לי עם העובדה שרוב הרשימה פה כוללת מוזיקה מהסבנטיז והאייטיז. את מרבית החומרים פה לא הכרתי בזמן אמת.
החלטתי לחלק את הסיכום הזה מפאת אורכו ועומס המוזיקות לשלושה פוסטים, ולשים דגש על מגמות ודפוסים שאפיינו את ההעדפות המוזיקליות שלי השנה. לכן הרעיון פה הוא ממש לא לדרג, לתעדף ולציין. רק לספר על עצמי.
הסבנטיז ואני
אני מכירה כמה אנשים טובים שמאמינים שכל הדברים הבאמת מעולים נעשו בסבנטיז. ולא משנה באיזה תחום מדובר. קולנוע, מוזיקה, סמים. אצלי זו בהחלט היתה התחושה השנה. עשיתי הרבה מוזיקה של סבנטיז. ואני לא מדברת על שום אוצ'י קוצ'י יהי יה יה. בזכות ההתוודעות שלי לבלוגים המצויינים Bleeding Panda , The Commerical Zone ,Egg City Radio וDr Schluss , התוודעתי להרבה דברים מעניינים מהעשור הזה. אני מודה, הרבה מוזיקה של ראש ולא של רגש, אבל לי זה עושה טוב. להלן כמה דוגמאות:
Artzoyd
הרכב אוואנגארדי -פרוגי- אלקטרוני-קלאסי צרפתי. בשנים האחרונות עוסק בעיקר בהלחנת פסקולים לקולנוע ומופעי מחול.
Amon Duul/Amon Duul2
על אמון דול כתבתי פה
והנה קטע שאהבתי של אמון דול 2
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=_pcla5zyZfA]
קולקטיבים מוזיקליים, שיתוף
אחת לכמה זמן אני נתקלת באיזה פוסט על קינג קרימזון. זה הרכב שכנראה תמיד יכתבו עליו, אוהבי המוזיקה. בשיחה שהיתה לנו על קינג קרימזון לא מזמן, אמר לי שי שהקליפ של Elephant Talk שהעלתי הוא באמת מצוין, אבל שכשהוא מסתכל על כזה דבר, הוא רואה הרבה שכלתנות. מוזיקה שבאה מהשכל . כשאני מסתכלת על זה לעומת זאת, אני רואה את חדוות היצירה, השיתוף המוזיקלי והאלתור. וזה לגמרי מדליק. אני חושבת שאין דבר שמרגש אותי במוזיקה יותר מאשר לראות קבוצה של אנשים שנמצאת בהיי של עשייה מוזיקלית משותפת. זו כנראה הסיבה שאני כל כך אוהבת את ההרכבים הפרוגים המשונים האלה כמו ארטזויד . אני אוהבת את העובדה שרוברט פריפ שיתף פעולה עם כל דבר שזז. מאותה סיבה אני גם אוהבת את ג'ה וובל, כבר דיברתי על זה. אדריאן ביליו עובד עם טוקינג הדס, רוברט פריפ עם דיוויד סילביאן, בריאן אינו עם ג'ה וובל, וובל עם ג'רי לייבזייקט. כמה שיותר מתערבב יותר טוב.
זו גם הסיבה שאני עם הלשון בחוץ, כלבלבית מוכת אהבה מול נלס קליין. עוד אחד שידו בכל. זו רק אני או שהוא המוזיקאי היחיד בעשור הזה שבאמת מתחרה בליגה של השמות שהזכרתי כאן למעלה?
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=CNS30RW9p6Q&feature=player_embedded]
פה ושם כבר חשפתי לגבי עצמי שאת דרכי המוזיקלית התחלתי כבת טיפש עשרה עם חיבה יתרה ליורו פופ טראשי במיוחד. הייתי משננת בלהט את מילות שירים, הלוואי שלפחות הייתי יכולה לומר של פט בנאטאר או הייזל אוקונור אבל מדובר בשירים של סברינה, סנדרה וקים וויילד. אחר כך באה תקופת ביניים של האזנה לרוק ישראלי קצת אלטרנטיבי, ואז ביצעתי את הקפיצה הגדולה והתחלתי לגמוע בצימאון פרוג רוק- ג'נטל ג'יינט, ג'נסיס המוקדמים והרבה הרבה קינג קרימזון. זו התקופה שקרבה אותי מאד לחנויות התקליטים, זו תקופה שהתחברתי לטיפוסים הבאמת מעניינים בכיתה. אחר כך זה כבר הפך להיות כבד עליי וגדול עליי. לניינטיז היה הרבה מה להציע לי. בדמות נירוונה, והניטס וג'יימס ולונה ועוד המון המון דברים.והכרתי את יונתן. היה לו חלק גדול מאד, אם כי לא בלעדי,בעיצוב הטעם המוזיקלי שלי.
למה אני מספרת את כל זה ? כי בשנה האחרונה מצאתי עצמי חוזרת למקורות הפרוגים שעליהם מונחים היסודות לאהבותיי המוזיקליות. המגמה התחילה עם הגעתם של גונג לארץ לפני יותר משנה. דווקא עם גונג לא היתה לי שום היכרות קודמת פרט לשם. והנה ההופעה הנפלאה שלהם פה הקסימה אותי והחזירה משהו מהאהבות ההן של בית ספר תיכון.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lvYNb67B5dQ]
ספוגה בהתלהבות של ההופעה ההיא בזאפה, הגעתי גם לבארבי, חודשים ספורים אחר כך, על מנת לחזות,עם עוד קומץ קטן של אנשים, בדייויד אלן ואוניברסיטת הטעויות שלו, מופיע עם שירי רוברט וואייט וסופט מאשין.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OHdub8m7XnQ]
ואם כבר קוראים לכל החברים לשחק בחוץ, אז גם מקומם של ג'נסיס לא נפקד מהרנסס הפרוגי שלי. והתרפקתי על זכרונות מימים עליזים של ריקודים עם האביר לאור ירח.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=r0Spl1cOf-o]
הערה לעצמי ל2011- צריכה להתעמק קצת יותר בג'נסיס המוקדמים של קולינס כסולן. צריכה לבדוק את abacab . את הדיסק הזה לעומת זאת, יש לי בבית שנים ואני לא יכולה להתכחש לאהבתי לשיר הזה:
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Is_2Ng2-yIY]
איזו שירה נכונה.
תודו שלא ציפיתם שהפוסט הזה יתחיל בארטזויד ויסתיים בפיל קולינס?
בפרק הבא: השירה בפרונט, פלירטוטי ג'אז, השלמות אייטיז ועוד….
גילית את העשור
that counts
אני מקווה שחוץ מפרוג, החביב עלי ביותר, תגעי גם ברוק אמריקני, דרומי ובלוזרוק. מחכה לשני שליש הפוסט שטרם חשפת, ומתכונן ללגום אתך שני שלשים ועוד חציבהופעה הקרובה של קמבל-לאנגן…
לא , לא נראה לי שיהיה ברוק אמריקני או דרומי, פשוט כי פחות האזנתי להם השנה.
אפשר לעשות ריקול לאלכוהול להופעה של הFall או שאתה לא בעניין?
התכוונתי ריינצ'ק . התבלבל לי הלעז
FALL
כן.
ולאנגן-קמבל?
לא. מתחילה לחסוך קצת ליום גשום, ולאנגן את קמפבל נאלצו לעוף. חבל.
עונג צרוף היה פה.
תודה.
אגב, לפי רעשי הדיבור ברקע אפשר לחשוב שההופעה של אלן צולמה בארץ.
תודה ידידי. איפה, בהופעה בארץ היית שומע סיכה שנופלת- היו בערך תריסר אנשים :)
חחח עאלק סבנטיז – בכ"ז הכנסת פט בנאטר vs. קים וויילד…
כמו שאת יודעת היטב, יש המון מה להגיד להגנת ה"פשטות" של האייטיז ובכיף הייתי יוצאת בנאום נוקב וחסר-פשרות כנגד המלעיזים. אבל בסדר. השלמתי זה מכבר עם הקונספט ש"מי שמבין במוזיקה" מעדיף את התחכום של הסבנטיז או הבעיטות המהפכניות של הניינטיז. ווטאבר.
הום ביי דה סי הוא אחד השירים שהכי נשחקו לי בקסטה, נראה לי גיל 15-16 ככה? הוא היה קטוע בסופו כי הקלטתי מהרדיו ועכשיו עד הבוקר יציק לי מה בא אחריו. בקסטה.
לקס אני ראשונת התומכים באייטיז. היו המון דברים מעולים. החלק הבא יזכיר כמה.
אני אוהב את הכנות, החשיפה והאמת בפוסט הזה. זה יפה למעניין לקרוא על אודותייך בשנה זו בהקשרים של מוזיקות שונות ששמעת ואהבת, וקאמבקים מהעבר, שנחקרים שוב או מחדש.
כל הרוק המתקדם הוא חלק בלתי נפרד גם ממני ומדי פעם גם אני חוזר אליו כיום.
ממליץ מאוד על ג'נסיס שבין 1976 ל-1982. התקליט ג'נסיס עם הום ביי דה סי יצא ב-83 והיה כבר נקודת מפנה, למרות שחלקו הגדול היה איכותי. צריך אומץ גדול כיום לסיים פוסט עם פיל קולינס, כל הכבוד.
הנה פוסט שכתבתי על ג'נסיס בבלוג שלי פעם, המילים קצת התחרבשו בסדר בגלל המעבר לוורדפרס אבל אפשר לקרוא ולהינות:
http://sharonraz.wordpress.com/2007/05/13/%D7%92%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%A1-1976-82/
שרון איזה פוסט מעולה. מאד ראיתי את עצמי שם- לגזור ולשמור. ואעשה בו שימוש בהמשך דרכי להשלמת הפערים עם ג'נסיס.
תודה, את מוזמנת להיעזר בי ככל יכולתך בעניין של ג'נסיס, הייתי מעריץ כבד. ובכלל רוק מתקדם, יודע את דרכי בז'אנר… אבל זה הכל יחסי, יש אוהדי פרוג ששומעים רק את זה ופרוג מכל אירופה והעולם, ראי כמה מוכרים באוזן השלישית ודומיהם.
ובכן כלבלבית מוכת אהבה, אני אקשיב למוזיקה בערב, אבל מרשים מאד.אני אוהבת את הגישה שלך לסיכום שנה.
אני קוראת אותך ואומרת, אנחנו דומות מדי- אבל אז אני מציצה במה שמשמח אותך ורואה את ההבדלים, למרות שהבסיס שלנו היה דומה (היורו טראשי, דאט איז)
אפרופו, אחרי שנזפתי בך לגבי סנופ הבוקר, מה רע באוצ'י קוצ'י יהי יה יה?
:-)
לא רע בכלל. זה פשוט לא מה שמשמח אותי :)
חוץ מקינג קרימזון, נאלצתי להתאמץ לא מעט בלדלות איזה פרוגרסיב ליווה אותי בחיי. בהתאם להגדרות שנויות במחלוקת, ילדתי מהזיכרון את סרג'נט פפרס של הבילטס (יש הרואים בו את אחת הסנוניות לפרוג), דיפ-פרפל ופינק פלויד. אם מכלילים גם את הניאו-פרוגרסיב-רוק הרי שמאריליון לוקחים אצלי ובגדול (למרות שמודה – היום ממש מתקשה להאזין להם). בקיצור – לא הרבה. מה שכן, לפחות האהבה המתמשכת שלי לפוסט רוק בשנים האחרונות נחשבת למעין זרוע נוספת של הפרוג וכאן אני מרימה את הכובע פעמיים ואפילו שלוש. תענוג. גם גרמת לי לאמץ את הזיכרון הדל שלי וגם עשית לי חשק לבאות.
זה מעניין, הלכתי ובדקתי ואכן את צודקת ופינק פלויד נחשבים פרוג רוק. מוזר לי, מעולם לא חשבתי עליהם ככאלה.
כן. מזדהה עם צורת הסיכום האישית הזו. לעיתים רחוקות יוצא לי להכיר אלבומים חדשים סמוך לצאתם וגם אין דחף להכיר משהו רק בגלל שהוא חדש. . השנה למשל חוץ מגונג'סופי לא התוודעתי באמת לשום אלבום לועזי אלא לכל מיני שיצאו במהלך 40 השנים האחרונות . יציאת מצרים.
קרימזון היא להקת שכל המיצרת עוד הרבה מאד דברים אם כי כל תקופה שלהם, לעיתים מאד שונה. זה קצת מכליל לקרוא לכ"כ הרבה דברים צפרדע גם בגלל אורך היצירות, כי התוצאות שונות כמו גם הרוחות היוצרות. אישית חוץ מקרימזון ו vdgg (האמיל לבד זה לא פרוג) אהבתי דברים נקודתיים. אף אחד מג'נסיס כשאת קולינס איני מסוגל לשמוע :)
(והקטע של artzoid יופי)
באמת לא הזכרתי פה את ואן דר גראף – אני פחות מכירה אותם ויותר את האמיל כסוליסט. אבל הם בהחלט גם צפרדע.
איזה כיף שאהבת את ארטזויד
הערה לעצמי- אני לא מאמינה שלא הלכתי לראות את האמיל הפעם כשבא לארץ.
ליגה של פוסט.
אני מאד אוהב את ההתעמקות. זה נשמע כמו מסע מעניין מאד. אני שמח מאד לגלות את רשמיו כאן.
נראה לי שתאהבי את זה:
http://www.esnips.com/doc/0b35a205-93a8-490a-a71d-d4e1060fad00
תודה אייל על המילים הטובות.
לגבי קולינס, לאט לך – אני לא בטוחה שאני ערוכה לקולינס הסוליסט. אבל תודה (ואגב גם צריכה לבדוק את האתר שמארח את השיר שהפנת אליו)
גלי