מוזיקאי שעבר דבר או שניים בחיים שלו, כזה שמאחוריו קריירה מכובדת של עשייה, שעשה, וצפה באחרים עושים ובזמנים משתנים, חייב לעסוק בינו לבין עצמו בשאלה- "מה עכשיו? מה עכשיו עבורי?". הוא יכול לשאול את עצמו את השאלות האלו כיוצר, והוא יכול לשאול אותן כצרכן של מוזיקה, והוא יכול לשאול את עצמו כבנאדם. למעשה, נראה לי טבעי שכל בנאדם שעבר גיל מסויים ישאל את עצמו את השאלות הללו. לפעמים השאלות הללו מתרגמות למשהו פרקטי ואפילו עסקי (הצורך להמציא עצמך מחדש כדי להיות נוכח), ולפעמים הן מתרגמות למשהו פילוסופי, תפיסתי. שפשוט מאפשר לנו להמשיך (או שלא).
אני נזכרת בביקור של ג'וני ליידון בארץ. במסיבת העיתונאים/בלוגרים שכינס לפני ההופעה, הוא דיבר בין השאר על המוזיקה של היום ולמיטב זכרוני הוא התחמק מלציין שמות של מוזיקאים עכשווים שמדברים אליו. שום דבר לא ממש הלהיב אותו. אני כן זוכרת שהוא דיבר על ההנאה שלו מהיום יום שלו. והוא התענג על העבר המפואר שלו. הוא שידר סוג של איקווליבריום, וחלק מהאיקווליבריום הזה היה שחזור של מה שהביא לו הכרה ותהילה וחלק היה מן השלמה תפיסתית עם היומיום האולי פחות זוהר.
ביל דראמונד למשל שואל את עצמו את השאלות הללו (נראה לי) פשוט כי הוא חייב. כדי להמשיך ולהתקיים. והוא חייב להיות בעשייה מתמדת ולברוא עצמו מחדש כל הזמן. וזה כמובן בא יחד עם השמדה של מה שהיה קודם, אם זה לסתור את עצמו, ואת הדברים שאמר, אם זה להשמיד את היצירה המוזיקלית. אם זה לשמוע מוזיקה שיצאה רק השנה תוך התעלמות מוחלטת ממה שהיה קודם. אני לא ארחיב לגבי דראמונד. איכשהו נראה לי שאעשה למסר שלו איזשהו עוול. אבל רציתי להזכיר אותו, כי הוא קשור לזה. מי שהיה בהרצאה שלו מבין.
אני לא חובבת גדולה של רמיקסים. גם לא הומאז'ים. המילה דיסקורס או "מתכתב" מעוררת בי תחושת אי נוחות. וגם ההאזנה שלי למוזיקה היא כזו, מתפזרת כזו ולא ..איך נקרא לזה… אקומולטיבית.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=NkPw8XZdmiU[/youtube]
מחר בערב Van Der Graaf Generator יתנו הופעה חגיגית במרכז ברביקן שבלונדון, לרגל צאת אלבומם החדש A Grounding in Numbers. לרגל המופע האזנתי לראיון שנתן פיטר האמיל לשדר רדיו הברביקן וקראתי עוד כמה ראיונות איתו בהקשר של האלבום הזה. האמיל חזר והדגיש את הרעיון המרכזי- ההרכב עסוק בהווה ובעתיד המוזיקלי שלו ופחות בעבר. בראיון הטלפוני לברביקן האמיל נשמע אנרגטי ונמרץ. נלהב מכך שלהרכב רעיונות חדשים. כשהוא מתראיין לאתר הצרפתי Lost & Found הוא מספר את הסיפור הבא בהתייחס לאחת ההופעות האחרונות של ההרכב:
I put a Hipshot tuning tailpiece on, which means there are three positions for each string and tunings can be changed instantly.
This means that I can trick myself into not knowing exactly what I'm playing on the guitar, (some might say quelle change!) which is useful in terms of writing new stuff.
I needed a very specific tele to do this, with a through-bridge rather than through-body tailpiece.
As you may have gathered, I like messing around with this kind of stuff and a new instrument will often produce a new tune (at least).
VDGG התאחדו מחדש ב2005 וזהו להם האלבום השני כטריו. כשאני שומעת את האלבום הוא נשמע לי מנותק לגמרי מכל דבר אחר שקורה מסביב, כאילו VDGG נמצאים בקפסולת זמן. זה לא נשמע מיושן ,זה פשוט נשמע מנותק. האמיל מספר שזהו אלבומם עם השירים הקצרים ביותר, וכשהוא נדרש לתמצת את חווית העשייה של האלבום החדש הוא אומר "האלבום הזה הוא עבודה של הרכב מודרני" . וכשהוא אומר את זה אז אני מתחילה להרגיש את זה בשבילו.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=4pXM4nxNFiA&feature=related[/youtube]
מעורר מחשבה כתמיד (וחייבת לכתוב שהתגעגעתי לפוסטים שלך)
תודה. ואת מוזמנת לא לעזוב לעולם :)
יפה כתבת.
יהיה לי קשה לא להתייחס למקום עברי בו מוזכר האמיל. האיש השפיע עלי עמוקות מהלך השנים כשכמעט כל אלבומו (בעיקר שלו לבד) צרובים בראשי על כל מילה וצליל וגם כתבתי עליו בעצמי הרבה.
שמעתי פעם וחצי את האלבום החדש, שהוא באמת לא אפייני מבחינת אורך הקטעים והסגנון ועדיין חלק גדול מזה עבר מעל ראשי, אך שוב – עוד זמן לנו יחד. ונכון כתבת שהוא נשמע מנותק לגמרי.
האמיל מתייחס המון בשיריו לנושא העצום הזה ונראה כי הוא כותב את הגישה שתניע אותו קדימה, אם כי בתוכו (להרגשתי) הדברים יותר מורכבים כמובן.
עדיין אחד מהרגעים שאזכור לעולם בהופעות הוא הרגע בו האמיל התפרק בתם הופעתו השניה בארץ לפני שנתיים כשהקדיש את שירו האחרון בהופעה לביתו שעוברת ל"בגרות" והזמן שלו כבוגר נחוץ – אוזל.
יש שיר נוסף מ 1997 שמאד דומה לחדש 'A Better Time'
היי יאיר
גם אני קרובה בעיקר להאמיל הסוליסט, אבל כיום העשייה שלו בנפרד ועם VDGG כהרכב בלתי ניתנת להפרדה מוחלטת. אני מאד מצרה על כך שלא הייתי בהופעה האחרונה שלו בארץ.
זה ייחודו של האמיל. היכולת להמציא את עצמו מחדש כל הזמן גם בגילו. מוסיקאי אמיתי אף פעם לא מפסיק ליצור, גם כשהוא מוציא אלבומים פחות טובים, הוא לומד ומשתנה ומוציא אחריהם טובים יותר. תודה על הלינקים שהשארת אצלי במחשב :-) קראתי שהוא תמיד ניגן עם חברי להקתו גם בתקליטי הסולו שלו. זה אומר הרבה על האמיל ועל הלויאליות שלו למוסיקה ולמוסיקאים המצוינים שלצידו שנחם רבות. השירים יפים ותמיד אוהב את הקול הפגיע והחשוף שלו.כיף שאת עושה כבוד למוסיקאים גדולים. שלא נשכח!
איזה כיף שמשה לינקק אלייך בפורום. כ"כ הרבה זמן לא הייתי פה (משהו בניוזלטרים כנראה לא עובד???) ועכשיו יש לי מלאאאאאאא קסם להשלים. תודות ושבוע נפלא! הפוד קאסט שלך בשלבי הורדה כך שאאזין לו מחר בדרך לעבודה :)
תודה רוני. שימי לב שהבלוג עבר לכתובת אחרת מאז הפעם האחרונה שביקרת. את צריכה להירשם מחדש. יש לך גם אופציה להתעדכן דרך פייסבוק.
אפילו המיליסט ותיק כמוני היה צריך 10 השמעות (בערך9 כדי להבין כמה האלבום הזה גדול!
איזי ברוך הבא. אני שמחה שהמיליסט ותיק בא לבקר פה
הי גלי,
גם אני לא יכול שלא להגיב ובכלל לקפוץ בחדווה מעלה-מטה רק כשאני רואה תמונה של האמיל. האם האלבום כבר יצא? אני לא השתגעתי על PRESENT, אלבום האיחוד הראשון (הוא טוב אבל לא ממש טוב) ואת האלבום הראשון של הטריו שמעתי פעם אחת ודי השתעממתי. אבל עכשיו אולי אחזור אליו ואחפש גם את זה.
יוחאי
בהחלט יצא. בחודש שעבר. אני אהבתי אותו , שוב זה להיכנס לבועה של ואן דר גראף. אם אתה אוהב אותם, תאהב אותו.יש שם בין השאר שיר הלל למתמטיקה שכולל נוסחאות וחישובים . נהדר :)
מעניין ששכחת לציין שפיטר האמיל היה אחד מאבות המזון המוסיקלים של ליידון.
מה שהכי מדהים בהאמיל זה איך שהוא השתמר לאורך השנים. אם היית נותנת לי לשמוע הקלטה של המופע האחרון שלו בארץ ואומרת לי שזה הוקלט ב1979 הייתי קונה את זה. הוא נשמר היטב, הקול אותו קול , האנרגיה בשמיים הכל כמו פעם. ובהתחשב באירוע לב שהוא עבר ואיך מוסיקאים מדורו ( ע"ע איאן אנדרסון) נראים כמו צל של עצמם בשלב זה של הקריירה שלהם, זה אפילו יותר מדהים.
נ.ב
נעים מאוד להכיר :)
כן יתכן שהזכרתי את ליידון והאמיל באותו פוסט באופן בלתי מודע בגלל הקישור הזה. זו מוזיקה שהיא על זמנית וייחודית לו, וכנראה לכן תמשיך להישמע כך תמיד.
[…] אני רוצה להמליץ על הפודקאסט הדו חודשי של מרכז הברביקן בלונדון. הפודקאסט סוקר אחת לחודשיים ארועים המתקיימים בו ומארח את האמנים השונים המופיעים באותה תקופה. בעבר התוודעתי אליו בעקבות ראיון עם פיטר האמיל לקראת הופעה של ואן דר גראף ג'… […]