אני מניחה שרובכם מכירים כבר את Free Music Archive.

לפני חודשים אחדים הם העלו פלייליסט שהוא אקסטרקט מתוך פרויקט ת'ראש מטאל. כמובן שבאותה העת לא ידעתי ת'ראש מטאל מהו.

הפרויקט שהם היפנו אליו היה פרויקט של צמד שמכנה עצמו קלצ'ניקוב סוג של צמד אד-הוק שמורכב בעצם משני מוזיקאים מאד פורים -Jamie Saft (שהשתתף בהרבה מאד פרויקטים אחרים וניגן בין השאר עם ג'ון זורן וMerzbow)  וMike Pride (שניגן אף הוא עם זורן). אלו האחרונים הוציאו אלבום שהוא שמונה (!) שעות של ת'ראש מטאל, והוא נעשה בהשראת חבר וירוטאלי שלהם בשם  Ed Saad. אותו אד סאאד הוא סוג של מעריץ שכנראה ברבות הימים הפך להיות דמות מוכרת בחוגים מוזיקלים מסויימים. בפרויקט שלהם שיבצו פרייד וסאפט קטעי דיבור של אותו סאאד. כל מילה שנייה שלו שם היא פייסבוק: "דיברתי עם  המוזיקאי הזה, ועם המוזיקאית ההיא ואני חבר שלהם בפייסבוק, וראיתי אותה בהופעה והיא האישה הכי יפה שראיתי מעודי" ( על carla kihlstedt או מארי הלבורסון, אני כבר לא זוכרת).

האלבום ניתן להורדה דיגיטלית חינמית בלבד. עבורי, שלא היה לי רקע בת'ראש מטאל (או במטאל בכלל למען האמת), הפרויקט הזה פתח את האוזניים לכמה דברים, והיי, בזכותו הלכתי לבדוק סוף סוף את  Master of Puppets של מטאליקה, והוא אכן מצוין.

 

אין דרך שבעולם שתאזינו לכל הפרויקט הזה אבל שווה להציץ ולהכיר אותו, וזה נחמד שהלייבל הזה שבו הוא יצא, Veal Records , מעניק אותו חינם. ועוד נהדר בעיניי שהוא פשוט מכיל שמונה שעות של מוזיקה. בלי מילים ,בלי שירה שמהווה סוג של מפלט. בלי אפילו רשימה של מבצעים שבאה לספק איזה צורך תכליתי אובססיווי של גילוי. אז זה נחמד כי זה סוג של זן מוזיקלי כזה, זה מתחיל ונגמר בהאזנה עצמה.

הנה לינק לפלייליסט שFree Music Archive שהוא חלק קטן מהפרוייקט

הנה לינק לפרוייקט השלם

 

בכלל אני ממליצה לעקוב אחרי ג'יימי סאפט , בפייסבוק או בכל מקום. לאד סאאד אגב הצעתי חברות כי מצאה חן בעיניי הטוטאליות שלו כפי שהיא משתקפת בדבריו המוקלטים והוא ענה לי שהוא לא מוסיף עוד חברים ושלח אותי לסאפט.. זה השאיר אותי עם טעם קצת רע אחרי כל הפתיחות שהוא הציג בהקלטה, אבל הלכתי לסאפט ואכן טוב שם.

 

 

אני מאזינה לאחרונה לאלבום של Barn Owl מ 2010- Ancestral Star. אני מוצאת עצמי לאחרונה יותר ויותר מתחברת לדרונים מהסוג הזה. מה שכן , עליי לציין שאחרי האזנה שלמה לאלבום הזה, אתה מרגיש כאילו הוציאו אותך מאיזה כלא אסקימוסי , חשוך, דחוק, לחוץ. in a good way, כן? אבל יש משהו מאד תובעני ושואב בו.

 

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=yOOLLPnUshA [/youtube]

 

 

אלבום נוסף ומומלץ ביותר הוא האלבום של Mary Halvorson Quartet מהשנה. Bending Bridges שמו. בליל של Free Jazz ואימפרוב ובעצם יש פה הכל.

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dgPH6osUD0A[/youtube]

 

הזדמן לי להיות באזור התעשיה בפתח תקוה לאחרונה, ועברתי ליד האצטדיון. ראיתם אותו פעם? הוא ענקי. אולי הוא בעצם בגודל סטנדרטי של איצטדיונים בארץ, אני לא מספיק מכירה, אבל לי הוא נראה מאד גדול. פתאום חשבתי כמה זה משונה שכמעט בכל עיר בארץ יש אצטדיון. מין מבנה כזה דומיננטי ועצום. חייבים איצטדיונים כנראה. פשוט כדורגל לוקח חלק אפסי בחיים שלי ושל הרבה אנשים שאני מכירה, אבל בעירו של כל אחד מאיתנו יש אצטדיון. ודאי גם עבדו עליו הרבה אנשים. האם האצטדיון בפתח תקווה באמת ממלא את הייעוד הכביר שנועד לו? הוא היה ריק כשעברתי. כמובן, שעת בוקר באמצע השבוע. האם הוא מלא אי פעם?

 

אני אסיים עם שיר של בו דידלי. אני מאזינה בחודש האחרון להוצאה המחודשת של Black Gladiator. כמו בעניין הת'ראש מטאל, אני חייבת לומר שנפתחות לי לגמרי האוזניים לקשרים שבין הדברים. תמיד היתה לי רתיעה מללמוד את הדברים בצורה גנאולוגית מדי, מה שקצת יוציא את הכיף והחשק והספונטניות מההאזנה למוזיקה. אבל הנה אני מוצאת שזה נחמד והקשרים נבנים לי במוחי. לדעתי רק בזכות ההאזנות שעשיתי בעת האחרונה לדידלי מחד ולמטאל מאידך הייתי מסוגלת לזהות קורטוב של מטאל באחד הקטעים בהופעה של Tortoise בשבוע שעבר. זה תהליך מאד מהנה.

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=IezIyYc1XME[/youtube]