אל ואן דייק פארקס התוודעתי רק לאחרונה. האזנתי לפודקאסט בהשתתפותו, בו העלה זיכרונות וסיפר כל מיני אנקדוטות משעשעות על חייו ועל התקשרויות שהיו לו עם דמויות שונות מעולם המוזיקה.

 

למי שלא מכיר, פארקס, מלחין, מפיק, מוזיקאי, סופר  ואפילו שחקן.

פארקס כנראה ידוע יותר מכל בזכות התפקיד שלו ככותב השירים באלבום הגנוז (לא לאורך זמן!) של הביץ' בויז –Smile .

לפארקס היתה חיבה יתרה לסמים מעוררים ואחרים. נהוג לספר שבריאן וילסון רכש כמויות אדירות של מריחואנה, חשיש וסמים אחרים כהכנה לתהליך הכתיבה של האלבום והעבודה עם פארקס. תהליך העבודה על האלבום היה כנראה מאד יצירתי אבל עורר לא מעט התנגדות מצד שאר חברי ההרכב שטענו שהשירים הם בעצם הזיות אסיד.

 

אני פוסחת  על לא מעט סעיפים פה, האיש באמת רב פעלים, אבל זהו לא פוסט ויקיפדי. אני מתמקדת במה שנחשפתי אליו בינתיים. בכל מקרה זה בהחלט פתח לי את התיאבון לגבי פארקס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

^{אלבום הסולו הראשון של פארקס יצא ב 67 והוא נקרא Song Cycle . ותשמעו, הוא חתיכת יצירה מנוצחת לעילא, כתיבת שירים במיטבה, מבחינה מבנית, מבחינה תיזמורתית ומכל בחינה אחרת. כן נכון, זה קצת גיי. גיי נהדר.  כפי שכתב מבקר אחד, זהו נסיון נהדר לבנות אלבום קלאסי מנוצח (orchestrated ) לגמרי בקונטקסט של יצירת פופ.}

^{האלבום מכיל גרסת כיסוי יפה לVine Street של רנדי ניומן ול Colours של דודנבן.}

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5u8VD-1ApxE [/youtube]

 

 

^{בפודקאסט איתו סיפר פארקס על ההתקשרות שהיתה לו עם ג'ואנה ניוסום. מסתבר שהיא פנתה אליו כי רצתה לשתף איתו פעולה, ואמרה לו עד כמה היא אוהבת את עבודותיו. הוא חשב שהיא תדבר על דברים שעשה עם אחרים ושאל אותה למה היא מתכוונת והיא ענתה Song Cycle . וזה מאד ריגש אותו שמישהי צעירה כזו מכירה ואוהבת את  הקלאסיקה הזו שלו. וזה אגב רק מגביר את אהבתי לניוסום והבנתי שהיא מוזיקאית אמיתית, שפרט לכישרונה באה ממקומות מאד טובים מוזיקלית . זו לא איזו צעירונת רדופת רצון לתהילה שמאמצת אופנות מתחלפות. מסתבר שעם פארקס עבדה ניוסום על אלבומה המופתי Ys . עכשיו כששמעתי את העבודות של פארקס אני לגמרי יכולה לראות את ההשפעה שלו על האלבום היפה הזה של ניוסום ועל היצירה שלה בכלל.}

 

^{אגב פארקס מופיע לא מעט כיום בפסטיבלים, באירופה ובארה"ב. בשנה שעברה הוא הופיע במוגפסט. הפסטיבל הזה הוא הלווייתן הלבן שלי.}

 

 

לפודקאסט המומלץ ביותר עם ואן דייק פארקס:

 

 

הלייבל בו יוצאים הריליסים של פארקס. אני עוד צריכה להתעמק שם בלא מעט דברים.

 

——————————————————

 

 

 

 

 

שני אלבומים השנה גרמו לי להרגיש טוב עם עצמי. לשניהם קשר עמוק אחד עם השני: אני מדברת על האלבום של קורט וייל ואני מדברת על האלבום של War on Drugs -Slave Ambient.

War on Drugs היה ההרכב של קורט וייל יחד עם  Adam Granduciel. וייל כבר לא שם, כנראה רצה לטפח את קריירת הסולו שלו. אני לא יודעת אם רוחו של ההרכב שורה על יצירתו של וייל או להיפך, אבל בכל מקרה מדובר ברוח משותפת.

למה הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי? כי אני אוהבת אותם. ללא כחל וסרק, בלי שכלתנות יומרה או מאמץ. כשמאזינים למוזיקה שלהם התחושה היא שהיא באה מאד טבעי. אני לא כל כך יכולה לדמיין את תהליך היצירה שלו, פשוט כי התחושה היא שהיא תמיד היתה שם. ובספר שלי זו מחמאה אדירה.

יש לי הרגשה מאד מפעם כשאני שומעת אותם. המפעם הוא גם מפעם של מוזיקה וגם מפעם שלי, בו זמנית.

בהזדמנות אחרת אכתיר את האלבום של קורט וייל בתור אלבום השנה שלי, אבל כאן אתייחס לאלבום של War on Drugs .

 

יש פה קצת בוב דילניות, ואפילו דון הנליות, הס מלהזכיר.

וגם ברוס ספרינגסטין, כמו בשיר הבא שאני מכורה אליו קשות!

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=rMToQg0vSds [/youtube]

 

————————————————————

 

אני רוצה להמליץ על הפודקאסט הדו חודשי של מרכז הברביקן בלונדון. הפודקאסט סוקר אחת לחודשיים ארועים המתקיימים בו ומארח את האמנים השונים המופיעים באותה תקופה. בעבר התוודעתי אליו בעקבות ראיון עם פיטר האמיל לקראת הופעה של ואן דר גראף ג'נרייטור בברביקן.

 

החודש הטריגר מבחינתי היה מופע של ההרכב הגרמני האהוב עליי מאוס און מארס יחד עם Oval  בביצועים לשטוקהאוזן. אבל דרך הפודקאסט גיליתי עוד הרבה דברים מעניינים, כמו שיתוף פעולה בין ליין סינקלייר, סופר ותסריטאי וחברו אלן מור, וכן ההרכב  The Leisure Society  בו כנראה אתעמק במיוחד אחרי סיום הפוסט הזה…

 

הנה הקישור למהדורת הפודקסאט של אוקטובר- נובמבר. שווה האזנה לתאבי ידע והרחבת אופקים.