כזכור לא מזמן שבתי מביקור בלונדון . ביקור שתכליתו המקורית והעיקרית נוכחות בהופעה של ג'ונת'ן ריצ'מן שם. מלאה את מה שראיתי שם ,ועם תחושת מיסיונריות עבור אותם מעריצים שלא זכו ליהנות כמוני מהופעה של ריצ'מן, הצטרפתי בשמחה ליוזמה להקים קבוצת פייסבוק שמטרתה להביא את ריצ'מן לארץ.
יוחאי וולף המצוין מהבלוג המצוין (כלומר יוחאי מצוין עם ובלי הבלוג) Japan in a Dishpan הגה את הרעיון ומיד הצטרפתי בחדווה. זו הזדמנות לומר שאת יוחאי אני מכירה בזכות הפודקאסט שעשיתי בזמנו על ריצ'מן – זו בהחלט אהבת הריצ'מן שקירבה בינינו.
לכבוד המאורע המשמח רקחתי עבורכם ממיטב שירי ריצ'מן (על גלגוליו השונים) האהובים עליי. ישנם פה המודרן לאברז הראשונים, כמו גם ג'ונתן והמודרן לאברז ויש הרבה מקריירת הסולו שלו. הכנסתי גם קאבר של יו לה טנגו ושיר הסיום הוא השיר שכתב על ריצ'מן פרנק בלק. רוב השירים נכנסו בעיקר משום שהם משמעותיים עבורי ( למשל Im So Confused רחוק מלהיות משיריו הטובים והוא לדעתי בולט מאד בשונותו ברפארטואר של ריצ'מן, אבל הוא השיר הראשון של ריצ'מן שהכרתי). רוב השירים פשוט טובים בנוסף להיותם יקרים לליבי.
לפני 10 ימים שבתי מביקור בלונדון. הטריגר המקורי לביקור היתה הופעתו של ג'ונתן ריצ'מן שם. זו הפעם הראשונה שאני נוסעת בעקבות הופעה. תמיד רציתי לעשות זאת, ושילוב של נסיבות וסטייט אוף מיינד מסויים גרמו לי ללכת על זה הפעם.
אחרי ההופעה, כשחזרתי לארץ, חזרתי להאזין לפודקאסט שלי שעסק בו. ואם כבר דיברנו בפוסט הקודם על לערוך את עצמך ולהיות ביקורתי כלפי דברים שעשית, אז בהחלט יש לי מה להוסיף לפודקאסט הזה. כלומר אני עומדת מאחוריו במאה אחוז, אבל מתוך הרצון להיות תחומה בזמן, קוהרנטית ומעניינת, אני מרגישה שלא היתה לי ברירה אלא להיות מעט קפוצה. אין ספק שהוא דורש סוג של אפילוג או הרחבה כלשהי, אבל הנה בלי לקרוא לזה בשמות, ראיתי לנכון כן לומר עליו כמה דברים במעמד זה.
יש נושא אחד שמאד מעסיק את ריצ'מן בשירים שלו (וזה פרט לנושא שהתייחסתי אליו בפודקאסט, של השתאות מהטבע שמסביבנו והיחס אדם-טבע), והוא הנושא של לעשות מה שבראש שלך ולהיות נאמן לעצמך. לא לרצות( to please) . יתכן שריצ'מן מגיע מבית פולני כמו שלי ושמישהו תמיד אמר לו איך ראוי להתנהג, עבורו ועבור זולתו, כי ללא ספק הנושא מאד מעסיק אותו. זה ועד כמה אתה מוכן לשים את עצמך שם בחוץ. אני אתן שתי דוגמאות:
לסיום, אם מישהו בכל זאת רוצה להאזין לפודקאסאט החמוד שלי מהימים שהייתי חופשיה כציפור דרור( לא עבדתי at the time מה שאיפשר לי לעשות זאת בכזו חדווה) , אז הנה הוא.
חודש ינואר הביא איתו גל של האזנות חדשות. חשבתי הפעם להעלות מיקסטייפ שיציג את מה שאני שומעת כרגע, ושיהיה מלווה בקצת הסברים שלי. החלטתי לעשות למיקסטייפ שני צדדים (אל דאגה, כל אחד מהם די קצר). החלוקה לצדדים משרתתת שתי מטרות: להפריד בין מצבי הרוח השונים וגם לתת להכל ניחוח נוסטלגי.
לאחרונה אני מאזינה לא מעט להרכב הזה. GNOD . מדובר בהרכב ממנצ'סטר, שעושה שילוב של פסיכדליה, נויז וסטונר. קשה האמת להגדיר את הז'אנר כי קורים פה הרבה דברים ואני בטוח לא הכתובת להדביק מדבקות בעניין הזה. יצא להם אלבום מעולה השנה אבל הנה בחרתי דווקא לשים שיר מתוך האלבום שלהם מ2009 הנושא את שמם, גם הוא אלבום מצוין. ממליצה בחום לבדוק אותם, הם באמת בין הדברים היותר טובים ששמעתי כבר חודשים.
אני מאזינה כרגע לאוסף הזה של אנדרה וידה שנקרא Brud. זו אסופת קטעים שלו שעשה בין 98 ל2011 ויצאה על הלייבל PAN. הלייבל הזה הפך בחודשים האחרונים להיות מאד אהוב עליי. שווה להיות רשומים ברשימת התפוצה שלהם לקבלת עדכונים. וידה הוא מוזיקאי וסקסופוניסט. עבד עצמאית ועם אחרים (כמו עם ג'יימי לידל בMultiply ). המוזיקה שלו מאד מגוונת הרפתקנית ונסיונית . ויש פה ג'אז ואוונגארד ובהחלט יש פה מה לחקור ולהעמיק.
חזרתי להאזין לפיטר האמיל. אני מאזינה כרגע ל The Silent Corner and the Empty Stage. אני יכולה לכתוב פה על האמיל אבל עדיף להפנות לפוסט שהחזיר אותי אליו.
נשבעת לכם שזה אלבום שנה כלשהו. לא משנה איזו שנה. מישהו צריך להכתיר אותו ככזה אם מישהו מתעסק בהכתרות. הוא כנראה האלבום שהכי הרשים אותי השנה והוא יצא כבר ב91. אני מכירה אותו בזכות יאיר לב שגם מגיב פה מדי פעם. מדובר בהרכב הולנדי שמסתבר שעדיין מאד פועל ומאד חי. אם אתם בוחרים אלבום אחד להתעמק בו מתוך הפוסט הזה, עשו שזה יהיה זה. לפי יאיר ישנו גם סרט עליהם שאני אישית מאד אשמח לראות.זה אלבום מאד אינטנסיבי עם הרבה עוצמות. וכבר מהאזנה לו, עוד בטרם האזנתי לאחרים, כבר אפשר להבין שמדובר בהרכב שאוהב להתנסות ולצאת לכל מיני הרפתקאות. זו ללא ספק רק ההתחלה שלי עם ההרכב.
לא סתם שתלתי את ג'ונת'ן ריצ'מן במיקסטייפ שלי. זו הסיבה:
נחלוף ביעף על פני Kode9 המצויינים מתוך האלבום שיצא ב2011, Black Sun יחד עם ספייס אייפ. קודר וטוב.
את הצד הראשון אנחנו מסיימים עם שיר מצוין של הרכב שקורא לעצמו Davin Gary and Ross. הרבה אני לא יודעת עליהם, (אחד מהם צייר ומאייר ומוזיקאי לעת מצוא), אבל הם הוציאו ב2011 אי פי שנקרא Four Corners Bounce ואני אישית ובהסתמך על השיר הזה מתכננת לבדוק ברגע שאצליח לאתר אותו.
אני רוצה להמליץ בפעם המאה ואחת על הערוץ הנהדר הזה של יו טיובים שנקרא Network Awesome . כמעט חבל לי לעשות זאת, כי אני רוצה לשמור לעצמי את כל הגודיז, אבל זה פשוט יותר מדי נדיר. הם בעצם סוג של אוצרים, שזה בעצם מה שרובנו עושים כיום, לא? רוב המשאבים כבר מזמן נפרסו וצריך רק להתשמש בהם. וגם זה סוג של כישרון. הם אוצרי וידאואים שרצים להם ברשת והם עושים את זה כל כך יפה. בדיוק מלאה להם שנה והם גרמנים מסתבר. אז לספארקס חזרתי בזכות המקבץ הזה.
בTuff Darts פגשתי בזכות איש אחד שקוראים לו ויל הרמז, שכתב השנה ספר בשם Love Goes to Buildings on Fire. (אני מניחה שהשם קשור בזה). הספר הזה כמשתמע משמו, מתייחס לתקופת ניו יורק והמועדונים עם דגש על הסצינה של הCBGBs. כדי לקדם את מכירת הספר הוא הקים בלוג שמעלה תכנים שקשורים לסצינה הזו. מסתבר שטאף דארטס היה אחד ההרכבים שהופיעו שם והנה צילום של הסולן שלהם יחד עם דייויד בירן מאותה תקופה.
בכל מקרה, לטאף דארטס היה אלבום כייפי ביותר על גבול הטראשי. נחמד לי לחשוב עליהם מוקפים במוזיקאים בקליבר של טוקינג הדס, בלונדי, פאטי סמית וטום ורליין ועושים משהו טראשי כזה. גם את השיר שחותם את הצד הזה ( של ההרכב ג'ק רובי) הכרתי בזכותו.
את השיר של Wimple Winch הכרתי בזכות העדכונים בפייסבוק/טוויטר של בוב ושרה מסיינט אטיין. לא בכדי המוזיקה של סיינט אטיין נשמעת ככה. הם בעלי טעם מוזיקלי כל כך פתוח ומגוון ומלא נשמה ובעיניי חובה לעקוב אחריהם ולהקשיב להמלצות .
לOrchestra of the Spheres יצא אלבום מאד נחמד בשנת 2011. אני לא יכולה לומר שהיה לי חיבור של ממש לאלבום, אבל השיר הזה הוא שהביא אותי אליהם. אני מצדיעה להם על הגישה והיצירתיות, גם אם האלבום נוטה לחזור על אותו מומנטום.
את ultravox, אני חייבת לומר שאני לא מכירה מספיק וזה הולך להשתנות. הכל התחיל כשהאזנתי לפודקאסט שאירח את סטיב ליליווייט שהפיק לאולטרווס כמה אלבומם והשווה בינם לבין רוקסי מיוזיק . אני שמעתי שם מאד את רוקסי מיוזיק אבל מה שמצא חן בעיניי עוד היא העובדה זה שיש פה גם בסוג של פאנק סקס פיסטולזי וזה שילוב מאד מגניב בעייני. מעניין לחשוב ולזהות את השורשים העמוקים שמסתתרים מאחורי המוזיקה שאנחנו שומעים. לא מבחינה גנאולוגית אלא מבחינת האופן שבו היא מסייעת להתחקות אחר האישיות של המוזיקאי. והמוזיקה של אולטרהווקס בהחלט מספיק עמוקה ומגוונת כדי לעורר את הרצון הזה.
זהו להפעם .האזנה נעימה לכם.
רשימת השירים:
צד A
1. GNOD- Untitled i
2. Andre Vida -18 Gypsy Star
3. Peter Hamill -Red Shift
4. The EX -1993
5. Jonathan Richman -The Sea Was Calling Me ( Reprise)
