David Byrne

מיקסטייפ אפריל

ציור: גיורא ברגל

Gorilla in the Studio

April Mixtape by Gali Gonen on Mixcloud

Kraftwerk – Elektrisches Roulette

The War on Drugs – Red Eyes

Sonic Youth- Rain on Tin

The Rolling Stones- Rip This Joint

Crime and the City Solution- My Love Takes Me There

Ministry – Perfect Storm

Jerry Granelli & Jamie Saft- Difficult Dread

Beck – Country Down

Joni Mitchell -Edith & the Kingpin

Nadja- Falling Out of Your Head

Oren Ambarchi & Robin Fox- Standing Mandla

David Byrne & Saint Vincent- Lazarus

Kelis Feat NaS -Popular Thug

 

 

 

1 Comment

מלא דברים שיש לי לכתוב

נתחיל בהמלצה נוסח מולי שפירא.  פסטיבל טקטוניקס. למי שיזדמן להגיע הערב לתיבה לראות את רובין שולקובסקי או מחר למוזיאון לראות את רובי אבניים בין היתר. אני ראיתי את אבניים אתמול בלבונטין 7 , עם סולו כלי ההקשה שלו, וזה היה מקסים. הנה הצצה לפרויקט S.A.R.P.S שלו.

והנה האתר של אבניים.

ראיתי גם את ג'סיקה קיני ואווינד קאנג במסגרת הפסטיבל ולמעשה, הערב כולו היה יפה.

 

דברים שאני שומעת בשבועות האחרונים :

כבר שנים שאני לא קונה דיסקים. ראשית כל, כי אני לא קונה. ושנית, אני דווקא כן קונה, אבל ויניל. לאוסף הדיסקים שלי נטייה חזקה לשני כיוונים – אלקטרוניקה של סוף שנות התשעים ותחילת שנות ה2000, עם דגש לכיוון מינימל ואמביינט, וכן אוסף מרשים של אלבומי אייטיז שהגיע מאיחוד אוספי הדיסקים שלנו. בעקבות סידור הדיסקים שלי השבוע, דבר שקורה אחת ל13 שנה בערך, אני חוזרת להאזין לכמה דברים.

האלבום הראשון שהקשבתי לו וכבר הספקתי לשכוח כמה אהבתי אותו, הוא-Beatsongs ,של  The Blue Aeroplanes. זה אלבום מ91 שאני מבינה שאותו הקליט ההרכב מבריסטול דווקא בארה"ב. ההאזנה לו היא הנאה צרופה מהצליל הראשון ועד האחרון . ממליצה לכם בחום להכיר, הוא תמיד רענן ותמיד משמח.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GX1_qexDBK8[/youtube]

 

האלבום השני שחזרתי אליו מהדיסקיה שלי הוא Templates של Flanger  .Flanger  היה פרויקט משותף של שני מוזיקאים מאד רציניים בתחום הדאב-אמביינט-ג'אז : Burnt Fridman וUwe Schmidt שכאן בקרדיטים מופיע עם המוניקר הכי נפוץ שלו Atom Heart אבל מוכר לנו גם כסניור קוקונט ועוד הרבה הרבה שמות אחרים.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=h3H31nX8_xY[/youtube]

 

Templates היה האלבום הראשון שלהם תחת שם זה ויצא בשנת 99. אני רואה שהיו עוד שלושה אחריו. תמיד משעשעים אותי השמות שניתנו לאלבומים מהז'אנרים האלה באותה תקופה. תקופה שבה עולם המוזיקה, כמו ודאי גם תחומים אחרים, הרבו לעסוק והיו מרותקים מהקידמה הטכנולוגית והאפשרויות וההשלכות שהיא מביאה עמה עבורם, לא תמיד חיוביות. מוזיקאים מצאו עצמם מסוקרנים גם מהיופי המתמטי, מהפירוק וההפשטה של מחשב לגורמיו, של תכנית מחשב לשפת התכנות שהיא כתובה בה, מאפסים ומאחדים.  אז זה בא לידי ביטוי בין השאר בשמות שניתנו לשירים/אלבומים/מוזיקאים. Flanger נתנו שם כל כך "יבש" לאלבום שלהם -Templates , מוזיקאי קרא לעצמו (.. Pete Namlook (Num Lock ,היה לנו את Plastikman שנתן את השם  Artifacts לאחד מאלבומיו הטובים, כשפה השם מתייחס דווקא למשהו פגאני ,שבא כקונטרסט למוזיקה המאד עכשווית שלו, וההרכב המצוין Rechenzentrum שכתב שיר ש"מושר" על ידי מחשב IBM  ויש אינסוף דוגמאות.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=FhoD9HVZb1A[/youtube]

 

מי שמאד מתעסק בקשר בין טכנולוגיה למוזיקה (למעשה, הוא מתעסק בקשר בין מוזיקה להכל -הכל למוזיקה :) הוא דייויד בירן בספרו How Music Works. עד כה צלחתי כמאה ארבעים עמודים ואני מתקדמת לאט לאט אבל זו קריאה מהנה מאד , מהאיש הזה, שהוא סקרן בלתי נלאה, אבל יודע לשטוח את מחשבותיו בצורה כל כך סולידית ובאותה טריוויאלות בה מכתיבים מתכון לעוגת שוקולד שילדים אוהבים. אז הוא מספר שם על השינויים שהכניסה יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה ולמעשה מדבר על משהו מאד מעניין שלא חשבתי עליו, על כך שהכנסת יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה שינתה את היחס להופעות חיות. בעוד שטרום תקופת ההקלטה הופעה היתה הדבר הכי ראשוני, "חי" במשמעות הכי אמיתית שלו, הרי שמאז שנכנסה יכולת ההקלטה והחלו לצאת אלבומי הופעות, הרי שגם ההופעות עצמן התחלו להיות מתוכננות ו"מעומדות" יותר.  עם השינוי הזה החלו גם להשתנות הציפיות של קהל הפוקדים את ההופעות, שציפו כעת לקבל משהו מופק יותר, שיישמע כמו בהקלטה. כלומר בעצם הפכו את הקערה על פיה – מהופעה -לאלבומי הופעה שרוצים לשחזר את ההופעה להופעה שרוצה לשחזר את האלבומים. זה מתח שאני נתקלת בו למעשה עד היום , גם ביני לבין עצמי: מהי הציפייה שלי כשאני הולכת לראות הופעה? האם אני רוצה שיחזור או יצירה חדשה. אני יודעת בבירור מהי התשובה עבור עצמי ,אבל יכולה לומר שזה מתח שקיים תמיד, בכל הופעה ובקרב כל קהל. ותמיד תשמעו גם את קריאות הבקשה מכיוון הקהל. אפילו בהופעה של דניאל ג'ונסטון . מוזר . מוזר לבקש במיוחד שיר מדניאל ג'ונסטון.

 

 

התוודעות ראשונה שלי להרכב הדני Iceage עם האלבום האחרון שלהם You're Nothing. אלבום נחמד מאד עד כה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mbXONubuujI[/youtube]

 

אני לומדת להכיר גם את The Gun Club דרך האלבום Fire of Love. אלבום חכם ויפה. אני אוהבת את את אפקט הצלילה של הגיטרה ואני אוהבת את השירה של ג'פרי לי פירס מאד.

 

עוד האזנה מהזמן האחרון היא לJohn Zorn-  Mount Analog . זורן תמיד בא טוב.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=pHe-lPkUWJo[/youtube]
ואני מקשיבה גם לזה
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_R6uo1_vY0U[/youtube]

אני מרגישה שהארכתי בדברים ועוד לא התייחסתי לדברים הכי חשובים כמו למשל האלבום האחרון והיפה ( כתמיד) של יו לה טנגו. אבל אי אפשר הכל. נסתפק בזה להפעם. נסיים עם שיר יפה של הבו בראמלז , הרכב אהוב עליי מאד, השיר עצמו שמופיע בNuggets Early San Fransisco שגם אותו שמעתי לאחרונה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dYneeXVOAyA[/youtube]

סופשבוע נעים לכל

גלי

7 Comments

סוג של יומן

זו פחות או יותר התקופה שבה הייתי אמורה לפרסם את מיקסטייפ מרץ שלי. אבל זה כנראה לא יקרה הפעם, אולי אאחד את החודשים הבאים. גיליתי על עצמי בשנים האחרונות שמאד קשה לי להתמיד עם דפוס אחד. שמהר מאד אני מרגישה כבולה על ידי הפורמט שבחרתי. אני לא נוטשת אותו לגמרי ובדרך כלל חוזרת אליו. העניין הוא שנורא חשוב לי שפה, בפינה הזו אני אעשה את הדברים עם כנות ולהט. ולא מכוח האנרציה. איפה אם לא פה? אז אולי הפוסט הזה יהיה סוג של פרק ביומן. קצת לתאר מה קורה איתי כרגע, מה אני שומעת , חושבת ועושה. ואולי אף אתמיד בפורמט הזה, פעם פעמיים נוספות…

 

יצא לי לחשוב היום על כך שהאופן שבו אני קוראת (בלוגים, מאמרים, ספרים) הוא לעיתים קרובות מאד אינסטרומנטלי. הקריאה שלי כבר שנים אינה עמוקה ורציפה, ואני נוטה לשלוף, לעיתים שלא במודע, את הHighlight של הדברים. לוקחת מה שאני צריכה, וממשיכה הלאה. ופתאום זה מציק לי, ואני רוצה להתחייב יותר. אז אני מוצאת את עצמי מתעכבת יותר ויותר על אותו טקסט, וכופה על העיניים שממהרות לקפוץ קדימה לחזור לאחור,  וקדימה וקדימה ואחור ולנוח לרגע על המשפט כולו.

 

חגגתי לאחרונה את יום הולדתי, וקיבלתי כל מיני מתנות שמעבר לזה ששימחו אותי ברמה הכי מיידית ובלתי אמצעית שיש, הן גם מאתגרות אותי. קיבלתי מכשיר הקלטה (סוג של טייפ מנהלים של סוני) שבאמצעותו אוכל בעצם להקליט כל מיני דגימות קול שמעניינות אותי ואחר כך אולי להמשיך ולעשות עם זה משהו. השאלה היא מה? כל דבר שאעשה ייראה לי מודע לעצמו מדי וסביר מאד שאהיה ביקורתית כלפיו. כך מצאתי את עצמי אתמול שרועה על הספה ומאזינה להקלטה שעשיתי באחת מהליכות הבוקר שלי בפארק. ללכת את אותו המסלול פעמיים ואף יותר! זה רעיון לא רע. כך אני היא זו שמאזינה ואין פומביות. כך זה יישאר אותנטי. אני רואה שיש עכשיו טרנד מאד בולט לקשור בין מוזיקה/צליל למקום ואני דווקא פחות מוצאת את עצמי שם ויותר חושבת על זה במונחים של דרך שאני עוברת כמה פעמים.

 

מתנה נוספת שקיבלתי היא Chronology – תיעוד של קטעי הופעה שונים של טוקינג הדס לאורך השנים. חלקם CBGBs ,בשנים שעוד לפני האלבום הראשון, חלקם בOld Grey Whistle Test  או בסאטרדיי נייט לייב, ועוד. זה תענוג גדול. את הדי וי די מלווה טקסט די ארוך של לסטר בנגז, שכתב עבור The Village Voice ב1979. תכליתו המקורית של הטקסט  היתה למעשה לכתוב ביקורת על אלבומם Fear of Music. חלקים גדולים מהטקסט נגנזו כשהוא התפרסם בזמנו. כנראה משום שהיה בוטה מדי או כאוטי מדי. האמת היא שהוא אכן כאוטי מדי ככל שמתקדמים בו יותר והתקשתי לעקוב.

 

בנגז מתאר את חבריי ההרכב בדרך הבאה:

 

Tina, the tomorrowworld sex symbol, playing big brown bonker bass… chris Frantz, an ice-cream faced straight A's kid… and David Byrne, all neuroasthetic nettles pointing inward.. he seemed close to fish but not quite aline enough

 

הדי וי די נפתח עם הקטע הבא:

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5cOgEZcFoHA[/youtube]

 

ומסתיים עם הקטע הבא (הכניסה של ההרכב להיכל התהילה ב2002. אם אני לא טועה- זו ההופעה האחרונה שלהם יחד כהרכב).

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=hVj_Mirg91Q[/youtube]

 

ובדיוק באותו שבוע שבו אני נהנית מהסרט הזה, מגיחה אסופת ראיונות עם דיוייד בירן באדיבות Network Awesome. בחרתי להביא שני קטעים משם:

 

דייויד בירן מראיין את עצמו בתפקידים שונים:

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dE-mxVxFXLg[/youtube]

 

ובירן אצל לטרמן :

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=LffqZRIFYx4[/youtube]

 

בנוסף קיבלתי ספר של David Toop בשם Haunted Weather – Music Silence and Memory. הבוקר, יום שבת התחלתי לקרוא אותו . קראתי את פרק ההקדמה. כל כך רציתי להעביר את מרבית השבת בקריאה שלו, אבל הייתי חייבת לצאת עם הבת שלי להתאוורר קצת. הרושם שלי בינתיים הוא שיותר ממה שידבר על סאונד הוא ידבר על ההתמודדות שלנו המאזינים, או של מוזיקאים עצמם עם שינויים בסביבה הפיזית שלנו. אומר טופ, סאונד הוא בו זמנית חומר ואי חומר ולכן הוא סובייקט טוב לחקור דרכו את האופן שבו העולם הדיגיטלי מפשיט את הדברים מגופניותם.

 

זו פחות או יותר הנקודה שאני נמצאת בה כרגע עם הדברים. ויש עוד הרבה דברים אחרים ברקע. עליהם אכתוב בפעם הבאה.

 

 

 

 

 

10 Comments

מיקסטייפ חדש – GB10

לא מיקסטייפ יותר מדי מוקפד, אלא מקבץ של דברים שאני שומעת עכשיו, בעיקר דברים שיצאו בשבועות האחרונים ומעניינים אותי. הפעם גם קצת בהרחבה על כל קטע.

 

להורדה כאן

 

רשימת השירים:

 

1. They Might Be Giants -Can't Keep Johnny Down

2. Lifeguards – Paradise is not So Bad

3. About Group – No Good

4. Kate Bush -Deepr Understanding

5. David Byrne – The Red House

6. Lee Scratch Perry Vs Kode9 -Yellow Tongue

7. Shackleton -Let Go

8. Ernesto Djedje – Zadie Bobo

9. The Sea and Cake -Monday

10. James Chance -Controt Yourself

11. Partytown Hospital -Jingletown Rockspital

12. 808 State -Bird

13. Thurston Moore -Benediction

14. The Cars -Double Life

15. Big Audio Dynamite – E=MC2

16. Uffie -Wordy Wrappinghood

 

 

 

קצת על השירים:


1. They Might Be Giants – Can't Keep Johnny Down

הסינגל הראשון מתוך אלבום חדש להרכב היצירתי הזה. זהו אלבום ראשון מזה שנים שאינו מוגדר כאלבום ילדים והוא עתיד לצאת ביולי השנה.

 

2. Lifeguards -Paradise is Not So Bad

מעריצי Guided by Voices, ואני בהחלט  נמנית עליהם, יברכו על כל דבר שרוברט פולארד מוציא תחת ידיו. כאן מדובר בהרכב של פולארד ושל דאג גילארד- גם הוא מהרכב האם (גלגול מוקדם שלו).

 

3. About Group – No Good

ההרכב הזה הוא סוג של סופרגרופ, עד כמה שאני לא אוהבת להשתמש במונח הזה. אפשר למצוא בו את  ג'ון קוקסון מספיריטואליזד, צארלס היוורד מThis Heat והכי חשוב (בעיניי) , אלקסיס טיילור הנהדר מהוט צ'יפ.

כאן הם עושים רימייק לשיר של המלחין המינימליסטי  טרי ריילי מ67 שכללה אילתור  חופשי על של שיר סול אחד שרץ סימולטנית על גבי שני טייפים  בשתי מהירויות שונות.

אפשר לשמוע כאן את המקור של ריילי

הגישה של ההרכב קצת יותר סולידית אם כי נוקטת גם היא בגישה של פירוק והרכבה מחדש של הקטע.

 

4. Kate Bush -Deeper Understanding

זהו עיבוד מחודש של בוש לשיר שלה מלפני 22 שנה  מתוך The Sensual World. בוש מוציאה החודש אלבום בשם Director's Cut שיכלול את העיבוד הזה ועוד עיבודים נוספים לשירים ישנים. האזנתי היום לבוש מתראיינת לגבי האלבום והיא מתייחסת אליו כאלבום חדש. היא הקליטה את כל הווקאלז מחדש! עכשיו!

אין ספק שהשיר המסוים הזה נשמע רלוונטי יותר היום בעידן האינטרנט וכרגיל אצל בוש הקליפ שלו משונה עד מאד.

 

5. David Byrne – The Red House

לנו יש את אבי בללי ולאמריקאים יש את דייויד בירן.

הקטע הזה לקוח מתוך פרויקט משותף של דייויד בירן עם הכוריאוגרפית תווילה ת'ארפ- The Catherine Wheel.

זהו מופע מחול שהועלה בניו יורק ב82. ברקע אפשר לשמוע סימפול של קולו של בריאן אינו מיודענו. האלבום כולו מעניין, מגוון ומומלץ כמובן.

 

6. Lee Scratch Perry Vs Kode9 – Yellow Tongue

באיחור לא אופנתי גיליתי את Kode9. כאן הם מבצעים רמיקס לקטע של לי סקראצ' פרי.

 

7. Sheckleton – Let Go

עוד תגלית חדשה יחסית בשבילי היא שקלטון והלייבל שלו Skull Disco.

יש מצב שגיליתי את הדאבסטפ באיחור של 5 שנים?

 

8. Ernesto Djedje – Zadie Bobo

מאז התחקיר שעשיתי על Remain in Light של טוקינג הדס, נכנסתי די חזק לאפרוביט.

הקטע הזה לקוח מתוך אוסף Ivory Coast Soul שיצא בשנה שעברה. האסוף כולל עוד הרבה קטעים יפים כאלה והוא מומלץ מאד.

 

9. The Sea and Cake -Monday

הקטע לקוח מתוך האלבום החדש של ההרכב החביב עליי במיוחד. נכון, הם נשמעים בד"כ אותו הדבר אבל האותו דבר שלהם ממיס ברמות.

 

10. James Chance – Controt Yourself

קטע נהדר ממוזיקאי הנו וייב שהתוודעתי אליו אך לאחרונה

 

11. Partytown Hospital -Jingletown Rockspital

עיבוד יפה לאחד משירי הכריסמס. לקוח מתוך אלבום שכולו קאברים חופשיים ומאולתרים לכריסמס A Very Partytown Hospital Christmas too. אני עוד צריכה לחקור לגבי ההרכב האזוטרי הזה מנאשוויל.

 

12. State 808 -Bird

לרגל יציאתה החודש של מהדורת דה לוקס לדון סולאריס המופתי. תנסו לכתוב את שם ההרכב בלי שיתהפך לכם. תנסו . אני ניסיתי את כל הדרכים. אייט או אייט סטייט דמיט!

 

13. Thurstone Moore -Benediction

הסינגל הראשון והיפה מתוך אלבומו הקרוב של מור. האלבום יוצא לקראת סוף החודש והוא בהפקתו של בק!

 

14. The Cars- Double Life

לכבוד האלבום שבדרך ל Cars וסיבוב הופעות עם ההרכב המקורי! הנה שיר סקסי  מהאלבום השני שלהם.

 

15. Big Audio Dynamite -E=MC2

ההרכב של מיק ג'ונס מהקלאש. לרגל האיחוד של ההרכב השנה, הנה הלהיט. שמעתי אותו לפני כמה ימים בתכנית של בובי גילספי בBBC6. הוא גם ראיין את ג'ונס. נכון שלא עושים כבר שירים עם כזו חיוניות? הוא כאילו מצליח להכיל בתוכו את כל הרוח של שלהי האייטיז באנגליה.

 

16. Uffie -Wordy Wrappinghood

Uffie ברימקס חדש , לא מהפכני אך מספק לקלאסיקה של טום טום קלאב.

Leave a comment

מיקסטייפ חדש – GB09

להורדה כאן או בלחיצה על התמונה.

2 Comments