העבודה על הפודקאסט של טוקינג הדס קצת הוציאה ממני את חדוות הכתיבה. פתאום המדיום של כתיבה נראה לי פחות חי ויותר מגביל. בכל זאת, אני מאזינה ללא מעט דברים ואני רוצה לספר עליהם פה.

 

–

 

 

 

 

 

 

Colin Stetson -New History of Warfare II -Judges

כבר עכשיו, עוד לפני שהגענו למחצית השנה, אני יכולה לומר די בוודאות שהאלבום של סטטסון  הוא אחד האלבומים החזקים שיצאו או עתידים לצאת השנה. סטטסון, נגן בס סקסופון ממונטריאול, הוציא אלבום חזק ומלא אווירה. כשמדברים עליו, אי אפשר שלא להזכיר את טכניקת הנגינה שלו. סטטסון שתל 24 מיקרופונים זעירים- חלקם על גבי הסקסופון, חלקם על גבי גופו הוא, כולל אחד על הגרון , וגם ברחבי החלל שבו הוקלט. בחלק מהשירים ניתן באמת לשמוע התנשפויות וקולות גרוניים שנובעים ממיקום המיקרופון. השירים אגב, הוקלטו בטייק אחד. בנוסף, לסטטסון טכניקת נגינה של נשימה מחזורית בה הוא מנגן בעזרת פיו ונושם מהאף כך שנוצר רצף של נגינה והנגינה אינה נקטעת בעקבות הנשימה. כמו שאפשר לראות בקליפ למטה, זה נראה כאילו הוא יונק את הסקסופון שלו כדי לקבל חמצן.על המיקסינג של האלבום אחראי המוזיקאי והמפיק בן פרוסט. לורי אנדרסון מתארחת לשלושה קטעים באלבום.

 

 

[vimeo]http://vimeo.com/19110127[/vimeo]

 

 

– Tune Yards – Who Kill

חיכיתי הרבה לאלבום הזה של  מיוריאל גרבוס. דיברתי על זה לא מעט. גרבוס אוהבת משחקיות והיא חשובה לה. אפילו פתיחת האלבום לא נעשית "לפי הספר". האלבום נפתח בקול של אישה שמכריז "

Ladys and Gentlemen. Merryl is performing at the"

ואז המשפט נקטע באמצע ומקצב התופים מתחיל. גרבוס הולכת על חבל דק, כי היא בקלות יכולה להיות מקוטלגת בתור הצעקנית הזו עם מקצבי התופים. מצד אחד היא במיטבה כשהיא כזו ומצד שני, היא חייבת לגוון.  מהאלבום הזה על גווניו השונים נוכחתי לשמחתי שגרבוס כן יכולה להיות ורסטילית. יחד עם כל האווירה הקרנבלית הזו, יש פה עדיין שמירה על סדר ומבנה. המוזיקה וגרבוס רחוקות מלהיות שלוחות רסן.  בתים ופזמון. יש זמן לשחק וזמן להיות רציניים. אפילו כשמתפרעים אז משחקים בלהתפרע.

 

 

 

Amanaz- Africa

בעקבות ההאזנה להרכב הזה, התוודעתי למונח Zam-rock – רוק שמקורו בזמביה, ותחילתו בסבנטיז. האלבום הזה, משנת 75יצא כעת בהוצא המחודשת יחד עם קבוצה של אלבומים של מוזיקאים אפריקנים בלייבל Now-Again. קראתי ביקורת מעניינת בפיצ'פורק שטוענת כי המוזיקה בזמביה בשנות השבעים היתה יחסית מערבית לעומת שכנותיה האפריקניות, משום שההשפעות האירופאיות הפוסט קולוניאליות היו עדיין מאד חזקות שם. לכן טוענים בפיצ'פורק, האלבום הזה נראה קצת לא במקום בקונטקסט אפריקאי. מצד אחד הוא מקדים את הזמן והמקום שיצא בו ומצד שני הוא קצת נשאר מאחור משום שהוא מאד מכוון למערב. הנה רק דיברתי על טוקינג הדס שהושפעו כמה שנים אחר כך ממוזיקה אפריקאית שנעשתה פחות או יותר באותה תקופה, ופה יש לנו מוזיקה שנעשית באפריקה ומנסה להיות מערבית.הסגנון אקלקטי ,יש פה גרוב, רוק וולווטי ופולק. מה שבטוח זה שיש פה ראשוניות כובשת.

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=jLrCv5duiUI&feature=related[/youtube]

 

 

Dan Melchior Und Das Meance -Catbirds & Cardinals -כשאני באה לכתוב על האלבום הזה מהשנה שעברה אני מבינה את ההבדל בין אלבום שאתה מעריך לבין אלבום שאתה אוהב. מבין האלבומים שהזכרתי פה בפוסט, זה האהוב עליי ביותר. את השאר ( לפחות השניים הראשונים, כי ב"אפריקה" יש קסם כובש), אני מעריכה. דן מלכיור, שזו לי איתו הפגישה הראשונה, אם כי אני מבינה שיש לו בהחלט עשייה מכובדת מאחוריו, הוא הכי לפרצוף שיש. הוא מסוגל להיות נוגע ללב, סרקסטי וחכם בה באותה העת. יש לו גם כישרון לשחק עם מקצב השירה שלו, כמעט סוג של ראפ סינגר סונגרייטרי כזה. נראה לי שהצלילים ידברו טוב ממני.

 

The Forest of Tin

English Shame

 

 

פסח שמח לכולם!