מצחיק כמה הדברים הם נכונים לזמנם. וכמה לעיתים במבחן הזמן, הפרספקטיבה משתנה. בזמנו, כשיצא My Beautiful Dark Twisted Fantasy, האלבום המדובר של קניה ווסט אני זוכרת שדובר על כך שהוא אלבום גרנדיוזי ושערורייתי. הוא עבר לידי אז, לא טרחתי להקשיב לו. השנה יצא Yeezus. נשברתי והחלטתי שצריך ללכת ולבדוק סוף סוף את התופעה של המוזיקאי הזה. זו עוד פעולה במסגרת הרצון שלי לערבב ולהתערבב עם העולם שמסביבי, מה שאני בהחלט לא עושה מספיק. אני מנסה לצאת מהאזורים שאני מגיעה אליהם יותר מדי בקלות (לא, אני לא אומר "יוצאת מאזור הנוחות" כי אני כל כך שונאת את הביטוי הזה).
אז התחלתי מYeezus ונתתי לו כמה האזנות וגיליתי שכיף לי לשמוע אותו גם אם אני לא בדיוק יודעת איך לאכול את הטקסטים. בכל מה שקשור לטקסטים של קניה, הרגשות שלי נעים בין תחושת טמטום, על כך שאני שומעת גיבוב שוביניסטי כזה, גיחוך לנוכח הגרוטסקיות, תיעוב לקניה על מילותיו אבל גם השתאות לנוכח הפואטיקה של האשפתות, או של הריקבון או משהו בסגנון :)
אחרי האזנה של מספר שבועות לקניה, אני יכולה לומר שלטעמי הוא לא מוזיקאי שמעורר אהדה או חיבה או היקשרות. אבל כיף בהחלט לשמוע את האלבומים שלו.
נחזור למשפט הפתיחה שלי. שמעתי את Yeezus והוא נשמע לי די גרנדיוזי ובומבסטי. ואז הלכתי והאזנתי לראשונה לאותו אלבום מוקדם יותר, My Beautiful Dark Twisted Fantasy ,כשבראשי אותו זיכרון של דברים שנאמרו עליו. זו השקעה די גדולה ונדירה מצדי. אני ממעטת להאזין באופן סידרתי ורציף לאותו מוזיקאי, ממעטת להיכנס לפרויקטים של "חפירה" באותו מוזיקאי למרות שאני מודעת ליתרון של פרויקטים מהסוג הזה. פשוט יש כל כך הרבה לשמוע ולהכיר ומכל מיני סוגים. אבל רציתי להבין את התופעה קצת יותר טוב.
להפתעתי, בהשוואה לאלבום מהשנה, Fantasy מצטייר כמלודי, מהודק, מאד מוזיקלי ובהחלט פחות פומפוזי. כמה מהשירים נשמעו לי כמו מיטב שירי ההיפהופ המושלמים של הניינטיז. איפה Fantasy ואיפה הרגעים האפוקליפטים מעוררי האי הנוחות של "I am a God" ( אחד הקטעים הבולטים ב Yeezus).
בין אם מקשיבים לFantasy או ל Yeezus,השורה התחתונה היא שקניה הוא מוזיקאי-מפיק טוב, שטוב לי שהכרתי ,שהוא כייפי ומעניין לפרקים (גם הטקסטים, כן כן) אבל שהוא בלתי "אהיב" בעליל.
הנה שני שירים שאהבתי במיוחד משני האלבומים:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=VzbIAfh43Hg[/youtube]
ומFantasy (התרשמתי והופתעתי עמוקות מהתפקיד של ניקי מינאז' בשיר הזה!).
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=J3af4Gz4Daw[/youtube]
לJames Holden יצא אלבום יפה מאד. שבירת התבניות המוזיקליות בקטעים שלו מזכירה לי קצת את אלבומי האלקטרוניקה הטובים של הניינטיז. לי אישית כנראה כבר קשה יותר היום להיקשר עמוקות לאלבום אלקטרוני, מה שהצלחתי לעשות די בקלות פעם , אבל אולי האלבום הנכון עדיין לא נקרה בדרכי.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=enH58yBakfg[/youtube]
זו היכרות ראשונה שלי עם Sketches of Spain של מיילס. אני חושבת שהוא יפהפה. מקריאה שטחית על האלבום, הבנתי שהוא שנוי במחלוקת כי נחשב לאחת מיצירותיו היותר "עממיות" של מיילס, ויש שמכנים אותו אפילו אלבום מוזיקת המעליות של מיילס. זה רחוק מהאמת בעיניי וזה מבלי להכיר את כל הדיסקוגרפיה שלו או אפילו חלקים נרחבים ממנה. היצירה הפותחת את האלבום ומהווה את חלקו המכריע, עיבוד של מיילס לקונצ'רטו לגיטרה: Concierto De Aranjuez אני אהבתי במיוחד את Saeta וכן את Solea ובאופן כללי, המבנה והזרימה של האלבום כולו. האזנת חובה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mNx9fABz2f0[/youtube]