אני לא מרבה לכתוב כאן על הרכבים מקומיים, אבל עוד בהצהרת הכוונות של הבלוג הזה כתבתי שאין כוונות ואין חוקים.

הפעם רציתי לכתוב על הרכב של חברים בשם X-RATED.

את ההרכב יצא לי לראות לפני מספר שבועות במועדון הקורו. את האוירה לפני ההופעה סיפק הפרונטמן של ההרכב, נמרוד רימון, עם סטליסט שנשען חזק על The Who (בחירות מוזיקליות שגרמו לי לרצות להתוודע יותר להרכב) וגם קצת גארי ניומן.

הסיפור של X-RATED הוא סיפור של כל מה שמוזיקלי וכל מה שמגיע מאהבת המוזיקה. פשוט כך. רימון מתופף את כל כולו לתוך התופים ומשם החוצה משחרר את המסה הבוערת הזו באמצעות השירה.

הטקסטים נוקבים וצרובים בכאב המדמם של מה שאפשר לקרוא לו "המציאות של אזורנו". הם מדברים על אמת אחת וריבוי אמיתות, על זכרון אישי וזכרון קולקטיבי שעובר מדור לדור. ויש גם מלחמות כבוד נוסח המערב הפרוע. אבל האם כל זה פוטר אותנו מלשאול שאלות של מה מוסרי ומה מצפוני?

אפשר היה לחשוב לרגע שמדובר בהרכב פאנק בועט, אבל לצד הזעקה הזו, כל מה שקשור לX-RATED אומר מלודיה וחוכמה מוזיקלית. הלחנים של נימרוד שלא מהססים לצאת ולהעז לחרוג מהמחוזות המוכרים והבטוחים של שיר פאנק עצבני . נגינת החליל האינטיליגנטית של תניר שקד מעצימה את התחושה הזו שלמרות שיש פה לא מעט זעם תוסס ושירה בועטת (למשל בשני השירים בהשתתפות יערה ערד עם הגשה במיטב מסורת שירת הפאנק הנשית), יש במוזיקה של X-RATED חקרנות ועומק מוזיקלי כפי שניתן למשל לראות בהתפתחות המוזיקלית חוצת הסגנונות בשיר "האם". כל זה והנגינה הוירטואוזית של יובל ליבליך וכן, בהחלט רפרנס בהופעה לג'ון קייל שקנה את ליבי.

השירים והמילים ידברו הכי טוב בעד עצמם. מקווה לשמוע בקרוב על הופעה נוספת של ההרכב ולספר לכם עליה מבעוד מועד פה בבלוג.

6. Babies On Fire

babies on fire

Babies on Fire

Babies on Fire