האלבום של קורט וייל ,Walkin on a Pretty Daze. לא ניגשתי אליו עם יותר מדי ציפיות. סיפרו לי עליו את מה שחשדתי ממילא שיקרה- שהקסם פג. נחזור לרגע שנה אחורה- קורט עם Smoke Rings For My Halo  שאף היה אלבום השנה שלי ב2011 היה הדבר הכי נעים ששמעתי זמן רב. זה היה אז. ועכשיו? ציפיות רבות לא היו לי, ולהפתעתי, האלבום הזה נהדר. אהבתי שקורט הלך פחות על להיטים אפקטיביים קצרים ומתח את השירים עוד ועוד. לדעתי למוזיקה הזו זה עושה הרבה חסד כך שגם אם השיר התחיל חמוד ותו לא, תמשוך אותו מספיק והנעים נעים הזה כבר נהייה אוירתי ויפה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=llz8UUuXHSU[/youtube]

Hot Lunch ? מה זה? הרכב מסן פרנציסקו. התאור אומר פרוטו מטאל. נשמע הגיוני. האם משהו יכול להיות פרוטו גם אחרי הדבר? כלומר כשאומרים פרוטו מטאל על אלבום שיצא ב2013  מתכוונים שהוא נשמע כמו מוזיקה שהיו עושים לפני שהגיע המטאל והשפיעה על התפתחות המטאל? באלבום הזה מאד שומעים את החיבור בין פרוג למטאל. אני לא בטוחה כמה מוזיקה כזו מדברת אליי, אבל יש פה קטעי תיפוף נהדרים, השירים זורמים יפה ובאופן כללי האלבום לא רע בכלל.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=RAYsXfaMOyc[/youtube]

האלבום שגורם לי לשמוח במיוחד בשבועות האחרונים הוא האלבום מהשנה שעברה של Bonnie Prince Billy בשיתוף פעולה עם ההרכב Trembling Bells. האלבום נקרא The Marble Downs. ויל אולדהם הוא אהבה מאד גדול השלי ואני לפעמים נוטה לשכוח זאת עד שאני באמת מקשיבה לו. ומשהו בשיתוף הפעולה הזה עובד ממש טוב. שירים עולצים לכאורה אבל טקסטים רוויי ארס. אלבום מרומם נפש ובאמת נהדר. הנה, ככה הוא נפתח:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=z7H-9WySmoQ[/youtube]

האלבום של דירהאנטר , Monomania  הוא אלבום טוב. כייפי בעיקר. אבל משהו באפקט הווקאלז של ברדפורד קוקס מעייף אותי ומרגיש לי כאילו מיצה את עצמו. השיר השני באלבום נשמע לי מאד Fall אם כי קוקס ושאר חברי ההרכב טוענים שהאלבום מושפע עמוקות מבו דידלי, סטיב רייך והראמונז. מה בעצם לא מושפע מהם במוזיקה כיום ? :)

הנה, נשים את השיר שגרם לי לחשוב על מרק אי סמית פה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5O9b_1F0z5Q[/youtube]

לפליימינג ליפס יצא עוד אלבום יפה מאד. מופק יפה, בנוי היטב, שירים יפים. למה כשאני שומעת אותם כיום אני חשה געגועים למשהו פשוט יותר שהם היו פעם? האם הם היו פשוטים ותמימים יותר? אולי בעצם תמיד ידעו לבנות אלבום כמו שצריך. אולי תמיד היה להם שילוב של אותנטיות ומודעות עצמית? גם The Soft Bulettin היה בנוי נהדר ועדיין… אולי האלבומים שקדמו לו? זו תחושה לא מבוססת אבל היתיי רוצה להחזיר את הליפס למשהו שאולי מעולם לא היו.

אז הנה, אני אקח בכוונה את השיר האחרון ,שהכי פחות שייך לשם

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dinvn9Fad1w[/youtube]

אני משמחת את עצמי גם עם Oceanic של Isis  שרק עכשיו יצא לי להכיר

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-8NdU_qyf10[/youtube]

ועם אלבום הבכורה של The Haxan Cloak הנושא את שם ההרכב

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=QJ-pSmGgw08[/youtube]

דברים טובים. תמיד .