לפני שבועות מספר, בעיצומו של מסע שופינג עצבני, נחו עיניי על פריט מיוחד; סוודר בצבע ורדרד, מנומר עם חברבורות חומות.  יום הרכישה היה יום חמסיני במיוחד ,כך שלהתפאר בו מיידית לא יכולתי ונדרשתי ליכולות דחיית הסיפוקים המאד מוגבלות שלי, הוא חיכה בסבלנות בארון לתורו.

חלפו ימים מספר, הטמפרטורות צנחו מדי פעם, אבל הסוודר נשאר חבוי בארון. חששתי ללכת איתו לעבודה – יש לי אימג' הייטקי לשמר, וחיכיתי להזדמנות לבטא את עצמי בסופהשבוע. אתמול , יום שישי, הטמפרטורות צנחו מעט והרשתי לעצמי. שי עיקם מייד את הפרצוף, אבל זו בדיוק התגובה שחיפשתי; טענתי שהוא גורם לי להרגיש כמו פרחה מהברונקס.  הצורך הזה בהתפרחות, אני מאמינה הוא מנת חלקi של לא מעט נשים, והוא נמצא איפושהו  באחורי התודעה שלנו, עמום כמו הכרזה במיקרופון של ארומה, ודוחק בנו מפעם לפעם לתת ביטוי עצמי מוחצן יותר ..

למען האמת, הדמות שהיוותה השראה בראשי באותו רגע בו חשפתי חברבורותיי ופה מלא שיניים מחייכות לשי היתה של מרסדס רוהל בפישר קינג.

אפשר להרגע- אני רחוקה מלהראות ככה

במקביל, מחשבות צפו ועלו אצלי השבוע לגבי ג'ף ברידג'ס, המככב לצדה של רוהל ב"פישר קינג".  ברידג'ס הוא אחד השחקנים האהובים עליי – יש הטוענים לגביו שהוא שחקן מאד אגבי.אני מסכימה עם האמירה הזו. אני גם אוהבת את הקול המיוחד והכמעט מתכתי שלו, בשילוב עם המראה הקצת מגודל ומרושל .אני אוהבת לעקוב אחריו לאורך השנים.

מה שהעלה את המחשבות העגמומיות היא העובדה שהוליווד עשתה את המעבר , לטייפקאסט אחר עבור ברידג'ס.  מרגע שנעשה ה Leap הזה עבור שחקן מסויים , קשה מאד לחזור אחורה (ראו למשל  ג'ק ניקולסון ו"אודות שמידט").

החולה הרעה הזו קיימת באופן מוקצן הרבה יותר אצל נשים בהוליווד ; בזמנו נעשה סרט , אותו הזכרתי במקום אחר , שנקרא "לאן נעלמה דברה וינגר" והוא התייחס לעוול שהוליווד עושה לנשים אחרי גיל מסויים . וינגר , בזמנו כוכבת שחרחרה סקסית ומבוקשת, שיחקה בין השאר לצידו של  ריצ'רד גיר ב"קצין וג'נטלמן", וכן במיני סרטי אייטיז כמו "משפט הנשרים" ,נדחקה לשולי התודעה ונעלמה מהמסך כליל. כנראה כשהתקרבה לגיל ארבעים.

אז גם לגברים לא קל, אם כי הרבה יותר מלנשים. לא חסרות דוגמאות של גברים שהבשילו יפה קולנועית.

המחשבות העגומות לגבי ברידג'ס החלו כשראיתי איך ליהקו אותו בסרט (המאד מוצלח) מהשנה שעברה : "איירון מן". מחלפות השער הגלי והיפה שלו הוחלפו בקרחת , לוק חלקלק ומשומן וכמובן הוא מופיע בדמות הנוול. צפייה בסרט זניח אחר בכיכובו מהשנה שנתיים האחרונות גרמה לי להבין שהגענו לנקודת אל חזור.

אי לכך , החלטתי לערוך פה הומאז' קטן לברידג'ס. אלבום תמונות , תוך שימת דגש על רגעים אהובים עליי במיוחד בקריירה שלו.

הופעת הבכורה  הקולנועית של  ברידג'ס היה ב"הצגת הקולנוע" האחרונה של  פיטר בוגדנוביץ' .

ברידג'ס ב"הצגת הקולנוע האחרונה"

עוד סרטים מרכזיים שאני אוהבת של ברידג'ס הם "פישר קינג" ,של טרי גיליאם, בו הוא מגלם שדרן רדיו בנמצא בשיא הצלחתו כשלפתע שמו נקשר בהתאבדות של נער.

I've Got the Power

" לב אמריקאי "  היפה, בו הוא משחק את אביו של אדוארד פרולונג

ב"לב אמריקאי"

ב FEARLESS   בו הוא מגלם ניצול מהתרסקות של מטוס וזוכה להיות נשוי לאיזבלה רוסוליני היפה. ועל התפקיד הזה קיבל ברידג'ס לא מעט שבחים .

"ביג לבובסקי" הוא מבחינתי שיא הקריירה של ברידג'ס-הסרט לא היה הסרט ללא הליהוק המוצלח הזה של ברידגס" בתור The Dude.

The Dude Minds

ולבסוף, הנה הוא ב"איירון מן"

I Rest My Case

אני מאמינה שברידג'ס יעשה עוד תזוזה ,לכיוון עוד פחות חיובי עבורו . מאמינה שיפסיק לקבל תפקידים של נוולים , ויהפוך להיות מספר הסיפורים, או הסב המאופר בכבדות יתר ,המוצג כזקן מכפי גילו.

What makes a man, Mr. Lebowski?
Is it being prepared to do the right thing, whatever the cost? Isn't that what makes a man?
Hmmm… sure that and a pair of testicles.

הסוודר שגרם לכל המהומה