יותר ויותר לאחרונה יוצא לי לחשוב מחשבות טובות על בסיסטים. בעבר הם פחות עניינו אותי – אלו הגיטריסטים שהחזיקו בליבי.
והנה, התרפקות מחודשת על לס קלייפול (כולל נוכחות בהופעה המושלמת שלו בבארבי) , צפייה בסרט הדוקמנטרי על Blur שהציגה את הבסיסט שלהם כאינטיליגנטי וקומניקטיבי מעל הממוצע (בלהקה) ,התמסרות טוטאלית לבארי אדמסון בMagazine וכעת חריש עמוק על האונתולוגיה של Jah Wobble , גורמות לי לזנוח בצד את אמונותיי המקובעות. אולי יש בהם משהו בבסיסטים האלה.
מספיק לעיין בחוברת המצורפת לאונתולגיה -לראשונה אני נתקלת בחוברת מהסוג הזה שהיא בעצם אוטוביוגרפית; נכתבה בידי המוזיקאי עצמו. זה שינוי מרענן בעיניי ואופן הכתיבה הזה מדבר אליי הרבה יותר מאיזו עיתונאי רוק מדופלם שמעיד על.
וובל מתגלה שם כגבר משעשע , יצירתי ובעיקר- איש של עשייה. אפשר ממש להרגיש איך הוא מחייה מחדש את רגעי היצירה ומתענג עליהם בלי שום פאתוס , באופן מאד לא צהוב ומצד שני מאד לא לאקוני. הוא מלא בהערכה למוזיקאים שעבד איתם. עולה דמות של אדם שהיצרתיות, ההתפתחות והשינוי מאד חשובים לו. מוזיקאי שהופרה מאד משיתופי הפעולה שלו.
אגב וובל היה גם בחור יפה ומרשים והוא משתעשע עם זה לא מעט.
וובל -פריטי בוי -היה חבר ילדות של ג'וני ליידון והתחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כבסיסט שלP.I.L
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ylOCIP54PIQ]
אחרי שנתיים ושני אלבומים עם ההרכב הוא החליט שהעשייה שם לא יצריתית מספיק עבורו .
הוא הוציא אלבום סולו ומאוחר יותר העיד עליו שנעשה תחת השפעה כבדה של אלכוהול. בתור טקסטים נלקחו שורות ממגזינים שהיו פזורים אקראית באולפן ההקלטות.
מאוחר יותר הוא התוודע להולגר צוקאי וג'רי לייבזייט מCAN. וובל מתאר את לייבזייט כהכלאה בין דסטין הופמן מ"איש הגשם" ופיטר סלרס ב"להיות שם" .נשמע כמו מישהו שהייתי רוצה להכיר. או לפחות להתבונן בו מהצד.
יחד הם הוציאו את Full Circle
וובל המשיך והקים ליינאפים משתנים שכינה תחת השם Invaders of the heart , וסווגו בעיקר כמוזיקת עולם אבל לא רק
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=WGqJ3PFRR_8]
השיר הזה מזכיר לי קצת את הנסיון של שון ריידר אחרי ההפי מנדייז ( עם בלק גרייפ)- עם שינייד שלא מבייישת את קפצוצי הקוף של Bez.
וובל אהב גם לערבב ולמנגל בין הקולבורטורים השונים שלו והנה היצירה הבאה שלו כללה שיתופים פעולה בין צוקאי ,The Edge מיו2 והמפיק -די ג'יי פרנסואה קבורקיאן
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=WF_SxvpS8-g]
וובל ממשיך ומרעיף שבחים על קולבורטורים אחרים שלו- פרעה סנדרס וביל לאסוול . הצחיק אותי מה שכתב על אינו (אי אפשר בלי פינת אינו ):
Brian sent me a fax towards the end of the project: he requested that I treat him like a moorish maiden . at that point I got scared so I phoned him and requested a meeting with him. I lowered my voice by two octaves and demanded that we sort it out man to man.
הסוף היה טוב וובל השיג את שלו עם אינו.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VtzEbEI2lEM]
שם האנתולוגיה אגב הוא I Could Have Been a Contender -המשפט לקוח מתוך סצנה ידועה של ברנדו בסרט של איליה קאזאן. בכלל וובל מציג עצמו כעלם חמודות שעשה ויצר אבל עשה גם לא מעט שטויות -שהאלכוהול דפק לא לא מעט הזדמנויות והוא מעיד כך גם על חברים ( He too could have been a contender) . אבל הוא עושה את זה בחן רב ולא מעט הומור. אין פה טיפה של מירמור ובצדק- מתוך כל המלאנז' המוזיקלי הזה של דאב, דיסקו ומוזיקת עולם, שחלקו יש לומר , עובר לידי, עולה דמות של מוזיקאי עם הרבה להט ,נשמה וחדוות יצירה. והתחושה הזו מתעלה מעל שיר זה או אחר. למעשה, עם תום קריאת החוברת והאזנה לאלבומים , בא לי להיכנס לאולפן הקלטות וליצור משהו . לא מבטיחה שזה יהיה ראוי להאזנה.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ax3PT_4_yh8]
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"תל אביב היא עיר נפלאה" ,אמר לחברו בחור שעמד לידי בתחילת ההופעה של פורטיס בכיכר רבין ביום כדור הארץ. והוא צדק- לתפוס כזה מופע , שהכיל כל כך הרבה פנינים מהרפרטואר של פורטיס , לקנות בירה ושקדים בסופר באבא מעבר לכביש (ולמי שמכיר אותי- יודע שזה חשוב לא פחות מהמופע עצמו) ,ולהתענג ממוזיקה של אחר צהריים מאוחרים -זה כל מה שצריך כדי לשמור על שפיות בעולם הזה.