< Previous
Next >

מחשבות על מוזיקה

Posted by 20 במאי 2011

לאחרונה יוצא לי לחשוב לא מעט על מהי מוזיקה בשבילי.

אני לא מתייחסת להגדרה המילונית, כלומר מה נופל תחת ההגדרה של מוזיקה ומה לא. זה פחות מעניין אותי. אני חושבת על עצמי פה. מה המוזיקה מייצגת עבורי. השאלה עולה אצלי כי אני מתנסה בלא מעט סוגים של מוזיקה, חלקם אני חווה באורח שכלתני יותר מאחרים. כלומר הגירוי הוא שכלתני אבל ההנאה היא בהחלט הנאה. במסגרת החיפושים האינסופיים שלי,יוצא לי להכיר מוזיקה שאני חווה אותה באופן בלתי אמצעי ושובה אותי ככה בצורה הכי פשוטה וישירה שיש. באותו אופן שבו הדברים היו פשוטים פעם. מאידך יוצא לי גם להכיר מוזיקה שמאחוריה פילוסופיה שלמה או עקרונות מנחים. מוזיקה שלא בהכרח עומדת בזכות עצמה כאוסף של צלילים מחוברים.

אם ניקח למשל מוזיקה מקרית. במוזיקה מקרית התוצר המוזיקלי הסופי יכול להיות פשוט נעים ומסקרן בפני עצמו אבל המוזיקה לא עומדת בזכות עצמה. התהליך חשוב פה לא פחות, יתכן שאפילו יותר מהתוצאה הסופית. מצד אחד יש פה דינמיות והיצירה משתנה כל הזמן. מצד שני עיקרון השינוי הוא המרכזי פה ולא המוזיקה. כשאני נחשפת למשהו כזה זה מסקרן ומאתגר, אך השאלה נותרת בעינה- האם זה מה שאני מחפשת במוזיקה? אתגר אינלקטואלי?

למי שרוצה לעשות את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה המקרית, הנה פודקאסט טוב להתחיל איתו.

 

אני חושבת גם על אנשים אחרים שהמוזיקה היא הרבה דברים בשבילם. האחד ישמע בעיקר מוזיקה שחורה השני רק דיק דייל והביץ' בויז וידע למנות שמות של הרכבי מוזיקת גולשים אזוטרים והאחרת תשמע רק צפצופים וחריקות או מטאל. מהי המוזיקה בשביל האנשים האלה? איזה צורך בדיוק היא באה לשרת? הרצון להיות מיוחד ואחר? הרצון להגדיר עצמנו באופן מובחן? הרצון לשמוע משהו שמהווה קונטרסט למי שאנחנו כלפי חוץ? המקום שבו אנו משתחררים?

 

ואז אני עוברת לחשוב על המוזיקאים עצמם, כאמנים בראש ובראשונה ( כלומר כרגע לצורך העניין הם קודם אמנים ואחר כך מוזיקאים בשבילי). הם צריכים למצוא את מרחב הביטוי שלהם ואיך הם עושים שימוש במוזיקה כדי לבטא את הרעיונות שלהם. זה מורכב, וזה מעסיק אותם. יש לא מעט אמנים שעוברים טרנספורמציות. מספיק שנסתכל על מוזיקאים כמו ג'ונתן ריצ'מן, או אווה (Uwe) שמידט שעבר את כל קצוות הספקטרם והגיע מאטום הארט, דרך הרבה דברים אחרים ( פלנגר למשל) עד לסניור קוקונאט (הוא עדיין מחליף בין הזהויות הללו מדי פעם אבל עושה רושם שהכי נוח לו במקום של סניור קוקונאט). שמידט למשל ביטא דרך הטרנספורמציה הזו מהמינימליזם האלקטרוני לאלקטרו לטינו ומקצבי צ'ה צ'ה את המרד שלו בעולם המסודר והגרמני שהוא מגיע ממנו.

 

יש לא מעט מוזיקאים שהם אמנים שחוקרים את סביבתם. אמנים שמתנסים עם כלי נגינה, בונים ומפרקים. אמנים שמתנסים עם הקול שלהם, שרואים את קול שלהם בתור אינסטרומנט כמו גדליה טסרטז, כמו קולין סטטסון שמחביא מיקרופונים מחוץ לגרונו כי הצליל שיוצרת הנשימה והנשיפה ופעולת החלפת האוויר כשלעצמה מעניינת אותו.

 

ואמנים כמו אלן פולמן וכלי המיתר הארוך שלה איתו היא בודקת את האינטראקציה בין חומר כמו מתכת, תנועה וצליל ובמרחב.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Uq9AFRMWLTU[/youtube]

 

בסרטון הזה היא אומרת משהו מוזר- "אני לא כתבתי את הצליל הזה. הוא פשוט היה שם". ולמה לא לומר "אני הלכתי את הצליל הזה" . ואם נחזור שנייה למוזיקה מקרית, האם מי שחישב במונחי הסתברות את הקטע הבא שינוגן הוא כותב היצירה או שהיצירה פשוט היתה שם?

 

אני ממליצה למי שמתעניין לבדוק את הבלוג של מאיה דנון "החדר האלקטרוני שלי" כדי ללמוד על כל מיני כלי נגינה שונים ומשונים  והאופנים השונים בהם חומר ומרחב מפיקים צליל. כל החקירה הזו לא חדשה בכלל אבל דור של מוזיקאים בא והולך והם כולם מתעניינים באותן שאלות. כן, גם ג'ף מגנום, שמופיע עם טרמין שנשלט על ידי מחשבות והומצא על ידי רוברט שניידר מApples in Stereo.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=vZ0So3q9cT0[/youtube]

 

לסיום ובלי קשר לכל מה שנאמר למעלה, אני ממליצה להאזין לאוסף המשולש   The Young Lady's Post Punk Handbook

 

עד כה שני שירים תפסו את אוזני במיוחד.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=3zmSeYl3DFU[/youtube]

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=7ZCvCmFWoL4[/youtube]

 

 

 

9 Comments

מיקסטייפ חדש – GB10

Posted by 9 במאי 2011

לא מיקסטייפ יותר מדי מוקפד, אלא מקבץ של דברים שאני שומעת עכשיו, בעיקר דברים שיצאו בשבועות האחרונים ומעניינים אותי. הפעם גם קצת בהרחבה על כל קטע.

 

להורדה כאן

 

רשימת השירים:

 

1. They Might Be Giants -Can't Keep Johnny Down

2. Lifeguards – Paradise is not So Bad

3. About Group – No Good

4. Kate Bush -Deepr Understanding

5. David Byrne – The Red House

6. Lee Scratch Perry Vs Kode9 -Yellow Tongue

7. Shackleton -Let Go

8. Ernesto Djedje – Zadie Bobo

9. The Sea and Cake -Monday

10. James Chance -Controt Yourself

11. Partytown Hospital -Jingletown Rockspital

12. 808 State -Bird

13. Thurston Moore -Benediction

14. The Cars -Double Life

15. Big Audio Dynamite – E=MC2

16. Uffie -Wordy Wrappinghood

 

 

 

קצת על השירים:


1. They Might Be Giants – Can't Keep Johnny Down

הסינגל הראשון מתוך אלבום חדש להרכב היצירתי הזה. זהו אלבום ראשון מזה שנים שאינו מוגדר כאלבום ילדים והוא עתיד לצאת ביולי השנה.

 

2. Lifeguards -Paradise is Not So Bad

מעריצי Guided by Voices, ואני בהחלט  נמנית עליהם, יברכו על כל דבר שרוברט פולארד מוציא תחת ידיו. כאן מדובר בהרכב של פולארד ושל דאג גילארד- גם הוא מהרכב האם (גלגול מוקדם שלו).

 

3. About Group – No Good

ההרכב הזה הוא סוג של סופרגרופ, עד כמה שאני לא אוהבת להשתמש במונח הזה. אפשר למצוא בו את  ג'ון קוקסון מספיריטואליזד, צארלס היוורד מThis Heat והכי חשוב (בעיניי) , אלקסיס טיילור הנהדר מהוט צ'יפ.

כאן הם עושים רימייק לשיר של המלחין המינימליסטי  טרי ריילי מ67 שכללה אילתור  חופשי על של שיר סול אחד שרץ סימולטנית על גבי שני טייפים  בשתי מהירויות שונות.

אפשר לשמוע כאן את המקור של ריילי

הגישה של ההרכב קצת יותר סולידית אם כי נוקטת גם היא בגישה של פירוק והרכבה מחדש של הקטע.

 

4. Kate Bush -Deeper Understanding

זהו עיבוד מחודש של בוש לשיר שלה מלפני 22 שנה  מתוך The Sensual World. בוש מוציאה החודש אלבום בשם Director's Cut שיכלול את העיבוד הזה ועוד עיבודים נוספים לשירים ישנים. האזנתי היום לבוש מתראיינת לגבי האלבום והיא מתייחסת אליו כאלבום חדש. היא הקליטה את כל הווקאלז מחדש! עכשיו!

אין ספק שהשיר המסוים הזה נשמע רלוונטי יותר היום בעידן האינטרנט וכרגיל אצל בוש הקליפ שלו משונה עד מאד.

 

5. David Byrne – The Red House

לנו יש את אבי בללי ולאמריקאים יש את דייויד בירן.

הקטע הזה לקוח מתוך פרויקט משותף של דייויד בירן עם הכוריאוגרפית תווילה ת'ארפ- The Catherine Wheel.

זהו מופע מחול שהועלה בניו יורק ב82. ברקע אפשר לשמוע סימפול של קולו של בריאן אינו מיודענו. האלבום כולו מעניין, מגוון ומומלץ כמובן.

 

6. Lee Scratch Perry Vs Kode9 – Yellow Tongue

באיחור לא אופנתי גיליתי את Kode9. כאן הם מבצעים רמיקס לקטע של לי סקראצ' פרי.

 

7. Sheckleton – Let Go

עוד תגלית חדשה יחסית בשבילי היא שקלטון והלייבל שלו Skull Disco.

יש מצב שגיליתי את הדאבסטפ באיחור של 5 שנים?

 

8. Ernesto Djedje – Zadie Bobo

מאז התחקיר שעשיתי על Remain in Light של טוקינג הדס, נכנסתי די חזק לאפרוביט.

הקטע הזה לקוח מתוך אוסף Ivory Coast Soul שיצא בשנה שעברה. האסוף כולל עוד הרבה קטעים יפים כאלה והוא מומלץ מאד.

 

9. The Sea and Cake -Monday

הקטע לקוח מתוך האלבום החדש של ההרכב החביב עליי במיוחד. נכון, הם נשמעים בד"כ אותו הדבר אבל האותו דבר שלהם ממיס ברמות.

 

10. James Chance – Controt Yourself

קטע נהדר ממוזיקאי הנו וייב שהתוודעתי אליו אך לאחרונה

 

11. Partytown Hospital -Jingletown Rockspital

עיבוד יפה לאחד משירי הכריסמס. לקוח מתוך אלבום שכולו קאברים חופשיים ומאולתרים לכריסמס A Very Partytown Hospital Christmas too. אני עוד צריכה לחקור לגבי ההרכב האזוטרי הזה מנאשוויל.

 

12. State 808 -Bird

לרגל יציאתה החודש של מהדורת דה לוקס לדון סולאריס המופתי. תנסו לכתוב את שם ההרכב בלי שיתהפך לכם. תנסו . אני ניסיתי את כל הדרכים. אייט או אייט סטייט דמיט!

 

13. Thurstone Moore -Benediction

הסינגל הראשון והיפה מתוך אלבומו הקרוב של מור. האלבום יוצא לקראת סוף החודש והוא בהפקתו של בק!

 

14. The Cars- Double Life

לכבוד האלבום שבדרך ל Cars וסיבוב הופעות עם ההרכב המקורי! הנה שיר סקסי  מהאלבום השני שלהם.

 

15. Big Audio Dynamite -E=MC2

ההרכב של מיק ג'ונס מהקלאש. לרגל האיחוד של ההרכב השנה, הנה הלהיט. שמעתי אותו לפני כמה ימים בתכנית של בובי גילספי בBBC6. הוא גם ראיין את ג'ונס. נכון שלא עושים כבר שירים עם כזו חיוניות? הוא כאילו מצליח להכיל בתוכו את כל הרוח של שלהי האייטיז באנגליה.

 

16. Uffie -Wordy Wrappinghood

Uffie ברימקס חדש , לא מהפכני אך מספק לקלאסיקה של טום טום קלאב.

Leave a comment

פודקאסט שלי על ג'ונתן ריצ'מן

Posted by 27 באפריל 2011

פרק שני בפטפטן, שבו אני מדברת על מוזיקאי אהוב עליי במיוחד- ג'ונתן ריצ'מן.

האזנה נעימה.

 

 

 

 

לערוץ של פטפטן (הפודקאסט הזה והקודם)

להורדה (קליק ימני ושמירה)

 

19 Comments

אלבומי אפריל

Posted by 17 באפריל 2011

העבודה על הפודקאסט של טוקינג הדס קצת הוציאה ממני את חדוות הכתיבה. פתאום המדיום של כתיבה נראה לי פחות חי ויותר מגביל. בכל זאת, אני מאזינה ללא מעט דברים ואני רוצה לספר עליהם פה.

 

–

 

 

 

 

 

 

Colin Stetson -New History of Warfare II -Judges

כבר עכשיו, עוד לפני שהגענו למחצית השנה, אני יכולה לומר די בוודאות שהאלבום של סטטסון  הוא אחד האלבומים החזקים שיצאו או עתידים לצאת השנה. סטטסון, נגן בס סקסופון ממונטריאול, הוציא אלבום חזק ומלא אווירה. כשמדברים עליו, אי אפשר שלא להזכיר את טכניקת הנגינה שלו. סטטסון שתל 24 מיקרופונים זעירים- חלקם על גבי הסקסופון, חלקם על גבי גופו הוא, כולל אחד על הגרון , וגם ברחבי החלל שבו הוקלט. בחלק מהשירים ניתן באמת לשמוע התנשפויות וקולות גרוניים שנובעים ממיקום המיקרופון. השירים אגב, הוקלטו בטייק אחד. בנוסף, לסטטסון טכניקת נגינה של נשימה מחזורית בה הוא מנגן בעזרת פיו ונושם מהאף כך שנוצר רצף של נגינה והנגינה אינה נקטעת בעקבות הנשימה. כמו שאפשר לראות בקליפ למטה, זה נראה כאילו הוא יונק את הסקסופון שלו כדי לקבל חמצן.על המיקסינג של האלבום אחראי המוזיקאי והמפיק בן פרוסט. לורי אנדרסון מתארחת לשלושה קטעים באלבום.

 

 

[vimeo]http://vimeo.com/19110127[/vimeo]

 

 


– Tune Yards – Who Kill

חיכיתי הרבה לאלבום הזה של  מיוריאל גרבוס. דיברתי על זה לא מעט. גרבוס אוהבת משחקיות והיא חשובה לה. אפילו פתיחת האלבום לא נעשית "לפי הספר". האלבום נפתח בקול של אישה שמכריז "

Ladys and Gentlemen. Merryl is performing at the"

ואז המשפט נקטע באמצע ומקצב התופים מתחיל. גרבוס הולכת על חבל דק, כי היא בקלות יכולה להיות מקוטלגת בתור הצעקנית הזו עם מקצבי התופים. מצד אחד היא במיטבה כשהיא כזו ומצד שני, היא חייבת לגוון.  מהאלבום הזה על גווניו השונים נוכחתי לשמחתי שגרבוס כן יכולה להיות ורסטילית. יחד עם כל האווירה הקרנבלית הזו, יש פה עדיין שמירה על סדר ומבנה. המוזיקה וגרבוס רחוקות מלהיות שלוחות רסן.  בתים ופזמון. יש זמן לשחק וזמן להיות רציניים. אפילו כשמתפרעים אז משחקים בלהתפרע.

 

 

 

Amanaz- Africa

בעקבות ההאזנה להרכב הזה, התוודעתי למונח Zam-rock – רוק שמקורו בזמביה, ותחילתו בסבנטיז. האלבום הזה, משנת 75יצא כעת בהוצא המחודשת יחד עם קבוצה של אלבומים של מוזיקאים אפריקנים בלייבל Now-Again. קראתי ביקורת מעניינת בפיצ'פורק שטוענת כי המוזיקה בזמביה בשנות השבעים היתה יחסית מערבית לעומת שכנותיה האפריקניות, משום שההשפעות האירופאיות הפוסט קולוניאליות היו עדיין מאד חזקות שם. לכן טוענים בפיצ'פורק, האלבום הזה נראה קצת לא במקום בקונטקסט אפריקאי. מצד אחד הוא מקדים את הזמן והמקום שיצא בו ומצד שני הוא קצת נשאר מאחור משום שהוא מאד מכוון למערב. הנה רק דיברתי על טוקינג הדס שהושפעו כמה שנים אחר כך ממוזיקה אפריקאית שנעשתה פחות או יותר באותה תקופה, ופה יש לנו מוזיקה שנעשית באפריקה ומנסה להיות מערבית.הסגנון אקלקטי ,יש פה גרוב, רוק וולווטי ופולק. מה שבטוח זה שיש פה ראשוניות כובשת.

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=jLrCv5duiUI&feature=related[/youtube]

 

 

Dan Melchior Und Das Meance -Catbirds & Cardinals -כשאני באה לכתוב על האלבום הזה מהשנה שעברה אני מבינה את ההבדל בין אלבום שאתה מעריך לבין אלבום שאתה אוהב. מבין האלבומים שהזכרתי פה בפוסט, זה האהוב עליי ביותר. את השאר ( לפחות השניים הראשונים, כי ב"אפריקה" יש קסם כובש), אני מעריכה. דן מלכיור, שזו לי איתו הפגישה הראשונה, אם כי אני מבינה שיש לו בהחלט עשייה מכובדת מאחוריו, הוא הכי לפרצוף שיש. הוא מסוגל להיות נוגע ללב, סרקסטי וחכם בה באותה העת. יש לו גם כישרון לשחק עם מקצב השירה שלו, כמעט סוג של ראפ סינגר סונגרייטרי כזה. נראה לי שהצלילים ידברו טוב ממני.

 

The Forest of Tin

English Shame

 

 

פסח שמח לכולם!

Leave a comment

פודקאסט שלי על טוקינג הדס

Posted by 9 באפריל 2011

יש לי משהו קצת שונה בשבילכם הפעם.

אני לא חושבת שזה סוד שאני פריקית של טוקינג הדס בכלל ושל דייויד בירן בפרט, הנה סתכלו על שם הבלוג שלי. אולי זה לא לגמרי ברור כמה הם חשובים בחיי, כי אחרי הכל אני לא ממש כותבת עליהם. אבל הנה, אני פה כדי לשנות את זה.

 

לפני כמה זמן נקלעתי לשיחת פייסבוק עם חבר על האלבום Remain in Light של Talking Heads. הוא הציע שאפנה לחוג לתולדות המוזיקה שמתקיים בימי שני בקוזה נוסטרה, ואבקש לדבר על האלבום הזה. התבשלתי קצת ביני לבין עצמי בנושא הזה, כשמהרגע הראשון היה לי ברור שמאחר ויש לי פחד קהל נוראי, החוייה הזו לא תיהיה לי קלה.

אבל המחשבה עלי מדברת על אלבום והרכב כל כך יקרים לליבי ומגיעה לאוזניים אחרות, שמפנות את הזמן לשמוע דווקא על זה לא הניחה לי.

ולכן החלטתי ללכת על האופציה המיזנטרופית. לעשות הכל מהבית.

טוב אז הנה שעה וחצי (אל דאגה, אני לא מדברת כל כך הרבה, יש לא מעט מוזיקה) על טוקינג הדס וRemain in Light להנאתכם.

החוויה היתה לי כל כך נעימה שאני מתכוונת (לנסות) ולהמשיך עם המסורת הזו ולהעלות תוכניות כאלו על עוד דברים שאני אוהבת. לאט לאט.

 

חשוב לי לומר שאני לוקה בכישורי עריכת אודיו ולכן ההקלטה רחוקה מלהיות מקצועית. חשבתי אפילו לנסות למכור לכם אותה בתור lo-fi מודע לעצמו אבל האמת היא שפשוט לא ידעתי איך להעלים את הרעש של הפסקת ההקלטה בכל פעם והפחתת רעשי הרקע גורמת לי להישמע כאילו אני מדברת מהבור. בפעם הבאה אני מבטיחה לקנות מיקרופון :)

ניחא, אחרי כמה עשרות תוכניות כאלה, הפרק הראשון הזה ייראה לכם כמו הפרק הראשון של הסימפסונז -שהם כולם מדברים מוזר והוא סוג של ביזארו . קלאסיקה.

 

 

אני מזמינה אתכם לערוץ החדש שלי בicast. קראתי לו 'פטפטן' .

 

 

להורדה של הפודקאסט (לחיצה ימנית ושמירה)

האזנה נעימה.

10 Comments

טובים במספרים

Posted by 26 במרץ 2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוזיקאי שעבר דבר או שניים בחיים שלו, כזה שמאחוריו קריירה מכובדת של עשייה, שעשה, וצפה באחרים עושים ובזמנים משתנים, חייב לעסוק בינו לבין עצמו בשאלה- "מה עכשיו? מה עכשיו עבורי?". הוא יכול לשאול את עצמו את השאלות האלו כיוצר, והוא יכול לשאול אותן כצרכן של מוזיקה, והוא יכול לשאול את עצמו כבנאדם. למעשה, נראה לי טבעי שכל בנאדם שעבר גיל מסויים ישאל את עצמו את השאלות הללו. לפעמים השאלות הללו מתרגמות למשהו פרקטי ואפילו עסקי (הצורך להמציא עצמך מחדש כדי להיות נוכח), ולפעמים הן מתרגמות למשהו פילוסופי, תפיסתי. שפשוט מאפשר לנו להמשיך (או שלא).

 

אני נזכרת בביקור של ג'וני ליידון בארץ. במסיבת העיתונאים/בלוגרים שכינס לפני ההופעה, הוא דיבר בין השאר על המוזיקה של היום ולמיטב זכרוני הוא התחמק מלציין שמות של מוזיקאים עכשווים שמדברים אליו. שום דבר לא ממש הלהיב אותו. אני כן זוכרת שהוא דיבר על ההנאה שלו מהיום יום שלו. והוא התענג על העבר המפואר שלו. הוא שידר סוג של איקווליבריום, וחלק מהאיקווליבריום הזה היה שחזור של מה שהביא לו הכרה ותהילה וחלק היה מן השלמה תפיסתית עם היומיום האולי פחות זוהר.

 

ביל דראמונד למשל שואל את עצמו את השאלות הללו (נראה לי) פשוט כי הוא חייב. כדי להמשיך ולהתקיים. והוא חייב להיות בעשייה מתמדת ולברוא עצמו מחדש כל הזמן. וזה כמובן בא יחד עם השמדה של מה שהיה קודם, אם זה לסתור את עצמו, ואת הדברים שאמר, אם זה להשמיד את היצירה המוזיקלית. אם זה לשמוע מוזיקה שיצאה רק השנה תוך התעלמות מוחלטת ממה שהיה קודם. אני לא ארחיב לגבי דראמונד. איכשהו נראה לי שאעשה למסר שלו איזשהו עוול. אבל רציתי להזכיר אותו, כי הוא קשור לזה. מי שהיה בהרצאה שלו מבין.

 

אני לא חובבת גדולה של רמיקסים. גם לא הומאז'ים. המילה דיסקורס או "מתכתב" מעוררת בי תחושת אי נוחות. וגם ההאזנה שלי למוזיקה היא כזו, מתפזרת כזו ולא ..איך נקרא לזה… אקומולטיבית.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=NkPw8XZdmiU[/youtube]

מחר בערב Van Der Graaf Generator יתנו הופעה חגיגית במרכז ברביקן שבלונדון, לרגל צאת אלבומם החדש A Grounding in Numbers. לרגל המופע האזנתי לראיון שנתן פיטר האמיל לשדר רדיו הברביקן וקראתי עוד כמה ראיונות איתו בהקשר של האלבום הזה. האמיל חזר והדגיש את הרעיון המרכזי- ההרכב עסוק בהווה ובעתיד המוזיקלי שלו ופחות בעבר. בראיון הטלפוני לברביקן האמיל נשמע אנרגטי ונמרץ. נלהב מכך שלהרכב רעיונות חדשים. כשהוא מתראיין לאתר הצרפתי Lost & Found הוא מספר את הסיפור הבא בהתייחס לאחת ההופעות האחרונות של ההרכב:

 

I put a Hipshot tuning tailpiece on, which means there are three positions for each string and tunings can be changed instantly.
This means that I can trick myself into not knowing exactly what I'm playing on the guitar, (some might say quelle change!) which is useful in terms of writing new stuff.
I needed a very specific tele to do this, with a through-bridge rather than through-body tailpiece.
As you may have gathered, I like messing around with this kind of stuff and a new instrument will often produce a new tune (at least).

 

VDGG התאחדו מחדש ב2005 וזהו להם האלבום השני כטריו. כשאני שומעת את האלבום הוא נשמע לי מנותק לגמרי מכל דבר אחר שקורה מסביב, כאילו VDGG נמצאים בקפסולת זמן. זה לא נשמע מיושן ,זה פשוט נשמע מנותק. האמיל מספר שזהו אלבומם עם השירים הקצרים ביותר, וכשהוא נדרש לתמצת את חווית העשייה של האלבום החדש הוא אומר "האלבום הזה הוא עבודה של הרכב מודרני" . וכשהוא אומר את זה אז אני מתחילה להרגיש את זה בשבילו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=4pXM4nxNFiA&feature=related[/youtube]

14 Comments

סימפטומים וסיסטמה (או, היזהר שלא יבוא גרבוס בלילה)

Posted by 13 במרץ 2011

אני לא אוהבת את סופי השבוע בפייסבוק. אני לא אוהבת את זה שגם באינטרנט אנשים נחים בסופשבוע. אינטרנט צריך להיות הכי 24/7 שיש. זה מתחיל ביום שישי, כשלכל אורך היום אין כמעט נפש חיה בפייסבוק. אני מוצאת את עצמי מוטרדת מזה. בשבת כבר מתחילים לראות התעוררות, אבל הנה ביום ראשון זה בא מהכיוון של הגויים- מאחר ואני מנויה על לא מעט פידים לא מקומיים, במיוחד של מגזיני המוזיקה, אני שמה לב שהניוז פיד שלי שקט במיוחד בראשון.

לאט לאט במהלך השבוע חלה עלייה מתמדת של כמות האינפורמציה וכשאנחנו מגיעים ליום שלישי אני כבר עם תחושה שנחשול אדיר של מידע מאיים להטביע אותי.

 

גרבוס - אם הישראלית הזאת מתקשרת ,אני לא בבית

השבוע פניתי למריל גרבוס בפייסבוק באופן אישי- לתיבת ההודעות שלה. זה משהו שמעולם לא עשיתי קודם עם מוזיקאי. אבל ספוגה באדרנלין של גילוי, כתבתי לה כמה שמחתי לגלות אותה כTune Yards. כן, אני טוחנת את זה לאחרונה לכל מי שנמצא בסביבה, אבל אתם תבינו שמה שבעיקר משמח אותי- זה לגלות מוזיקאי שאתה מרגיש שהוא תוסס ומרענן ושאתה מבין שהוא נמצא במהלכו של סטריק יצירתי. והעובדה שמדובר באישה מוזיקאית היא לא זניחה עבורי ולכן אני חושבת על זה במונחים של הרגע גיליתי איזה Throwing Musesחדשה או L7  ( מבלי שום קשר לז'אנר המוזיקלי). זו התחושה שזה מעורר אצלי. והיא נדירה.

אז פניתי לגרבוס ושאלתי אם יש סיכוי שתגיע לתל אביב בזמן הקרוב. היא דווקא ענתה לי תשובה לקונית של "אשמח להגיע יום אחד" ורציתי להגיד לה ,מה "יום אחד"? תני לי לעבוד בשבילך, כי אני יודעת ואת יודעת שזה לא ממש הולך לקרות. נו טוב,

אי אפשר לזכות בהכל, אבל מבחינתי זה בהחלט היה הסיפתח להתקשרויות מהסוג הזה עם מוזיקאים אהובים. עכשיו שטעמתי מזה אני רוצה עוד (רובין היצ'קוק- -ראה הוזהרת).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=71ng3kSlWGI[/youtube]

למצוא מישהו שמבין את הקטע שלך במוזיקה זה טוב כמעט כמו לגלות את מריל גרבוס. זה משמח אותי משתי סיבות- אלף כי זהו מקור פוטנציאלי לעוד המלצות עתידיות. שנית, זה אומר שאתה משדר בכל זאת איזשהו סוג של קוהרנטיות וגיבוש בהעדפותיך המוזיקליות. זה מזכיר לי שפעם לפני שנים, חבר שלמד רפואה אלטרנטיבית סיפר לי שאצל מי שסובל ממיגרנות, אחד הסימפטומים הוא רעב . אני סובלת ממיגרנות שנים. אני גם רעבה הרבה ( לא רק במהלך מיגרנה, אבל גם). "יש!" ,צעקתי לשמע הבשורה, "יש לי סימפטום!".

אז החבר החדש המליץ לי על Zs ומיהרתי להאזין לאלבומם מ2010 New Slaves .אני מניחה שהרעיון שאוהב את האלבום בא לו לאותו חבר כשראה שכתבתי על גלן ברנקה האחרון. יש משהו בחוסר הרחמים של שני האלבומים.

ומשפט אחד שנכתב על ידי המבקר של פיצ'פורק על Zs

If you're buying New Slaves Part II, you're probably wanting a little horribleness in your day

וואלה. יש בזה משהו.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=VM-kacqcX7w&feature=related[/youtube]

4 Comments

מיקסטייפ חדש – GB09

Posted by 6 במרץ 2011
להורדה כאן או בלחיצה על התמונה.

2 Comments

קינג אוף לימבו

Posted by 25 בפברואר 2011

איזה כיף. השבוע הזדמן לי להיות בעד, ולא נגד כל הזמן. אני רוצה להודות לרדיוהד שסיפקו לי את ההזדמנות הזו, להיות חיובית. אני רוצה לדייק- להיות חיובית לגבי מישהו או משהו שעומד במוקד שיחת היום. כי לא חסרות סיבות אזוטריות להיות חיובי.עם ה hoo- ha סביב החדש של פי ג'יי, הזכייה של ארקייד פייר בגראמי והתלהבות המבקרים מ"ברבור שחור", מצאתי עצמי קצת שלילית לאחרונה. אז תודה. בעידן של אסתטיקה מוזיקלית נבובה, שבו כולם נשמעים לי כמו אריאל פינק או פנדה בר, אני רוצה להודות לרדיוהד שנשמעים פשוט כמו רדיוהד. אהבתי את הסיכום של המבקר של פיצ'פורק את אלבום הזה.

השיר החביב עליי אגב באלבום החמוד הזה הוא דווקא הסינגל עצמו – Lotus Flower. אני אוהבת את זה שהוא שיר -שיר. אני אוהבת את השירה של יורק שם. מלודי ויפה. השירה שלו היא שלוקחת את השיר למעבר למחוזות הציפצופיאדה ועושה ממנו שיר בנאדם.

במקביל, אני משתתפת בהגרלה על וינילים של רדיוהד מכל הדיסקוגרפיה. הנה פה.

 

עוד יצא לי להאזין השבוע לאלבום לא חדש של בקסטר דיורי מ2005 בשם Floorshow. האמת היא שהאלבום הפתיע אותי לטובה. אני חושבת שציפיתי לסוג של סינגר- סונגרייטר, כנראה מהאזנה חטופה קודמת לאיזה שיר שלו, והתבדתי. לרגעים' האלבום הזה נשמע לי כמו הדנדי וורהולז (שיר הפתיחה שהזכיר לי טיפה את Bohemian Like you ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות). לשמחתי יש בו באלבום מספיק אופי משלו. יש בו איזה סוג של ג'ף ליניות עם ג'ורג הריסון כזה.משהו שקשה לי בדיוק להגדיר.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=NVPskZAIs9I[/youtube]

 

ראיתי שהשבוע יצא 'ליברפול' של Frankie Goes to Holywood בהוצאה מחודשת. מזל טוב הולי ג'ונסון- אני לא מצליחה להתרגש מהשירים באלבום הזה אבל מפרגנת לך בכללי.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=kLCsUJNDAIs[/youtube]

Leave a comment

מיקסטייפ חדש – GB08

Posted by 10 בפברואר 2011

 

1. The Strokes -Under Cover of Darkness

2.Cheveu -Charlie Sheen

3. MGMT -Someone's Missing

4. Robyn Hitchcock -I'm Falling

5. Always -Western Avenue

6. Broadcast -You Can Fall

7. Hercules and Love Affair- Blue Song

8. Four Tet- Sing

9. Isolee -Paloma Triste

10. Blur -Caravan

11. Julian Lynch -Travelers

12.Cass Mccombs -County Line

 

 

להורדה כאן

 



7 Comments

< Previous
Next >