ינואר 2014

הפוסט שאני הכי אוהבת חוץ מסיכום השנה הוא כנראה הפוסט הראשון שאחרי. יש משהו נקי וחדש, ואני עדיין עם האנרגיות העמלניות של הסיכום. הנה קצת על מה שיצא לי לשמוע בשבועות האחרונים:

ההרכב Brokeback עם האלבום Brokeback And the Black Rock-  זהו פרויקט צד של דגלאס מקומבס מTortoise. נחמד מאד.נעים. מסתבר שזהו להם האלבום השני אחרי הפסקה של יותר מעשור. זה קצת מוזר שלהקה שמלכתחילה היתה די מחוץ לאור הזרקורים יוצארת להפסקה של עשור וחוזרת. או שרק אני לא הכרתי אותם?

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=DqDSuUjpHLU[/youtube]

 

Acid Mothers Temple & Space Paranoid- ההרכב היפני עם אלבום בהשראת בלאק סאבאת' (הכולל גם קאבר לפאראנויד תחת השם Space Paranoid).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=iHnZ-Iu54CE[/youtube]

Marnie Stern -The Chronicles of Marnia- את מארני אני מכירה מתחילת דרכה. אני מאד מחבבת אותה. לא תמיד הרגשתי כך. יש לה מספר שטיקים קבועים עם הגיטרה וזה פחות או יותר זה. וגם כשמסתכלים על שם האלבום הנוכחי שלה למשל, תכלס הוא די שטותי. אבל היום אני מסתכלת עליה קצת אחרת. היא חמודה, היא לגמרי מיושרת עם הרכבי נשים מהניינטיז והיא בעיקר מאד כייפית. כן ,זה סוג של  כיף שידענו בניינטיז.  לגשת עם גישה קלילה ורצון להנות.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=i8-pS1yXR8g[/youtube]

Mutation היא מעין סופרגרופ של חברים מNapalm Death, קארדיאקס ועם הופעות אורח של מארק אי סמית וMerzbow. סוג של אצולה, לא? אבל  Error 500 יצא אלבום די מבולגן גם אם כולל מספר רגעים מענגים.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=8-wZ0m3obgA[/youtube]

נסיים עם קטע של KLF. יותר מדי איזכורים שלהם בזמן האחרון החזירו אותי אליהם. נתראה בקרוב

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ndB0poUC6xs[/youtube]

9 Comments

סיכום אישי- שנת 2013 במוזיקה

 

היי כולם

הנה אנחנו נפגשים פה שוב. זו הופכת להיות מסורת. בסוף אגיע למצב שבו נתראה פה רק בסיכומי שנה, מקווה שלא.

כרגיל, סיכום אישי שלי, הגיגים, מחשבות ותהיות. אחרי שעשיתי לעצמי האזנה ביקורתית גיליתי שמספר המופעים הרב ביותר הוא למילים : אינטנסיבי, יצירתי, דחוס, מאוורר ועוד שמות תואר כאלו. נא קבלו זאת בהבנה. כל הנסיון לנסח במילים את החוויה המוזיקלית הוא בעייתי, כל זאת תחת עיניה הבוחנות של המפיקה והעורכת בפועל שדואגת שההקלטה תצא בסדר (זו אני, כן?)

 

בימים האחרונים פרסמתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג, כטיזר לסיכום המלא,  מספר רשמים מאלבומים ש"לא נכנסו". ממליצה להסתכל גם שם.

מקווה שתהנו, ואשמח במיוחד לתגובות, כאן או באופן אישי. בקיצור, אשמח לשמוע מכם.

שנה טובה והרבה איירה קפלן

גלי

 

להורדת הפודקאסט – דרך אתר icast  ( קליק ימני על כפתור ה"הורד" ושמירה)

 

הסיכום המלא (למי שלרשותו קצת יותר משעתיים וחצי :) )

ומפוצל ל3 חלקים:

חלק א

חלק ב

חלק ג

 

 

 

10 Comments

אלבומי ספטמבר

 

 

מצחיק כמה הדברים הם נכונים לזמנם. וכמה לעיתים במבחן הזמן, הפרספקטיבה משתנה. בזמנו, כשיצא My Beautiful Dark Twisted Fantasy, האלבום המדובר של קניה ווסט אני זוכרת שדובר על כך שהוא אלבום גרנדיוזי ושערורייתי. הוא עבר לידי אז, לא טרחתי להקשיב לו. השנה יצא Yeezus. נשברתי והחלטתי שצריך ללכת ולבדוק סוף סוף את התופעה של המוזיקאי הזה. זו עוד פעולה במסגרת הרצון שלי לערבב ולהתערבב עם העולם שמסביבי, מה שאני בהחלט לא עושה מספיק. אני מנסה לצאת מהאזורים שאני מגיעה אליהם יותר מדי בקלות (לא, אני לא אומר "יוצאת מאזור הנוחות" כי אני כל כך שונאת את הביטוי הזה).

אז התחלתי מYeezus ונתתי לו כמה האזנות וגיליתי שכיף לי לשמוע אותו גם אם אני לא בדיוק יודעת איך לאכול את הטקסטים. בכל מה שקשור לטקסטים של קניה, הרגשות שלי נעים בין תחושת טמטום, על כך שאני שומעת גיבוב שוביניסטי כזה, גיחוך לנוכח הגרוטסקיות, תיעוב לקניה על מילותיו אבל גם השתאות לנוכח הפואטיקה של האשפתות, או של הריקבון או משהו בסגנון :)

אחרי האזנה של מספר שבועות לקניה, אני יכולה לומר שלטעמי הוא לא מוזיקאי שמעורר אהדה או חיבה או היקשרות. אבל כיף בהחלט לשמוע את האלבומים שלו.

נחזור למשפט הפתיחה שלי. שמעתי את Yeezus והוא נשמע לי די גרנדיוזי ובומבסטי. ואז הלכתי והאזנתי לראשונה לאותו אלבום מוקדם יותר, My Beautiful Dark Twisted Fantasy ,כשבראשי אותו זיכרון של דברים שנאמרו עליו. זו השקעה די גדולה ונדירה מצדי. אני ממעטת להאזין באופן סידרתי ורציף לאותו מוזיקאי, ממעטת להיכנס לפרויקטים של "חפירה" באותו מוזיקאי למרות שאני מודעת ליתרון של פרויקטים מהסוג הזה. פשוט יש כל כך הרבה לשמוע ולהכיר ומכל מיני סוגים. אבל רציתי להבין את התופעה קצת יותר טוב.

להפתעתי, בהשוואה לאלבום מהשנה, Fantasy מצטייר כמלודי, מהודק, מאד מוזיקלי ובהחלט פחות פומפוזי. כמה מהשירים נשמעו לי כמו מיטב שירי ההיפהופ המושלמים של הניינטיז. איפה Fantasy  ואיפה הרגעים האפוקליפטים מעוררי האי הנוחות של "I am a God" ( אחד הקטעים הבולטים ב Yeezus).

בין אם מקשיבים לFantasy או ל Yeezus,השורה התחתונה היא שקניה הוא מוזיקאי-מפיק טוב, שטוב לי שהכרתי ,שהוא כייפי ומעניין לפרקים (גם הטקסטים, כן כן) אבל שהוא בלתי "אהיב" בעליל.

הנה שני שירים שאהבתי במיוחד משני האלבומים:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=VzbIAfh43Hg[/youtube]

ומFantasy  (התרשמתי והופתעתי עמוקות מהתפקיד של ניקי מינאז' בשיר הזה!).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=J3af4Gz4Daw[/youtube]

 

לJames Holden  יצא אלבום יפה מאד. שבירת התבניות המוזיקליות  בקטעים שלו מזכירה לי קצת את אלבומי האלקטרוניקה הטובים של הניינטיז. לי אישית כנראה כבר קשה יותר היום להיקשר עמוקות לאלבום אלקטרוני, מה שהצלחתי לעשות די בקלות פעם , אבל אולי האלבום הנכון עדיין לא נקרה בדרכי.

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=enH58yBakfg[/youtube]

 

זו היכרות ראשונה שלי עם Sketches of Spain של מיילס. אני חושבת שהוא יפהפה. מקריאה שטחית על האלבום, הבנתי שהוא שנוי במחלוקת כי נחשב לאחת מיצירותיו היותר "עממיות" של מיילס, ויש שמכנים אותו אפילו אלבום מוזיקת המעליות של מיילס. זה רחוק מהאמת בעיניי וזה מבלי להכיר את כל הדיסקוגרפיה שלו או אפילו חלקים נרחבים ממנה. היצירה הפותחת את האלבום ומהווה את חלקו המכריע, עיבוד של מיילס לקונצ'רטו לגיטרה: Concierto De Aranjuez אני אהבתי במיוחד את Saeta וכן את Solea ובאופן כללי, המבנה והזרימה של האלבום כולו. האזנת חובה.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mNx9fABz2f0[/youtube]

 

 

 

3 Comments

על ההרכב X-RATED

אני לא מרבה לכתוב כאן על הרכבים מקומיים, אבל עוד בהצהרת הכוונות של הבלוג הזה כתבתי שאין כוונות ואין חוקים.

הפעם רציתי לכתוב על הרכב של חברים בשם X-RATED.

את ההרכב יצא לי לראות לפני מספר שבועות במועדון הקורו. את האוירה לפני ההופעה סיפק הפרונטמן של ההרכב, נמרוד רימון, עם סטליסט שנשען חזק על The Who (בחירות מוזיקליות שגרמו לי לרצות להתוודע יותר להרכב) וגם קצת גארי ניומן.

הסיפור של X-RATED הוא סיפור של כל מה שמוזיקלי וכל מה שמגיע מאהבת המוזיקה. פשוט כך. רימון מתופף את כל כולו לתוך התופים ומשם החוצה משחרר את המסה הבוערת הזו באמצעות השירה.

הטקסטים נוקבים וצרובים בכאב המדמם של מה שאפשר לקרוא לו "המציאות של אזורנו". הם מדברים על אמת אחת וריבוי אמיתות, על זכרון אישי וזכרון קולקטיבי שעובר מדור לדור. ויש גם מלחמות כבוד נוסח המערב הפרוע. אבל האם כל זה פוטר אותנו מלשאול שאלות של מה מוסרי ומה מצפוני?

אפשר היה לחשוב לרגע שמדובר בהרכב פאנק בועט, אבל לצד הזעקה הזו, כל מה שקשור לX-RATED אומר מלודיה וחוכמה מוזיקלית. הלחנים של נימרוד שלא מהססים לצאת ולהעז לחרוג מהמחוזות המוכרים והבטוחים של שיר פאנק עצבני . נגינת החליל האינטיליגנטית של תניר שקד מעצימה את התחושה הזו שלמרות שיש פה לא מעט זעם תוסס ושירה בועטת (למשל בשני השירים בהשתתפות יערה ערד עם הגשה במיטב מסורת שירת הפאנק הנשית), יש במוזיקה של X-RATED חקרנות ועומק מוזיקלי כפי שניתן למשל לראות בהתפתחות המוזיקלית חוצת הסגנונות בשיר "האם". כל זה והנגינה הוירטואוזית של יובל ליבליך וכן, בהחלט רפרנס בהופעה לג'ון קייל שקנה את ליבי.

השירים והמילים ידברו הכי טוב בעד עצמם. מקווה לשמוע בקרוב על הופעה נוספת של ההרכב ולספר לכם עליה מבעוד מועד פה בבלוג.

 

X-RATED  הם:
נמרוד רימון: תופים ושירה
תניר שקד: חליל, פסנתר ושירה
יובל ליבליך: גיטרות
יערה ערד: שירה
מילים ולחן: נמרוד רימון
עיבוד מוזיקלי: X-RATED
איורים: נמרוד רימון
—————————————————
השירים הוקלטו בחדר חזרות ולכן האיכות לא בשיאה אבל אני חושבת שבהחלט אפשר להתרשם גם כך.
1.האם
האם הטחנו את כלי הזין

הנחנו את איל הברזל
נפנינו פה לאוזן בטן לבטן
האם שילבנו ידיים מעפר לעפר

האם ניצתה בליבות ילדינו העתידיים לבוא
חיות השלום ניצתה בליבות ילדינו העתידיים לבוא
חיות השלום

 

2.על גב ההר
על גב ההר גרה משפחה
על גב ההר גרה ….
אלפי מינ'השנים מי יגיד מהי חזקה
מי יגיד מהי חזקה
על גב ההר גרה משפחה
אלפי מינ'השנים
אלפי מינ'השנים
3. ארצי האהובה
הו ארצי האהובה
הו ארצי האהובה
הו ארצי האהובה
4. בנות הוואי
5.זיכרון
מי למי למי אמר
מי למי למי סיפר מאוזן לאוזן מיד לכתב
מזיכרון להיסטוריה
מאוזן לאוזן מיד לכתב
מזיכרון להיסטוריה מי למי למי אמר אמר
למי למי סיפר סיפר
מסר מסר עבר עבר
כתב כתב -עברמאוזן לאוזן מיד לכתב מאב לבן
עד סוף הדורות
מאוזן לאוזן מיד לכתב מאב לבן
עד סוף הדורות
אין קץ דורות
עד סוף הדורות

6. Babies On Fire

babies on fire

Babies on Fire

Babies on Fire

מי מיצמץ מיצמץ
מיצמץ מיצמץ
Babies on fire
מי מצפונאי מצפונאי
Babies in the fire
עורו עורו אחים
שריפה
עורו עורו אחים
שריפה
שריפה
7. Run
שירה : יערה ויונתן ערד
גיטרה שניה :טום ג'מאל
Run like hell
Run while you can Fight like hell
The destroyer
must fail
8. I Came For Love
שירה : יערה
גיטרה שניה:טום ג'מאל
I came for love
Head and lough
Love is for me
Love is for u
Love is the beach that u can not teach
Love is me love is u
I do i do i do i do
9. בעולמם של השמנים והרזים
בעולמם של השמנים והרזים
בעולם המנצחים והמפסידים
בעולם של דמיון הדמיונות
בעולם של צללי הרגשות
נאבק בשביל שפיות
נאבק בשביל בריאות
בשביל בריאות בעולם של הימים האיומים
בעולם של לילות נהדרים
בעולם של עזי ההזיות
בעולם של סמים או לא להיות דורך בשביל שלווה
בלב האהבה
שוחה בשביל שלווה
בעין הסערה
בלב האהבהאני בוחר לחיות ב ה' הידיעה
ב ה' הידיעה
10. עקרת בית למופת

 


11.Salvation

salvation

1 Comment

אלבומי אוגוסט

האלבום של קורט וייל ,Walkin on a Pretty Daze. לא ניגשתי אליו עם יותר מדי ציפיות. סיפרו לי עליו את מה שחשדתי ממילא שיקרה- שהקסם פג. נחזור לרגע שנה אחורה- קורט עם Smoke Rings For My Halo  שאף היה אלבום השנה שלי ב2011 היה הדבר הכי נעים ששמעתי זמן רב. זה היה אז. ועכשיו? ציפיות רבות לא היו לי, ולהפתעתי, האלבום הזה נהדר. אהבתי שקורט הלך פחות על להיטים אפקטיביים קצרים ומתח את השירים עוד ועוד. לדעתי למוזיקה הזו זה עושה הרבה חסד כך שגם אם השיר התחיל חמוד ותו לא, תמשוך אותו מספיק והנעים נעים הזה כבר נהייה אוירתי ויפה.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=llz8UUuXHSU[/youtube]

 

Hot Lunch ? מה זה? הרכב מסן פרנציסקו. התאור אומר פרוטו מטאל. נשמע הגיוני. האם משהו יכול להיות פרוטו גם אחרי הדבר? כלומר כשאומרים פרוטו מטאל על אלבום שיצא ב2013  מתכוונים שהוא נשמע כמו מוזיקה שהיו עושים לפני שהגיע המטאל והשפיעה על התפתחות המטאל? באלבום הזה מאד שומעים את החיבור בין פרוג למטאל. אני לא בטוחה כמה מוזיקה כזו מדברת אליי, אבל יש פה קטעי תיפוף נהדרים, השירים זורמים יפה ובאופן כללי האלבום לא רע בכלל.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=RAYsXfaMOyc[/youtube]

האלבום שגורם לי לשמוח במיוחד בשבועות האחרונים הוא האלבום מהשנה שעברה של Bonnie Prince Billy בשיתוף פעולה עם ההרכב Trembling Bells. האלבום נקרא The Marble Downs. ויל אולדהם הוא אהבה מאד גדול השלי ואני לפעמים נוטה לשכוח זאת עד שאני באמת מקשיבה לו. ומשהו בשיתוף הפעולה הזה עובד ממש טוב. שירים עולצים לכאורה אבל טקסטים רוויי ארס. אלבום מרומם נפש ובאמת נהדר. הנה, ככה הוא נפתח:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=z7H-9WySmoQ[/youtube]

 

האלבום של דירהאנטר , Monomania  הוא אלבום טוב. כייפי בעיקר. אבל משהו באפקט הווקאלז של ברדפורד קוקס מעייף אותי ומרגיש לי כאילו מיצה את עצמו. השיר השני באלבום נשמע לי מאד Fall אם כי קוקס ושאר חברי ההרכב טוענים שהאלבום מושפע עמוקות מבו דידלי, סטיב רייך והראמונז. מה בעצם לא מושפע מהם במוזיקה כיום ? :)

הנה, נשים את השיר שגרם לי לחשוב על מרק אי סמית פה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5O9b_1F0z5Q[/youtube]

 

לפליימינג ליפס יצא עוד אלבום יפה מאד. מופק יפה, בנוי היטב, שירים יפים. למה כשאני שומעת אותם כיום אני חשה געגועים למשהו פשוט יותר שהם היו פעם? האם הם היו פשוטים ותמימים יותר? אולי בעצם תמיד ידעו לבנות אלבום כמו שצריך. אולי תמיד היה להם שילוב של אותנטיות ומודעות עצמית? גם The Soft Bulettin היה בנוי נהדר ועדיין… אולי האלבומים שקדמו לו? זו תחושה לא מבוססת אבל היתיי רוצה להחזיר את הליפס למשהו שאולי מעולם לא היו.

אז הנה, אני אקח בכוונה את השיר האחרון ,שהכי פחות שייך לשם

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dinvn9Fad1w[/youtube]

אני משמחת את עצמי גם עם Oceanic של Isis  שרק עכשיו יצא לי להכיר

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-8NdU_qyf10[/youtube]

 

 

ועם אלבום הבכורה של The Haxan Cloak הנושא את שם ההרכב

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=QJ-pSmGgw08[/youtube]

דברים טובים. תמיד .

 

 

Leave a comment

מלא דברים שיש לי לכתוב

נתחיל בהמלצה נוסח מולי שפירא.  פסטיבל טקטוניקס. למי שיזדמן להגיע הערב לתיבה לראות את רובין שולקובסקי או מחר למוזיאון לראות את רובי אבניים בין היתר. אני ראיתי את אבניים אתמול בלבונטין 7 , עם סולו כלי ההקשה שלו, וזה היה מקסים. הנה הצצה לפרויקט S.A.R.P.S שלו.

והנה האתר של אבניים.

ראיתי גם את ג'סיקה קיני ואווינד קאנג במסגרת הפסטיבל ולמעשה, הערב כולו היה יפה.

 

דברים שאני שומעת בשבועות האחרונים :

כבר שנים שאני לא קונה דיסקים. ראשית כל, כי אני לא קונה. ושנית, אני דווקא כן קונה, אבל ויניל. לאוסף הדיסקים שלי נטייה חזקה לשני כיוונים – אלקטרוניקה של סוף שנות התשעים ותחילת שנות ה2000, עם דגש לכיוון מינימל ואמביינט, וכן אוסף מרשים של אלבומי אייטיז שהגיע מאיחוד אוספי הדיסקים שלנו. בעקבות סידור הדיסקים שלי השבוע, דבר שקורה אחת ל13 שנה בערך, אני חוזרת להאזין לכמה דברים.

האלבום הראשון שהקשבתי לו וכבר הספקתי לשכוח כמה אהבתי אותו, הוא-Beatsongs ,של  The Blue Aeroplanes. זה אלבום מ91 שאני מבינה שאותו הקליט ההרכב מבריסטול דווקא בארה"ב. ההאזנה לו היא הנאה צרופה מהצליל הראשון ועד האחרון . ממליצה לכם בחום להכיר, הוא תמיד רענן ותמיד משמח.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GX1_qexDBK8[/youtube]

 

האלבום השני שחזרתי אליו מהדיסקיה שלי הוא Templates של Flanger  .Flanger  היה פרויקט משותף של שני מוזיקאים מאד רציניים בתחום הדאב-אמביינט-ג'אז : Burnt Fridman וUwe Schmidt שכאן בקרדיטים מופיע עם המוניקר הכי נפוץ שלו Atom Heart אבל מוכר לנו גם כסניור קוקונט ועוד הרבה הרבה שמות אחרים.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=h3H31nX8_xY[/youtube]

 

Templates היה האלבום הראשון שלהם תחת שם זה ויצא בשנת 99. אני רואה שהיו עוד שלושה אחריו. תמיד משעשעים אותי השמות שניתנו לאלבומים מהז'אנרים האלה באותה תקופה. תקופה שבה עולם המוזיקה, כמו ודאי גם תחומים אחרים, הרבו לעסוק והיו מרותקים מהקידמה הטכנולוגית והאפשרויות וההשלכות שהיא מביאה עמה עבורם, לא תמיד חיוביות. מוזיקאים מצאו עצמם מסוקרנים גם מהיופי המתמטי, מהפירוק וההפשטה של מחשב לגורמיו, של תכנית מחשב לשפת התכנות שהיא כתובה בה, מאפסים ומאחדים.  אז זה בא לידי ביטוי בין השאר בשמות שניתנו לשירים/אלבומים/מוזיקאים. Flanger נתנו שם כל כך "יבש" לאלבום שלהם -Templates , מוזיקאי קרא לעצמו (.. Pete Namlook (Num Lock ,היה לנו את Plastikman שנתן את השם  Artifacts לאחד מאלבומיו הטובים, כשפה השם מתייחס דווקא למשהו פגאני ,שבא כקונטרסט למוזיקה המאד עכשווית שלו, וההרכב המצוין Rechenzentrum שכתב שיר ש"מושר" על ידי מחשב IBM  ויש אינסוף דוגמאות.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=FhoD9HVZb1A[/youtube]

 

מי שמאד מתעסק בקשר בין טכנולוגיה למוזיקה (למעשה, הוא מתעסק בקשר בין מוזיקה להכל -הכל למוזיקה :) הוא דייויד בירן בספרו How Music Works. עד כה צלחתי כמאה ארבעים עמודים ואני מתקדמת לאט לאט אבל זו קריאה מהנה מאד , מהאיש הזה, שהוא סקרן בלתי נלאה, אבל יודע לשטוח את מחשבותיו בצורה כל כך סולידית ובאותה טריוויאלות בה מכתיבים מתכון לעוגת שוקולד שילדים אוהבים. אז הוא מספר שם על השינויים שהכניסה יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה ולמעשה מדבר על משהו מאד מעניין שלא חשבתי עליו, על כך שהכנסת יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה שינתה את היחס להופעות חיות. בעוד שטרום תקופת ההקלטה הופעה היתה הדבר הכי ראשוני, "חי" במשמעות הכי אמיתית שלו, הרי שמאז שנכנסה יכולת ההקלטה והחלו לצאת אלבומי הופעות, הרי שגם ההופעות עצמן התחלו להיות מתוכננות ו"מעומדות" יותר.  עם השינוי הזה החלו גם להשתנות הציפיות של קהל הפוקדים את ההופעות, שציפו כעת לקבל משהו מופק יותר, שיישמע כמו בהקלטה. כלומר בעצם הפכו את הקערה על פיה – מהופעה -לאלבומי הופעה שרוצים לשחזר את ההופעה להופעה שרוצה לשחזר את האלבומים. זה מתח שאני נתקלת בו למעשה עד היום , גם ביני לבין עצמי: מהי הציפייה שלי כשאני הולכת לראות הופעה? האם אני רוצה שיחזור או יצירה חדשה. אני יודעת בבירור מהי התשובה עבור עצמי ,אבל יכולה לומר שזה מתח שקיים תמיד, בכל הופעה ובקרב כל קהל. ותמיד תשמעו גם את קריאות הבקשה מכיוון הקהל. אפילו בהופעה של דניאל ג'ונסטון . מוזר . מוזר לבקש במיוחד שיר מדניאל ג'ונסטון.

 

 

התוודעות ראשונה שלי להרכב הדני Iceage עם האלבום האחרון שלהם You're Nothing. אלבום נחמד מאד עד כה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mbXONubuujI[/youtube]

 

אני לומדת להכיר גם את The Gun Club דרך האלבום Fire of Love. אלבום חכם ויפה. אני אוהבת את את אפקט הצלילה של הגיטרה ואני אוהבת את השירה של ג'פרי לי פירס מאד.

 

עוד האזנה מהזמן האחרון היא לJohn Zorn-  Mount Analog . זורן תמיד בא טוב.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=pHe-lPkUWJo[/youtube]
ואני מקשיבה גם לזה
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_R6uo1_vY0U[/youtube]

אני מרגישה שהארכתי בדברים ועוד לא התייחסתי לדברים הכי חשובים כמו למשל האלבום האחרון והיפה ( כתמיד) של יו לה טנגו. אבל אי אפשר הכל. נסתפק בזה להפעם. נסיים עם שיר יפה של הבו בראמלז , הרכב אהוב עליי מאד, השיר עצמו שמופיע בNuggets Early San Fransisco שגם אותו שמעתי לאחרונה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dYneeXVOAyA[/youtube]

סופשבוע נעים לכל

גלי

7 Comments

מיקסטייפ ינואר-פברואר

היי לכולם.

אני משמיעה קול לראשונה מאז סיכום השנה, אם לא מחשיבים את הפוסטים בדף הפייסבוק.

המיקסטייפ הפעם הוא שילוב של סגירת חשבונות מול שנת 2012 והסתכלות קדימה בגאון.

נתחיל עם צד א':

 

שני האלבומים שעשו לי את השנה עד כה הם Pere Ubu  ויו לה טנגו החדשים. Pere Ubu באלבום שהם מגדירים כאנטי דיסקו, שכנראה הוקלט כשכל אחד מחברי ההרכב עושה את שלו בנפרד ובסוף חיברו. יש לי כידוע רתיעה מהדברים האלה (איך אפשר שלא להירתע?) ,אבל זה נשמע נהדר ומדובר באלבום חזק.

לא אוכל לשפוך פה מספיק מילים חמימות ותומכות לגבי יו לה טנגו שחייבים להיות ההרכב הפעיל שהכי יקר לליבי מזה זמן רב. הם מרגשים בעדינות, במענטשיות שלהם ובדרך האמיתית והנאמנה שלהם.

 

 

 

אלבום הבחירות של ריי קודר, שיתוף הפעולה היפה של שני הענקים אנדי פרטרידג' ופיטר בלגוואד, ובובי וומאק עם הקאמבק מלא הנשמה של 2012.

 

על האזנה ל PBX של פרושיאנטה כמעט ויתרתי, וטוב שלא. לא תמצאו פה את פרושיאנטה הגיטריסט, אלא הרבה יותר מזה, את פרושיאנטה המוזיקאי והיוצר. אמן הפרפורמנס, חוצה הסיגנונות והז'אנרים (אבל כאן נוטה מאד לכיוון האלקטרוני). קראתי על האלבום הזה אמירה נכונה, שבכל פעם שבו נראה שהאלבום הלך רחוק מדי, הוא תופס עצמו ברגע האחרון ומקבל בחזרה את שיווי המשקל שלו. הנסיינות של פרושיאנטה פה גורמת לי לדמות על אדם שיושב מול המראה ומותח את פניו ,עושה העוויות  עם פרצופו, חלקן נלעגות, ובודק עד כמה נמתחים שרירי הפנים. ואחר כך מצטרף גם הגוף והכל פה מונח ונהפך ונבחן לכל הכיוונים ושום דבר לא נחסך.

זה דבר טוב, כן?

 

 

לא הזכרתי את Bad Plus  אבל מה יש לומר? זה כנראה אחד הקטעים היפים שתשמעו הרבה זמן.

נעבור לצד ב:

Converge הם האהבה החדשה שלי. אני מתוודעת אליהם דרך אלבומם האחרון , נאמר לי שהוא הקומוניקטיבי שבחבורה.

שוגייז ודרונים מCarlton Melton, עוד היכרות חדשה שאם אני לא טועה באה לי מבית מדרשו של ג'וליאן קופ שלא מפספס לעולם עם ההמלצות שלו. הקטע ששמתי לאו דווקא משקף את היכולות שלהם , בשביל זה שווה להאזין לקטע הפותח את האלבום ,רק שאורכו כעשרים דקות.

 

 

 

 

הייתם מצפים שאקדיש פוסט מיוחד לחדש של My Bloody Valentine  , אבל זה לא הזמן המתאים. האזנתי לו מעט בפורמט דיגיטלי, אבל אני מחכה לתקליט שיגיע ובינתיים מתנזרת מקריאת ראיונות, ביקורות ודיונים אינסופיים בנושא. נראה. לומר שהתאהבתי בו מהאזנה ראשונה לא אוכל, אבל אני דווקא בונה על התגבשות איטית של הקשר.

 

את האלבום של דיימון אלברן , Dr. Dee, שמעתי רק לאחרונה והופתעתי מאד. אני תמיד בעד אלברן, אני כבר יודעת שהוא מוזיקאי אמיתי , יצירתי וורסטילי, אבל לאופרה נסיונית לא ציפיתי מכיוונו. מהמעט ששמעתי זה נשמע כמו יופי של דבר ויש פה במה לנעוץ שיניים .

 

 

 

 

 

John Talabot , עוד אהבה חדשה יחסית. תמיד יש אלמנט קטן של "שכונה" בקטעים שלו , ואני מאד אוהבת את זה. Lamento למשל הוא קטע מבריק.

סיימתי עם קטע של PIL מאלבומם האחרון . כמה אהבה יש לי לג'וני ליידון ולאישיות היוצר שלו. הוא כל כך ליידון פה, והוא כל כך עושה את מה שהוא עושה כמו שאף אחד אחר לא. אני לא ממש יודעת איך לתאר את הקסם הליידוני הזה, אבל הוא פשוט לא מפחד להיות הוא. ו"ההוא" הזה מרשה לעצמו לפעול בכל זירה שרק יחפוץ בה, וזה יוצא יופי האמת.

משהו יותר קוהרנטי מזה לא אצליח לכתוב, במקרה שלי, טוב יותר לדבר לעומת לכתוב .בואו נדבר בכל הזדמנות שתיקרה בדרכנו :)

 

האזנה נעימה

גלי

 

צד A

 

Pere Ubu -THanks

Pere Ubu -Mandy

MotorPsycho – Leave it Like That

John Frusciante – Ratiug

Ry Cooder -Kool Aid

Yo La Tengo -Stupid Things

Peter Belgvad & Andy Partridge – Germ to Gem

Bobby Womack – Whatever Happend to  the Times

The Flaming Lips -Powerless

The Bad Plus -In Stiches

 

צד B

 

Converge -Aimless Arrow

Carlton Melton- Full Moon Revisited

My Bloody Valentine -Nothing is

Damon Albarn -Watching the Fire

John Talabot -Lamento

PIL – Out of the Woods

 


1 Comment

סיכום השנה שלי לשנת 2012

 

זהו! תם ונשלם. עשיתי זאת. זה לא היה קל. כשאני נכנסת לפרויקט מסוים, גם אם הוא בא ממקום של רצון אמיתי והנאה, אני מכניסה את עצמי ללחצים ומשטר מאד חמור, ולפעמים שוכחת שכל זה אמור להיות נעים וכיף.

אבל עשיתי זאת ואני גאה בתוצאה.

הנה סיכום השנה שלי. יצא מאד ארוך. סך הכל שעתיים וחצי. לכן אני מגישה לכם גרסה מפוצלת לשלושה חלקים כדי להקל על האזנה בשלבים, אבל גם גרסה אחת מלאה לברי המזל ביננו שמוצאים את השעתיים וחצי הללו.

 

אשמח לשמוע מה אתם חושבים, על הסיכום, על הבחירות, על הדעות שלי ובכלל, ההעדפות שלכם לשנה הזו.

ובקשה אחת- אל תרימו ידיים מהבלוג הזה- אני תמיד פה .לא מצליחה תמיד לכתוב, אבל תמיד רוצה, תמיד מכוונת לזה , ותמיד אחזור ( בסופו של דבר , בצורה זו או אחרת :)

האזנה נעימה!

גלי

 

 

חלק א

 

 

להורדה – חלק א

 

חלק ב

 

 

להורדה -חלק ב

 

חלק ג

 

 

להורדה – חלק ג

 

הפודקאסט המלא

 

 

להורדה

6 Comments

מיקסטייפ ראש השנה ( ובלי שום קשר לחג)

היי כולם

אני חוזרת הפעם לפורמט של מיקסטייפ דו צדדי . שום קשר לחג, בעיקר כדי שקטעי החפירות יקבלו את המקום שלהם והם גם רק למי שיש סבלנות.
אחלוף בקצרה על השירים השונים שמיוצגים פה:

לאריאל פינק יש לי חיבה די גדולה.. לא תמיד אני משוכנעת למה. לפעמים הוא מעייף, לפעמים אינפנטיל מדי, מצועצע מדי. לפעמים הקטעים נשמעים פשוטים באופן  כמעט ילדותי, כמו למשל השיר ששמתי כאן. לא יודעת למה. הוא כובש בעיני ובא לי ממש טוב כמעט תמיד.

לאלבום School's Out של אליס קופר אני מתוודעת רק בימים אלו. אני מתקשה להאמין כמה הוא טוב. יש בו רגעים פשוט עילאיים ואני חייבת להודות שממש לא צפיתי לזה מכיוונו של קופר. הייתי בטוחה שהמוזיקה שלו הרבה יותר הארקדור והנה בא האלבום הסופטי הזה. אבל הסופטיות שלו ממש לא במובן הרע של המילה . הוא אדיר. יש פה שירים עם מבנה מוזיקלי מבריק, ועל הטקסטים שכאילו נולדו להיות קאלט אפשר ממש להתענג. ללא ספק אחד האלבומים ששימחו אותי בשנים האחרונות. אם אני צריכה לבחור אלבום אחד מכל האלבומים שפה זה האלבום. מי היה מאמין? אליס קופר!

ההופעה של הפאזטונז לפני כשבועיים היתה נהדרת, ועם נוכחות דלה באופן מחפיר וכנהוג אצלי, אני מאזינה למוזיקאי אחרי ההופעה שלו ולא לפניה.

Fugazi -The Argument אלבום נהדר. ברור לי שאצטרך לבדוק עוד אלבומים שלהם. יש הטוענים שהוא מושלם- אני חושבת שהוא קצת מאבד את דרכו בערך בחציו השני אם כי גם אז הוא מצוין. הלוואי על כולנו צרות כאלה כי הם באמת מצויינים והשיר המסויים הזה, לטעמי, למרות שיצא שנים אחדות אחרי הננינטיז, משתייך לשושלת של שירי ניינטיז נצחיים. החל מההתפרעות הכה אהובה עליי בהתחלה וכלה בפזמון שמזכיר לי באופן שבו הוא ממריא שירי ניינטיז שקדמו לו אך בכמה שנים – ברידרז למשל. על גבול ההמנון האפי. בניינטיז ידעו לבנות שיאים של שיר, נכון?
.
דיסאפירז – אלבום נחמד ביותר אבל לא יותר מזה. השיר הזה בעיני הוא רגע השיא והוא באמת מאד משמח.

The EX האהובים עליי תמיד וAmen Dunes שלטעמי הוא מוזיקאי מאד מעניין שמסתובב בשטח כרגע. אני לא לגמרי יודעת לומר מה הוא יעשה להבא . עוד לא תהיתי לגמרי על קנקנו, אבל יש בו עומק.

ל The Evangelist של רוברט פורסטר התוודעתי לאחרונה והוא נהדר. סינגר סונגרייטריות במיטבה. השיר הזה מזכיר לי שילוב בין הNits ההולנדים לסוג של לאונרד כהן. יפה מאד. כל האלבום יפה.

 

לצד השני נשתוק ונאזין.

 

רשימת השירים:

 

Side 1

 


Ariel Pink's Haunted Grafitti -Mature Themes
Alice Cooper -Luney Tune
Fuzztones -Ward 81
Fugazi -Full Discolusure
Disappears -Brother Joliene
The EX -Okinawa Mon Amour
Amen Dunes -Ethio SOng
Robert Forster – From Ghost Town

 

 

Side 2


Gog – 90
OM – GetThsename
Nurse With Wound -She and me fall together like free Death

Terry Riley -Remember this

 

טוב נו, בכל זאת שיר לכבוד החג

 

שנה טובה לכל!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=7EgB__YratE[/youtube]

4 Comments

מיקסטייפ יולי

היי. זהו מיקסטייפ. אין לי הרבה מה לומר עליו. דברים שששמעתי בשבועות האחרונים וכולי. הזדמנות לשמוע את Shellac מתופפים בדיליי כזה. כאילו מאחרים את הקצב, מפספסים בכוונה את התו.  בטח יש לזה מינוח מיקצועי.. את ואן מוריסון נובח (כל הזמרים צריכים לדעת לנבוח לדעתי), את דוקטור ג'ון בקטע שגורם לנו לחשוב על מערב אפריקה, את טום ורליין בביצוע חי לשיר מאי פי אינסטרומנטלי שלו שכנראה לא זוכה להערכה רבה. בביצוע שכאן הוא נובר וחופר ולא משאיר תו אחד שלא הפך לכל הכיוונים (כפי שנכתב במקום אחר, זכויות היוצרים לDoom and Gloom), את קילינג ג'וק באלבום מהשנה אבל יכול להיות מכל שנה. הכל הכל פה טוב ויפה . האזינו.

 

להורדה כאן

 

 

1. Sepultura -Roots Bloody Roots

2. The Ex – War is Over

3. Shellac -The End of Radio

4. Killing Joke -Corporate Elect

5. Metallica -Orion

6. Barn Owl- Sundown

7.  James Blackshaw- And I have Come Upon this Place by Lost Ways

8. Tom Verlaine -Spiritual (Bowery Ballroom 98)

9. Van Morrison – Cul De Sac

10. Mary Halvorson Quintet -Deformed Weight of Hands

11. Dr. John -You Lie

12. Sun Araw Congos M Gengras -Invocation

13. Phil Yost -Bent City ii

 

 

4 Comments