Tracklist
Mouse on Mars -Foul Mouth
Helado Negro – Please Won't Please
Neneh Cherry – Slow Release
Deafkids – Mente Bicameral
Saul Williams – List of Demands
Fucked Up – Came Down Wrong ( Feat. Jennifer Castle & J Mascis)
Ry Cooder -Gentrification
Taj Mahal – Why did You Have to Desert Me
Shame – Friction
Spare Snare – We are the Snare
Digable Planets -La Femme Fetale
The Dream Syndicate – Black Light
Rustin Man – Vanishing Heart
Caetano Veloso -Last Song
Tracklist
Love – You Set the Scene
Rosali – Lie to Me
Thalia Zedek Band- Bend Again
Soft Cell – The Girl with the Patent Leather Face
Ministry -Wargasm
Windhand – Red Cloud
Guided By Voices – Space Gun
Tirzah – Holding On
Blur – Repitition
Talk Talk – Inheritance
הגיע הזמן הזה בשנה. יד על הלב -אני לא מתה על התקופה הזו. כי בשבילי זה זמן להעלות הילוך, להתמקד לשמוע רק מוזיקה חדשה. ואני אוהבת מאד להתפזר עם מוזיקה. אבל זה קורבן קטן להקריב כדי לממש את תחושת השליחות שלי לספר לכם מה אהבתי השנה ומי יודע, אולי גם להשפיע ולגרום למי מכם לתת הזדמנות למשהו שבחר לדלג עליו. כל האלבומים שמופיעים פה היו חברים במהלך רובה של השנה ורציתי לחלוק. היו הרבה דברים יפים השנה, היו רגעים באלבום של דיויד בירן, היה את האלבום של Ought , מידנייט, Mos Generator, Parqouet Courts' Iceage ולכאורה כשאני מסתכלת על הרשימה שלי אני שואלת את עצמי – מה עושה את האלבומים שבחרתי ליותר טובים בעיני?הם לא מושלמים יותר (חוץ מהמקום הראשון כנראה), אבל משהו בהם הצליח כן להרטיט את הלב המזדקן הזה. משהו שינה. משהו היה אחר. הרבה פעמים עבורי זאת השירה, לפעמים זה הכוח, האינטנסיביות והעוצמות, לפעמים זה מחובר להיכרות ותיקה עם המוזיקאי ותחושת אינטימיות איתו ולפעמים פשוט תחושה של שלמות שמתגבשת עם האזנה לאלבום כולו , ולאו דווקא לשיר אחד ממנו.
אז הנה :
Yo La Tengo – There's a Riot Goin On
לא מאד מפתיע למצוא בסיכום שלי את ילט. זו כבר די מסורת. גם כשבשביל חלקכם מדובר ב"עוד אלבום של ילט" או באלבום שהוא רק בסדר גמור, אני חווה את זה אחרת. החברים שלי באים לבקר אותי שוב, בפעם המי יודע כמה, והחוויה היא מאד אישית. השליש הראשון של האלבום מעולה, לא פחות מזה. לאחר מכן מגיע החלק המינימליסטי שגם הוא מצא חן בעיני בדרכו השקטה. השליש האחרון הוא בעיקר בלדות והוא גולש פה ושם למחוזות השעמום אבל האלבום כולו שומר תמיד על האור הקטן בלב, שנקרא "יו לה טנגו".
קצת על עטיפת האלבום- מה זה? מיקרובים?
גיליתי שתמונות הקאבר של אלבומי יולה נוטות לתעתע בי. אם באלבומם האהוב עלי ביותר And then nothing turned itself inside out ראיתי בעיקר בית מפיץ אור בתוך עלטה מוחלטת וטבע אימתני, הרי נעלם מעיני שנים רבות שיש שם מישהו מתחת פנס? או שאולי הוא צופה באיזה עבמ?
ואילו בעטיפת Fade ראיתי הרבה זמן עץ גדול ויפה אבל לא ראיתי שחברי ההרכב עומדים שם מתחתיו.
אולי בעוד כמה שנים אגלה שגם מאחורי המיקרובים יש סיפור.
The Mekons 77 – It is Twice Blessed
כיף של אלבום שלא קיבל לדעתי מספיק תשומת לב. מרבית השירים כתובים היטב, אני אוהבת במיוחד את השירה פה. זהו אלבום קאמבק של הרכב אינטיליגנטי שצר לי לומר, לא נמצאים רבים כמותו בסביבה.
Arabrot -Who do you Love
נתחיל מזה שאני מאד אוהבת את העטיפה. שנית, יש באלבום הזה כוחניות שקשה להתעלם ממנה. עם זמרת שנשמעת לי כמו תמי ווינט וזמר שנשמע כמו ניק קייב – קשה לפספס :)
יש פה כמעט להיטים! וזה לא מובן מאליו באלבום מהז'אנר הזה. ומה מה שלמדתי בעיקר מהאלבום הזה הוא שאני צריכה להכיר את קודמו, The Gospel. ככה לפחות אומרים כולם.
The Breeders – All Nerve
אלבום קאמבק ראוי וכיפי. הוא אולי לא מרגיש תמיד מהודק אבל יש בו כמה רגעים חזקים מאד יש זרימה טובה והרבה טבעיות נטולת תאטרליות של The Girls are back in town . להיפך, זה כאילו הן מעולם לא עזבו. שירים בנויים היטב וקאבר אחד לArchangel Thunderbird שכמובן שבה את ליבי מיד.
Mouse on Mars – Dimensional People
אני מאד שמחה לארח פה את ההרכב הזה. הרכב משמעותי בהיסטוריה האישית שלי, כמעט מיתולוגי, ובצדק. אלבומיהם Vulvaland ו Ihaora Tahiti הם חד משמעית מפסגת האלקטרוניקה של שנות ה90 ובכלל כנראה. אחר כך באו עוד אלבומים טובים יותר ופחות ,תמיד עם ניצוצות גאוניים, פשוט דורשים לעיתים יותר אורך רוח, יותר נכונות להשקעה. פחות כובשים. בא האלבום הזה, נתקלתי בו לגמרי במקרה וגם יכלתי לפספס כי הפסקתי לעקוב, השמיעו קטע באיזו תכנית שהאזנתי לה. השליש הראשון של האלבום קרוב מבחינתי לרמות שהכרנו בVulvaland עם יצירה בת שלושה חלקים הנקראת כשם האלבום. אחר כך באים עוד כמה קטעים טובים מאד ובהמשך טובים עד נחמדים. אבל הסך הכל די נפלא. יש הרבה אורחים ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שבלי קשר לז'אנר, MOM יכלו לעשות בית ספר לגורילז או לקודם של דה לה סול שכל כך אוהבים להפציץ עם אורחים. פה הם די מפנקים באורחים אבל הם לא מאבדים את עצמם כשהם עושים את זה.
Mary Halvorson – Code Girl
מרי הלבורסון גיטריסטית הג'אז החמודה עם החוטם המחודד והמשקפיים המגניבים, הוציאה אלבום טוב מאד השנה. בדרך כלל כשאני אומרת "טוב מאד" זה אומר שכנראה אני מסויגת ממשהו ושההתייחסות שלי מעט מרוחקת ולא מלאת תשוקה. גם כאן זה המקרה כי קשה לי עם הזמרת שמלווה את האלבום – לא שהיא לא ממלאת את תפקידה נאמנה והיא מגוונת ומעניינת ובמובן מסוים היא די "עושה" את האלבום אבל עדיין …בא לי לסטור לה לעתים, כפי שכבר ציינתי במקום אחר. האלבום גם ארוך מאד כך שאתה עובר את מגוון הרגשות לאורך האזנה לו. בכל זאת, זה אחד האלבומים שאני יותר מעריכה השנה וגם די חרשתי עליו כך שהותיר את חותמו.
Large Unit – Fluku
כמה מקסים! הLarge Unit של Paal Nilssen Love עובר בכל המחוזות האפשריים ומצליח להיות מענג כמעט לכל אורכו. הובטח לי ביקור שלהם השנה בלבונטין מה שמלכתחילה לא היה ברור איך יתרחש לוגיסטית ולא קרה, אבל לפחות נשאר לנו האלבום היפה הזה
Wei Zhongle – The Operators
לא רבים יודעים זאת אבל בעברי הייתי פרוגרית לא קטנה. בעצם רבים יודעים זאת כי אני אוהבת להגיד את זה והנה היתה עוד הזדמנות :)
מסביבי האלבום של wei zhongle קיבל אפס תשומת לב והתוודעתי אליו דרך תכנית אחת מאד מסוימת ב WFMU , אבל מרגע שזה קרה, לא יכולתי שלא להתאהב. המוזיקה הזו שאבה אותי לתקופת התיכון. האלבום הפתיע אותי בכמה הוא טבעי לי. הרגשתי כאילו מדברים בשפה שלי ואפילו שזה לא סקסי ובועט בשום צורה, זה הכי נכון בשבילי. לצערי גיליתי שאחרי האלבום הזה ההרכב החליט להתפרק וחבל לי כי ההיכרות מאד קצרה.
תמיד המילים שלי נשמעות לי מעטות מדי ושטוחות, אז אני קוראת קצת ביקורות, לא כדי להעתיק אלא כדי שהמחשבות שלי יקבלו נפח ונתקלתי (בביקורת וחצי שבכלל היתה קיימת על האלבום) את המילים הבאות:
This release feels like a modern-day homage to Remain in Light,
אה?
co-insidence ? I think not ,
למרות שאני לא בטוחה מה דעתי על ההשוואה לא כל כך רואה את הקשר. אני יותר חשבתי על השירה כפיטר האמילית אבל לא משנה. זה חייב להיות סימן שנועדנו זה לזו.
Wei Zhongle. תכירו את השם. ואז תשכחו אותו. כי הם התפרקו.
Heilu Mergia -Lala Belu
קל לאהוב את היילו מרגיה. אני אוהבת לאהוב את היילו מרגיה. החברות שלנו לא כזו ארוכה בשנים, את השם הכרתי כבר כמה שנים אבל באמת להאזין יצא לי בהופעה הראשונה שלו בארץ לפני כשנה וחצי שנתיים. המוזיקה תמיד חמה ויפה, הוא מולטי אינסטרומנטליסט וגם נראה איש ממש נחמד. האלבום השנה טוב במיוחד (כלומר לא ביחס לקודמיו של מרגיה אלא טוב במיוחד מבין אלבומי השנה והתאהבתי בו בקלות. מומלץ.
Hot Snakes – Jericho Sirens
אני חווה את האלבום הזה כאילו נעשה בנשימה אחת. האמת אני לא מרגישה כאילו זה אלבום שנעשה באולפן אחר מחשבה, אלא כאילו תפסתי את ההרכב באיזה ערב במועדון לא גדול וזו חצי שעה שלקוחה מהערב הזה. האופן שבו הוא מסתיים כאילו בפתאומיות קצת מחזקת את הרושם הזה. אני אוהבת את הזרימה בין הקטעים, אני אוהבת את ירידות הטון הנמוכות של ריק פורברג (לכל אחד מאיתנו יש את הדברים הקטנים ששובים את ליבו ושבירת הטון בשירה באופן כזה נמצאת אצלי במקום גבוה). אדיר
The Ex – 27 Passports
ככה בלי לשים לב The Ex התברגו להם לטופ 5 הלהקות הפעילות האהובות עלי כיום (אני לא יודעת בדיוק למנות כרגע את אותן 5, רק יודעת לומר שיו לה טנגו ודאי נמצאת שם). וזה כבר לא עסק חדש, האהבה שלי לEx. זה משמח אותי שיש להקה לא אמריקאית וגם לא אנגלית שנמצאת שם בליבי. לא יודעת מה המשמעות של זה. אבל בטח יש לזה משמעות שהם הולנדים. יש לי מין חלום רומנטי שאני נמצאת באיזו חגיגה כזו שמחה ושהאקס מנגנים בה עם הרכב אתיופי כמו שעשו לא מעט, וכולם לובשים בגדם צבעוניים וגם אני והלב מתרומם משמחה. מקסים בעיני שמוזיקה יכולה להישמע כל כך בועטת ובה בעת צבעונית ושמחה. הם אחרים, הם מיוחדים והאלבום האחרון שלהם נהדר. בועט, אינטיליגנטי, קצבי. שמח, ביקורתי, הם אף פעם לא מעושים. וכמו שאומרים פה בביקורת החביבה של The Quietus, עם המון Attitude. האלבום הזה התחרה צמוד עם המקום הראשון שלי והוחלף לקראת הסוף בלית ברירה …
ולמקום הראשון שלי!
Low- Double Negative
לא היה לי ספק לגבי הבחירה במקום הראשון. כי האלבום הזה ערער את שנתי המוזיקלית. מודה, בהאזנה ראשונה קצת נרתעתי. לא ציפיתי למשהו אפל כזה מ Low. אבל מתגבש אצלי הרושם שלא הכרתי אותם מספיק. בהאזנה השנייה, אחרי כמה ימים הופנטתי לגמרי. מאז בכל הפעמים ששמעתי אותו, הוא לא נשמע לי כמו אוסף של שירים אלא כמו יצירה אחת רצופה. הצליל העכור שנשבר מדי פעם על ידי קולה הרך והמתוק של מימי ולפעמים לא נשבר ואין ממנו מוצא -מדובר ביצירה ששואבת אותך אליה ואתה מאזין לה בנשימה עצורה. וגם מתקשה אחר כך לעשות משהו אחר, להתרכז במשהו אחר ובטוח לשים מוזיקה אחרת. וזה כשלעצמו אומר המון. יותר ויותר מתחוור לי כמה מיוחד ההרכב הזה. אני לא חושבת שיש אלבום שבכלל התקרב לעומק, ליופי ולייחוד של היצירה הזו.
זהו ידידי וידידותי. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם ונראה לי שנוח לנו עם הסידור הזה. תודה שנשארתם. כמו תמיד יש גם צלילים. מקווה שהצלחתי להעביר את הטון האישי שלי
שנה טובה!
גלי
Tracklist
Ought – Take Everything
Deaf Wish – Lithium Zion
Lump – Curse of the Contemporary
Trembling Bells – Death Knocked at my Door
Mudhoney – Kill Yourself Live
Open Mike Eagle- NH2 (Grins and Lies)
Jean Grae & Quelle Chris – Gold Purple Orange
Mos Generator – Stolen Ages
Power – Shine a Light on Me
Brant Bjork – 1968
Jackie O Motherfucker – Strike
U.S. Girls – Time
Tracklist
The Breeders – Archangel's Thunderbird
The Voidz – Pyramid Of Bones
Chrome – Lipstick
Hot Snakes – I Need a Doctor
David Byrne – Doing the right Thing
Nadine Shah – Place Like This
The EX – The Heart Conductor
Shannon and the Clams – I leave again
Round Eye- Joe Bob Bridge 5 / Curami
Booji Boys – Oh Yeah
Ought -Desire
Daniel Carter, Tobias Wilner , Djibril Toure , Federico Ughi – Canal Street
Tracklist:
Ariel Pink – Time to Live
Eric Cheneaux – There's Our Love
Helado Negro – Lengua Larga
Pet Shop Boys – I Want a Dog
Royksopp – The Alcoholic
B. Fleischmann – There is a Head
Wei Zhongle -Paralyzed
Guzzard -Ditch Diggers Too
Midnight – Here Comes Sweet Death
Endless Boogie -Bishops at Large
Sons of Kemet – My Queen is Ada Eastman
Kenny Knots – Watch How the People Dubbing
Yo La Tengo -You Are Here
היי! שנה טובה לכל
מגישה בפניכם את סיכומי. אוהבת אותו ואת האלבומים שבחרתי השנה.
השנה הרגשתי יותר מתמיד שרוב האלבומים הנבחרים שלי טובים באותה מידה, ושמה שקובע את דירוגם אצלי הוא הטעם האישי שלי.
אז הנה, Here goes nothing:
Michael Chapman -50
דילן של הגליל? כריס דה ברג של הפולק? תגידו מה שתגידו אבל לאלבום הזה יופי בלתי אמצעי, עוד אלבום של צ'פמן. עוד אלבום יפה של צ'פמן. והפעם בשיתוף מוזיקאי חביב עלי ביותר -סטיב גאן. "50" מבחינתי הוא מהאלבומים האלה שהם בעצם שיר אחד שמלווה אותנו מתחילתו ועד סופו. לעיתים נדמה שצ'פמן ינגנן את עצמו לדעת עם אותו ריף גיטרה, אבל הריף הזה יפה, במיוחד כשהוא מלווה בקולו הנבון והרך של צ'פמן.
===============================================
The Dream Syndicate – How Did I find Myself here
קלאסה של אלבום. מזכיר נשכחות , ולאו דווקא את Dream Syndicate עצמם כי אני לא יכולה לומר שהכרתי אותם יותר מדי לעומק. מעורר געגועים להכל
===============================================
King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana
אודה ואתוודה. זהו האלבום היחיד מתוך החמישה שהוציאו או אמרו שיוציאו השנה, וגם הראשון שהאזנתי לו שלהם אי פעם. יש משהו מפה בהרכב הזה. יכול להיות שבאו משדרות? הצחקתי את עצמי, דומים לנו כמו האיטלקים או האירים. מכירים שאומרים את זה? אלבום מהנה למדי. אשמח לראות את ההרכב בהופעה
===============================================
James Holden & The Animal Spirits
שילוב יפה והרמוני של מקצבים- אסייתים, אפריקאים וכמובן אלקטרונים. ובהשפעת הדיווחים, ההאזנה לאלבום מעוררת רצון לראות את ההופעה
===============================================
Joshua Abrams & Natural Information Society – Simultonality
גם לפני שנתיים הופיע אברמס ברשימת אלבומי השנה שלי, והוא נשאר בשלו. לופים על גבי לופים שמתכנסים למשהו חוצה או אפילו מעבר לז'אנר זה או אחר. לא לגמרי אחר מקודמו ברשימה זו.
===============================================
Sly and the Family Drone + Dead Neanderthals – Molar Wrench
נתחיל מזה שזו אחת מהעטיפות האהובות עלי השנה. נמשיך בעובדה שהאלבום הזה חסר מעצורים. משחטת פרי ג'אז ונויז. האלבום הזה הוא הרעיון שלי לפאן
===============================================
Han Bennink Trio – Adelante
מקסים. לפרקים האלבום נדמה כמו פסקול לסרט שלא באמת קיים. לפעמים חשבתי על סאטי, לפעמים על דיוק אלינגטון. האלבום ליווה אותי לאורך "חגי תשרי" והפך אותם לחגיגיים ויפים יותר
===============================================
Vijay Iyer Sextet – Far from Over
אלבום נהדר. לא האזנתי להרבה ג'אז השנה אז אם צריך לבחור נראה לי אלבום לא רע "ליפול עליו"
===============================================
Cheveu & Group Doueh – Dakhla Sahara Session
אחד האלבומים הבולטים השנה. אני חייבת לציין שאני מעדיפה אותו על החומרים הקודמים של Cheveu, גם אם הם תמיד סוחפים בעיניי וכיפיים. החיוניות והאינטנסיביות של Cheveu נשמרת גם פה אבל מאוזנת על ידי שותפיהם הממוקדים. המקצבים פה הם לא רק כדי לפרוט חזק על המגניבות, אלא נבנים בחוכמה טבעית לכדי אקסטזה מוזיקלית.
===============================================
Pissed Jeans – Why Love Now
בשיתוף עם לידיה לאנץ', לא הרבה אלבומים כיום יכולים לומר זאת. אחד ההרכבים שהתחבבו עלי השנה וליוו אותי לא מעט. האלבום לדעתי לא מושלם אבל במדדים מסוימים לוקח את רוב האלבומים פה. בתעוזה, בליריקס המצחיקים, וביצירתיות שלו. כמו כן, תמיד אשאף לשיר בפומבי את Ignorecam :)
===============================================
Robert Cray & Hi Rythm
יופי של אלבום מאת ידידי הותיק רוברט קריי. תיזמור מושלם , הגרוב הנכון ואפילו 2-3 שירים שמזנקים לשורה הראשונה בקריירה שלו
===============================================
The Feelies- In Between
בכל סיכום שלי מופיע האלבום הספק הגיקי של השנה. אם זה Sebadoh, או Built to Spill או Half Japanese.
ה Feelies הנפלאים חוזרים עם אלבום יפה ומגובש. פנינה שקטה וצנועה ברשימה שלי.
אני אוהבת אותם, אוהבת את גלן מרסר, אוהבת את רוח הוולווט אנדרגראונד שתמיד נוכחת.
===============================================
Beck – Colors
מזמן לא פגשתי אלבום שמרגיש כל כך טבעי ונכון ליוצרו. אם זה לא הסיכום הראשון שלי שאתם קוראים אתם בטח מכירים כבר את התחבטויות הנפש שלי לגבי למה אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומה עושה אלבום שנה לכזה. ובמקרה של האלבום של בק אני שואלת את עצמי האם הייתי אוהבת אותו אם היה מגיע מיוצר אלמוני שהוא לא בק. כנראה שפחות. אבל מה זה משנה, מה אני במחלקה המשפטית? אין לי ברירה אלא להיות מוטה ולומר שהאלבום מופק לעילא, מכיל 70% להיטים ובעיקר כיפיי מאד.
===============================================
Godflesh – Post Self
מאיפה הגיח פתאום האלבום הזה? תפס אותי קצת לא מוכנה -לא ידעתי שעומד לצאת לגודפלש אלבום השנה והגיע גם מאוחר למדי במהלכה כשכבר די התחלתי לסגור את הרשימה שלי. אלבום מצוין. אני אהבתי גם את קודמו אבל זה מרגיש מהודק יותר ואני רואה שגם זוכה להרבה שבחים אז אני מרוצה מאד
===============================================
Bardo Pond – Under the Pines
הגיטרה החורכת המזוהה כל כך עם ברדו פונד כמו מלווה אותך גם אחרי שסיימת להקשיב להם. מעבר לקטע הפתיחה המהפנט והנפלא, שימו לב לקטע שבא אחריו ולגיטרה שעוקבת אחרי השירה ולתיפוף שעוקב אחרי שניהם.
תמיד אוהבת את הכובד והסמיכות של ההרכב הזה. אלבומם הקודם היה אלבום השנה שלי וזה לדעתי טוב לא פחות
===============================================
Julian Cope – Drunken Songs
האלבום הזה ברצינות כמעט גמר במקום הראשון או השני אצלי. זה בגלל שאני מעניקה חשיבות רבה ביותר וניקוד גבוה במיוחד לכתיבת שירים טובה. מן הידועות היא שאני חובבת גדולה של פרוג, קראוט ובשנים האחרונות גם נטייה למטאל ודום ובסופו של דבר אלו ההופעות גם שאמשך אליהן יותר, אבל להגיש לי מתנה של ממש בדמות אלבום חדש, יהיה אלבום שבו שירים כתובים היטב, טקסטים חכמים או מצחיקים וקצת קיצוניות והליכה עד הסוף של מי שמגיש אותם. האלבום הזה וכל דבר שקופ עושה או עשה לגמרי עומד בקריטריונים.
===============================================
שימו לב , אנו בחמישיה הפותחת :)
The Necks – Unfold
יצירה יפהפיה של Necks. לא מפתיע. אין עוד הרכב כזה. כשאתה שומע אלבום של Necks זה מה שאתה שומע באותו רגע. זה לא מזכיר את זה או נשמע כמו זה – זה נשמע כמו נקס ובאיזשהו מקום, זה תמיד אותו "שיר"
===============================================
Slowdive
זה כמעט היה אלבום השנה שלי. נתחיל מזה שהשיר הפותח אותו הוא בעיני השיר הכי יפה שיצא השנה ובכל פעם שאני שומעת אותו מיד קופץ לו המחנק והלב הכבד. וזה דבר טוב כן? הבס העצוב בשיר הוא אחד הדברים היפים ששמעתי מאז ג'וי דיויזן וניו אורדר ולפרקים היופי של האלבום הזה כמט קשה מנשוא. סלואדייב הרכב מיוחד, בהיסטוריה של השוגייז ובכלל. ואודה בפה מלא- בשנים האחרונות חוויתי רוויה משוגייז. אני הבחורה שכינתה עצמה שוגייזר באתרים חברתיים שונים, שפתחה בלוג עם תמונת קאבר של לאבלס, החליפה אותו לפני מספר שנים בתמונה של בון סקוט בJailbreak ותמונת פרופיל של Earth – בא האלבום של סלואדייב ומאפשר לי לחזור ולחבק את הז'אנר בחום רב.
===============================================
The Ecstatic World of Alice Coltrane
אלבום יחיד ומיוחד שמפגין יותר מכל דבר את כוחה התרפויטי של המוזיקה, של הקול, של השירה
===============================================
Endless Boogie -Vibe Killer
וואו וואו וואו! מאיפה נחת עלי הדבר הזה? ואיך לא שמעתי עליהם? זהו כבר אלבומם החמישי. האלבום הזה פילס דרכו במהירות האור למקום השני ברשימה בזמן קצר מאד מהסיבה הפשוטה שהוא קולע בדיוק לטעמי. עשו לעצמכם טובה ותקשיבו כי זה אחד הדברים הטובים שיצאו השנה.
===============================================
ולאלבום השנה שלי !
Ryuichi Sakamoto -Async
יצירת על חלל :) הכל פה מושלם- העטיפה, הצלילים. כמעט פסקול לסרט של טרקובסקי. סקאמוטו חוזר אחרי הפסקה ארוכה .מסתבר שגם חלה בסרטן וכנראה התגבר עליו. עם כל היופי שספגתי מהאלבום הזה, אני מחכה להכיר אותו טוב יותר ואני מרגישה שכל האזנה תיהיה קצת אחרת. היצירה הזו חיה בספירה אחרת לגמרי מכל השאר.
להתראות!
מקווה שנהנתם, הקשיבו גם לצלילים כי הם עושים את העבודה טוב יותר
שני שירים נכנסו בפלייליסט למקום אחר מהמקום האמיתי שהם מדורגים בו אז הדירוג האמיתי לפי הרשימה הכתובה בלבד :)
גלי
Tracklist
Howls of Ebb -Babel's Catechism
Pop Will Eat Itself -There is No Love Between Us Anymore
Slowdive – Slomo
Sudan Archives – Come Meh Way
Jessy Lanza – Oh No
King Gizzard and the Wizard Lizard – Open Water
Circle – Sick Child
Kevin Morby -City Music
Ride -Cali
Juana Molina – Los Pies Helados
Alice Coltrane – Rama Katha
Tracklist
Depeche Mode – New Life
Hunx and His Punx – The Curse of Being Young
Weyes Blood – Be Free
Kendrick Lamar -Feel
Vince Stapels -Big Fish ( Feat Juicy J)
Pissed Jeans – Ignorecam
Oozepus – Cyn
Algiers – The Underside of Power
Gorillaz – Momentz (Feat De La Soul)
Robert Cray – You Must Believe in Yourself
Jay Z – Caught Their Eyes (Feat. Frank Ocean)
Faith Evans and Notorious BIG – Don't Test Me
Lootpack – Questions
ציור מאת גיורא ברגל
Tracklist
Underworld -I Exhale
The Legendary Pink Dots -Mirror Mirror
Roy Montgomery -Cocktails with Can
Pantera -Cemetery Gates
Bonnie Prince Billy -Jolly Five
Julian Cope -Don't Drink and Drive
Drive By Truckers -Darkened Flag At the Cusp of Dawn
Michael Chapman -Memphis in Winter
Kvelertak -Berserkr
Outkast – ATLiens
