סיכומי שנה

סיכום שנת 2011

היי

הנה הסיכום שלי. בחרתי הפעם להקליט אותו כפודקאסט משתי סיבות- האחת היא שאני מתגעגעת להקלטת הפודקאסטים. אם מישהו מחפש פרוייקט משותף של הקלטת תוכניות מהסוג הזה אני אשמח לקחת חלק.

הסיבה השנייה היא שהפודקאסט יחייב אתכם להאזין באמת למוזיקה, בניגוד לפוסט סיכום שסביר שתרפרפו מעליו ותסתפקו בלראות את השמות והבחירות שלי.

התנצלות אחת- משום מה אני קוראת לאלבום של סטטסון שלוש פעמים בשם הלא נכון  Judges  ,שהוא שם הקטע המרכזי באלבום, אבל שם האלבום הוא דווקא New History of Warfare Vol 2

אז תתעלמו. אני לא רוצה להקליט מחדש….

 

האזנה נעימה. אשמח לשמע מה דעתכם.

 

גלי

 

 

להורדה ישירה של הפודקאסט

לערוץ שלי בicast

13 Comments

2010 שלי -חלק ג ואחרון

המוות של קפטן ביפהארט קצת קטע לי את תחושת השליחות לגבי השלמת הסיכום הזה.  לא יודעת למה, אני מתקשה להשתחרר ומאזינה רק לו בשלושת הימים האחרונים. כל פיסה של חומר כתוב עליו מעוררת עניין, כל יצירה מוזיקלית שלו שאני בודקת נשמעת לי פיצוץ.  כמה מהן גרמו לי להסמיק בהתרגשות מרוב שהם טובים, ואני לא מגזימה. אני בתחושת אבל ולא לגמרי ברור למה – האיש נעדר מוזיקלית מחיינו ב28 השנים האחרונות.

קצת קשה לי לחזור לשנה הזו,אבל אעשה זאת -רק אפתח עם עוד קליפ של ביפהארט.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lbzmKPXgtZI]

היכרות עם דיסקוגרפיות שלמות

השנה צללתי במסע אל תוך הדיסקוגרפיה של ג'ון קייל .ההיכרות שלי עם קייל היא ספורדית ולא מסודרת. אני מכירה הרבה חומרים שלו, אבל לפעמים את העיבודים המחודשים שלו אני מכירה לפני העיבודים המקוריים, ויש אלבומים שלמים שמעולם לא שמעתי.

הפרויקטים הללו יכולים להיות מאד מתישים לפעמים, אבל במקרה שלפנינו- אין פשוט מזה. המסע זורם לי ונכון וכייפי.  יצאתי איתו לדרך  בימים שלאחר חזרתי מההופעה שלו בלונדון.

אני מסיימת כרגע את Helen of Troy .

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=X3a2V1ViG8U]

במקביל התחלתי אז בפרוייקט של בואי, אבל שם אני חייבת לציין שפחות זורם לי ופחות מצליח לי. בכל מקרה לא אמרתי נואש.

פרוייקטים בהקפאה (אבל בהחלט לא גנוזים): Wolfgang Press, Pere Ubu

תוכניות לעתיד – רוישי סקמוטו, קפטן ביפהארט.


הוט צ'יפ

את הוט צ'יפ אני אוהבת לאהוב. הם באופן חד משמעי ההרכב  שאני הכי אוהבת בעשור האחרון. לא משנה איזה אלבום יצא השנה, השנה האזנתי בעיקר לThe Warning

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=vVzR-qciA58]

סופסופ, אלבומים שממש יצאו השנה ואהבתי

ישראלי:

שלום גד -היהודי המעופף

כתבתי אצלי לא מעט על שלום גד. הוא ללא ספק המוזיקאי הישראלי האהוב עליי ביותר כיום. אלבומו הקודם -"קוץ ברוח" היה מושלם בעיניי. "היהודי המעופף" מצוין גם הוא. ממשיך להיות  לא מפה מחד ומאידך לגמרי לגמרי מקומי. ושוב הוא בבנדקמפ במחיר מצחיק.

 

 

אלברט בגר -Peacemaker

לאחרונה נכחתי בהופעה של בגר כחלק מטריו. היה מעולה. אני ממליצה בחום ללכת לראות אותו בהופעה- לא חייבים להיות פריקים של ג'אז (אני לא) אלא לאהוב הרפתקאות מוזיקליות ואווירה נסיונית.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=NEq11nGYZTA]

אלבומי חו"ל:

רקחתי אוסף קטן עם נציג אחד מכל אלבום שאהבתי במיוחד השנה. רק אלבום השנה שלי פונק פה בשני שירים. הוא האלבום השקט ביותר שיצא ובכל זאת כבש את ליבי בסערה.

האזנה לדגימות מאלבומי 2010

1. The Swans -No Words No Thoughts 

 

2. Matthew Herbert -Berlin

3. Royksopp- The Drug

4. Twin Shadow- Tyrant Destroyed

5. Jamie Lidell -Compass

6. Gil Scott Heron- I'm New Here

7. Belle And Sebastian- I Didn't See it Coming

8. Ariel Pink's Haunted Graffiti -Round and Round

9. Race Horses- Man in My Mind

10. Gorillaz – Welcome to the World of the Plastic Beach

11. OST & KJEX- Let's Set the Time

12. Hot Chip =One Life Stand

13. Royksopp -The Alcoholic

5 Comments

2010 שלי -חלק ב

השירה בפרונט

ג'ם סשנים ווירטואוזיות על כלי נגינה זה נחמד מאד, אבל השנה אהבתי היתה נתונה בעיקר לווקאלז. אין דבר שמשמח אותי יותר משירה חכמה. אני חושבת שניסחתי את זה נכון פה ועדיף לא לחזור על עצמי יותר מדי. על ג'וני מיטשל וארתור לי שהזכרתי שם בפוסט, אני רוצה להוסיף את רוברט פולארד מGuided By Voices. אני חושבת שהשיר הזה ממחיש טוב מרבים אחרים עד כמה מרגשת יכולה השירה שלו להיות. אני מודעת לזה שאנשים נרתעים מהסאונד העמום והמלוכלך שלהם, נסו בכל זאת להקשיב לשירה של פולארד כאן.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=kvC3TYWSCXM]

באופן כללי אני מאמינה מאד בשירה כאמצעי ריפוי וביטוי, וטרם אמרתי נואש מלהקים את מקהלת האינדי הראשונה בארץ.

פלירטוטי ג'אז וקלאסי

עוד מגמה מהשנה שלא הכריזה על עצמה, וניכרת חלקית גם בשמות שהזכרתי קודם (נלס קליין, ארטזויד), היא של משיכה שלי למה שאני מכנה "מוזיקה אקדמית"יותר. שוב, חלקית בהשפעת אותם בלוגים שהזכרתי, אבל בפירוש גם היפתחות שלי לסגנונות הללו.

Ryuichi Sakamoto – The Thousand Knives of Ryuichi Sakamoto

אלבומו הראשון של סקמוטו. האלבום הזה בהחלט נמצא בטופ פייב של האזנות השנה שלי.  מוזיקה עילאית. כישרון צרוף. החוכמה שבה סאקאמוטו מדלג מעדנות בין הסגנונות השונים, כל כך לא צפוי ובנאלי, יצירתי, וכל כך שומר על טריות.  תחשבו מה זה לצאת עם אלבום בכורה כזה. זה כאילו כוח טבע הוצג בפנינו פתאום. תקשיבו לפתיחה של השיר, תקשיבו לפתיחה של האלבום.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Q7Y3Cl4cnr4]

והתוודעתי לSonny Sharrock

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=MpBGhnCkhu0]

התעמקתי עוד קצת בג'ון זורן.

למרות שאני לא בטוחה שלהתעמק זו הגדרה נכונה כשמדובר בזורן. והאמת היא שאין לי שם רצון לשמוע אותו בבית. מחשבות על זורן הן מחשבות על אירוע אד הוק – יצירה מעכשיו לעכשיו. חד פעמית (אני חושבת שלחד פעמי עשו יחסי ציבור רעים, בגלל איכות הסביבה והכל, או בגלל אינטרסים של תאגידים כמו סירס).

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=RyAq4bv2Xe4&feature=related]

מאד חבל לי שלא נכחתי בפסטיבל של זורן פה בארץ.

השלמות אייטיז

אמנם אני ילידת 74 (השיר שעמד בראש המצעד הבריטי ביום הולדתי הוא זה לפי האפליקציה בפייסבוק), והאייטיז היו ברקע בשנות ההתבגרות שלי, הייתי ילדה טובה הרצליה וFlair לאוואנגרד לא היה לי כנערה. זאת בניגוד לכמה אנשים שאני מכירה שטענו ששמעו טוקינג הדס בגיל 7. וכך, כמו שכבר סיפרתי,  התחנכתי בעיקר על ברכי הניינטיז. אם אני צריכה לבחור עשור אחד שבו אני שולטת באופן כמעט מלא זה הוא. לכן, יש לי הרבה השלמות אייטיז לעשות.

בסיכום של 2009 התייחסתי לוולפגנג פרס. הם המשיכו איתי גם השנה.


The Pop Group

את ההרכב הזה לא הכרתי משום מה. יש לי רושם שכמו וולפגנג פרס, הוא לא זכה לחשיפה שהגיעה לו.  אבל שלא כמו וולפגנג פרס, מדובר במשך פעילות קצר למדי. טוענים עליהם שהשפיעו על הסאונד של בריסטול שנים אחר כך.  לי הם נשמעים לפרקים כמו מגזין, כמו רוברט סמית, כמו איאן מקאלך. אני חושבת שאני אוהבת אותם כי יש בהם משהו שעומד להתפרץ בכל רגע. ממליצה להתוודע לאלבומם Y.

(79 זה כבר אייטיז, לא? בכל מקרה, המוזיקה שלהם כבר לגמרי בתוך האייטיז).

אזהרה- הקליפ לא קל לצפייה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ts_YrkaWlU8]

אגב, מעניין מעניין להשוות את עטיפת האלבום Y לזה של   Rema Rema (גלגול מוקדם של וולפגנג פרס)

Magazine

אל מגזין התוודעתי קצת קודם (בזכות שי), אבל הם ראויים לאיזכור כעוד השלמת אייטיז מאוחרת. השירה הורסטילית והמוטרפת של הווארד דיוווטו המסור. הבסים של בארי אדמסון.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KHURnofeCsI]

השיר הזה מדבר בעד עצמו. מסעיר.

Psychobilly

מארז כפול מענג של רוקבילי אנגלי מהאייטיז. אחת הרכישות היחידות שלי השנה , עיצוב מפנק ומחמם לב. יש פה הרבה במה לנגוס

http://www.youtube.com/watch?v=4ja__ZowGNo

בחלק הבא והאחרון – עוד השלמות, מסעות דיסקוגרפיים ובכל זאת דברים שיצאו השנה.

14 Comments

2010 שלי

דיסקליימר:

מה שאני הולכת לעשות פה זה לפרסם מעין יומן מוזיקלי שנכתב בדיעבד. היומן מתייחס לחוויותיי המוזיקליות מ2010.  שנת ההוצאה של האלבום אינה רלוונטית – מה שמשנה היא התקשרות שהיתה ביננו במהלך השנה.

אפתח בהצהרה הבאה; אני נורא רוצה להיות עדכנית. אם יש דבר שאני לא רוצה זה לענות על הטייפקאסט של מצבי- אחת שגילה המתקדם משמש לה לרועץ – האוזניים נאטמות והסבלנות/סובלנות  לדברים חדשים/מאתגרים פוחתת. ההתרגשויות פוחתות . ישנה בעיקר התרפקות נוסטלגית על מוזיקה מפעם.

לא.Naha. הדמות הזו היא לא אני. אני רוצה להראות לכם  ששום דבר לא יכול לאהבת המוזיקה. שזה לא עובר. שלא מתעייפים.

יופי.

מכל האמור לעיל אפשר להבין שקצת קשה לי עם העובדה שרוב הרשימה פה כוללת מוזיקה מהסבנטיז והאייטיז. את מרבית החומרים פה לא הכרתי בזמן אמת.

החלטתי לחלק את הסיכום הזה מפאת אורכו ועומס המוזיקות לשלושה פוסטים, ולשים דגש על מגמות ודפוסים שאפיינו את ההעדפות המוזיקליות שלי השנה. לכן הרעיון פה הוא ממש לא לדרג, לתעדף ולציין. רק לספר על עצמי.

הסבנטיז ואני

אני מכירה כמה אנשים טובים שמאמינים שכל הדברים הבאמת מעולים נעשו בסבנטיז. ולא משנה באיזה תחום מדובר. קולנוע, מוזיקה, סמים. אצלי זו בהחלט היתה התחושה השנה. עשיתי הרבה מוזיקה של סבנטיז. ואני לא מדברת על שום אוצ'י קוצ'י יהי יה יה. בזכות ההתוודעות שלי לבלוגים המצויינים Bleeding Panda , The Commerical Zone ,Egg City Radio וDr Schluss , התוודעתי להרבה דברים מעניינים מהעשור הזה. אני מודה, הרבה מוזיקה של ראש ולא של רגש, אבל לי זה עושה טוב.  להלן כמה דוגמאות:

Artzoyd

הרכב אוואנגארדי -פרוגי- אלקטרוני-קלאסי צרפתי. בשנים האחרונות עוסק בעיקר בהלחנת פסקולים לקולנוע ומופעי מחול.

Amon Duul/Amon Duul2

על אמון דול כתבתי פה

והנה קטע שאהבתי של אמון דול 2

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=_pcla5zyZfA]

קולקטיבים מוזיקליים, שיתוף

אחת לכמה זמן אני נתקלת באיזה פוסט על קינג קרימזון. זה הרכב שכנראה תמיד יכתבו עליו, אוהבי המוזיקה. בשיחה שהיתה לנו על קינג קרימזון לא מזמן, אמר לי שי שהקליפ של Elephant Talk שהעלתי הוא באמת מצוין, אבל שכשהוא מסתכל על כזה דבר, הוא רואה הרבה שכלתנות. מוזיקה שבאה מהשכל . כשאני מסתכלת על זה לעומת זאת, אני רואה את חדוות היצירה, השיתוף המוזיקלי והאלתור. וזה לגמרי מדליק. אני חושבת שאין דבר שמרגש אותי במוזיקה יותר מאשר לראות קבוצה של אנשים שנמצאת בהיי של עשייה מוזיקלית משותפת. זו כנראה הסיבה שאני כל כך אוהבת את ההרכבים הפרוגים המשונים האלה כמו ארטזויד . אני אוהבת את העובדה שרוברט פריפ שיתף פעולה עם כל דבר שזז. מאותה סיבה אני גם אוהבת את ג'ה וובל, כבר דיברתי על זה. אדריאן ביליו עובד עם טוקינג הדס, רוברט פריפ עם דיוויד סילביאן, בריאן אינו עם ג'ה וובל, וובל עם ג'רי לייבזייקט. כמה שיותר מתערבב יותר טוב.

זו גם הסיבה שאני עם הלשון בחוץ, כלבלבית מוכת אהבה מול נלס קליין. עוד אחד שידו בכל. זו רק אני או שהוא המוזיקאי היחיד בעשור הזה שבאמת מתחרה בליגה של השמות שהזכרתי כאן למעלה?

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=CNS30RW9p6Q&feature=player_embedded]

פה ושם כבר חשפתי לגבי עצמי שאת דרכי המוזיקלית התחלתי כבת טיפש עשרה עם חיבה יתרה ליורו פופ טראשי במיוחד. הייתי משננת בלהט את מילות שירים, הלוואי שלפחות הייתי יכולה לומר של פט בנאטאר או הייזל אוקונור אבל מדובר בשירים של סברינה, סנדרה וקים וויילד.  אחר כך באה תקופת ביניים של האזנה לרוק ישראלי קצת אלטרנטיבי, ואז ביצעתי את הקפיצה הגדולה והתחלתי לגמוע בצימאון פרוג רוק- ג'נטל ג'יינט, ג'נסיס המוקדמים והרבה הרבה קינג קרימזון. זו התקופה שקרבה אותי מאד לחנויות התקליטים, זו תקופה שהתחברתי לטיפוסים הבאמת מעניינים בכיתה. אחר כך זה כבר הפך להיות כבד עליי וגדול עליי. לניינטיז היה הרבה מה להציע לי. בדמות נירוונה, והניטס וג'יימס ולונה ועוד המון המון דברים.והכרתי את יונתן. היה לו חלק גדול מאד, אם כי לא בלעדי,בעיצוב הטעם המוזיקלי שלי.

למה אני מספרת את כל זה ? כי בשנה האחרונה מצאתי עצמי חוזרת למקורות הפרוגים שעליהם מונחים היסודות לאהבותיי המוזיקליות. המגמה התחילה עם הגעתם של גונג לארץ לפני יותר משנה. דווקא עם גונג לא היתה לי שום היכרות קודמת פרט לשם. והנה ההופעה הנפלאה שלהם פה הקסימה אותי והחזירה משהו מהאהבות ההן של בית ספר תיכון.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lvYNb67B5dQ]

ספוגה בהתלהבות של ההופעה ההיא בזאפה, הגעתי גם לבארבי, חודשים ספורים אחר כך, על מנת לחזות,עם עוד קומץ קטן של אנשים, בדייויד אלן ואוניברסיטת הטעויות שלו, מופיע עם שירי רוברט וואייט וסופט מאשין.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OHdub8m7XnQ]

ואם כבר קוראים לכל החברים לשחק בחוץ, אז גם מקומם של ג'נסיס לא נפקד מהרנסס הפרוגי שלי. והתרפקתי על זכרונות מימים עליזים של ריקודים עם האביר לאור ירח.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=r0Spl1cOf-o]

הערה לעצמי ל2011- צריכה להתעמק קצת יותר בג'נסיס המוקדמים של קולינס כסולן. צריכה לבדוק את abacab . את הדיסק הזה לעומת זאת, יש לי בבית שנים ואני לא יכולה להתכחש לאהבתי לשיר הזה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Is_2Ng2-yIY]

איזו שירה נכונה.

תודו שלא ציפיתם שהפוסט הזה יתחיל בארטזויד ויסתיים בפיל קולינס?

בפרק הבא: השירה בפרונט, פלירטוטי ג'אז, השלמות אייטיז ועוד….

22 Comments

2009 שלי

אני עוקבת בפליאה אחר התופעה שנקראת 'סיכומי העשור'.  לעיתים אני לוקחת בה חלק פעיל (אצל אייל רדיו פרימיום) ולעיתים כצופה מהצד (למשל בסיכום המצויין  והמשביע של האייפוד הרעב) , ומבקשת שכל זה לעולם לא יגמר ושהעשור החדש לא יתחיל (אגב הוא לא ,הסביר לי שי – העשור הבא מתחיל רק ב2011) .  שלנצח נדשדש בשיח הסיכומי הזה;

במקום  שארגיש כאילו אנחנו מתעסקים פה בקקי ופיפי ומדברים על דברים שמעניינים בעצם רק אותנו, כל השפע המוזיקלי של החודשים האחרונים, הרגעים הנוסטלגים, גורמים לי להרגיש כאילו כולם חיים ,נושמים ומדברים את המוזיקה שאני אוהבת. Misery is a Butterfly נזרק לאוויר בנונשלנס, הסטרוקס מתארחים בכל סלון. משהו מאד קהילתי קורה פה עם הסיכומים. רב המשותף פה על החלוק בדעתו, והמשותף פה מגיע מבית טוב.

אני לא מתכוונת לסכם את העשור. כי איך אוכל להתחייב על עשור שלם? הנה הכרזתי בקול רפה אצל רדיו פרימיום שהסטרוקס הם הרכב העשור שלי ואחרי חמש דקות התחרטתי ביני לבין עצמי על שהשמטתי את שמם של וילקו.  והנה אם הייתי מכינה את הפוסט הזה שלוש שעות מאוחר יותר , אולי Real Estate הנפלא שהסתובב לי היום באוטו לראשונה היה נכנס לרשימה? אין לדעת. בקיצור-סיכומי עשור נועדו למי שמסוגל להוכיח יציבות רגשית לאורך יותר מחמש דקות.

לא אני.

אם כן בפורמט שבחרתי, אני פועלת תחת השראתה של קסטה שבסיכום 2008 סקרה את האלבומים שעשו לה את השנה אך לא בהכרח יצאו באותה שנה . כל כך טבעי ונכון- הרי השנה המוזיקלית שלי לגמרי לא היתה מורכבת מדברים חדשים בלבד. הרי גם לא התקרבתי לשמוע שליש מהדברים שיצאו השנה, אז למה לי להתיימר לתעדף?

אז הנה הרגעים המוזיקלים היפים של שנת 2009 שלי. זו רשימה שטוחה והאלבומים לגמרי לא משתווים זה לזה ברמתם או אריכות ימיהם בפלייליסט שלי. הדבר היחיד שמחבר בינם הוא שהם כולם היו שם השנה עבורי ועיצבו לי אותה מוזיקלית:

Wilco -Sky Blue Sky -2006

לא . לא התבלבלתי. אני יודעת שהאלבום הזה הוא משנת 2006, ושלוילקו דווקא יצא אלבום אחר השנה שקצר הרבה תשבוחות. אבל אני התוודעתי דווקא לSky Blue Sky השנה . לא כל כך איכפת לי איפה הוא ממוקם בדיסקוגרפיה של ההרכב מבחינת איכויות . נמוך יותר מ Yankee Hotel Foxtrot ודאי יגידו רבים. או אחרון .אבל זה באמת לא משנה. עם רגעים נפלאים כמו Impossible Germany . ההרכב הכי אינטימי לי מזה שנים רבות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=kmI7SiLe4Vw]

The Meat Puppets – Up on the Sun- 1985

עם בובות הבשר יש לי רומן ארוך בשנים. רוב השנים הקשר שלי איתם התנהל דרך האלבום המאוחר יותר שלהם -Forbidden Places ,ותמיד חשבתי שהוא גאוני . פשוט כי הוא היה האלבום הספציפי שלהם שעשה את דרכו לדיסקיה שלי יחד עם זוגיות חדשה. את השלישי של הבובות הכרתי השנה בהאזנה מקרית בספריה של האוזן ברעננה ( ז"ל) . לא רק שמימיי לא הכרתי שלמות כמו בשיר "Two Rivers" , אלא שאני עדיין מתקשה להאמין שהאלבום הזה נעשה באייטיז. אני אוהבת לגלות הרכבים על זמניים שעשו מוזיקה שאין לה שום קשר לדברים האחרים המרכזיים שנעשו באותה תקופה. יהיה מעניין להרכיב רשימה כזו פעם. לצערי תאלצו לצפות בקליפ למטה דרך יוטיוב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=5YBqwfW-NEU]

Deerhunter -Microcastle -2008

הציעו לי את The Pains of Being Pure at Heart . הציעו לי M83 . רק פה אצל צייד הצבאים מצאתי נחמה. קצת פייבמנט, קצץ יו לה טנגו , הרבה סוניק יות'.

זו לי ההיכרות היחידה עם הבחור למרות שאני יודעת שיש לו עוד הרבה מה להציע.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=T1JHdSBibO8]

Robyn Hitchcock -I Often Dream of Trains /Black Snake Diamond Role /Goodnight Oslo


זו היתה שנת היצ'קוק שלי. התוודעתי אליו לעומק השנה דרך שלושת האלבומים הנ"ל. התקשתי לבחור אלבום אחד. לשמחתי אחד מהם אפילו יצא השנה והוא מצויין. היצ'קוק ורסטילי ומרגש והוא חבר חדש שלי מ2009. ממליצה גם לקרוא את הפוסט שכתב על האחרון שלו לפני כמה חודשים יאיר יונה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=pdqyzkZZc7c]

Tim Fite -Fair Ain't Fair – 2008

לגמרי במקרה ולא ברור לי איך, נפלתי על פייט השנה. האמת היא שלא קראתי עליו בשום מקום, פרט לאותה פעם אחת שגרמה לי להתוודע אליו. פייט עדיין צריך להוכיח לי שהוא לא הבלחה מקרית של אמת. השירים שלו לגמרי לא אחידים ברמתם אבל יש בו משהו מאד ישיר ואחר.  הוא לא בדיוק מוזיקאי, הוא תופעה של איש. הרגע גיליתי שהוא הוציא אלבום גם השנה. צריך לבדוק אותו.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=-ApqLm_7IYc&NR=1]

The Wolfgang Press- Standing Up Straight /Queer

אני כבר חצי שנה רוצה לכתוב פוסט על וולפגנג פרס. רוצה אבל מהססת – כי הם יותר מדי מרגשים אותי מכדי שאוכל באמת לתפוס את המרחק ולכתוב עליהם משהו אינטיליגנטי . גם התקשתי לבחור את האלבומים, אבל הנה בכל זאת שניים מהאלבומים שנטחנו אצלי באוטו השנה. אולי יותר מכל מוזיקה אחרת.

לצערי מיקבץ הוידאואים שלהם ביוטיוב דליל ביותר ואין קטעים משני האלבומים שציינתי. הלהקה נולדה מתוך הרכב בשם Rema Rema ,גם על 4ad . דווקא עבור האחרונים העלו הרבה קליפים – הנה דוגמא. אני חושבת שהקטע הזה מעולה-לא בהכרח מוזיקלית -הוא כל כך אקפסרסיבי ובלתי מתפשר ואיזו פתיחה נפלאה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=fUuJeRsuctY]

Joanna Newsom- Ys -2006

לא ברור למה הגעתי אליו רק השנה – כל הטוטאליות שאני מחפשת מזמרותיי סתורות השיער.

איך אני אוהבת שהיא נרתעת באופן כל כך נוירוטי מצפצוף המיקרופון בהתחלה או הטפיחות הכאוטיות על הנבל. אני חומדת כל מחווה קטנה בקליפ המסויים הזה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=a3MwfSGUqjg]

Pere Ubu- The Modern Dance /Dub Housing- 1978

בזמנו בדה מרקר , החלטתי לצאת למסע היכרות עם Pere Ubu . הצהרתי על תחילתו של הפרוקייט עם אלבומם הראשון The Modern Dance  ותגובות הצופים היו צוננות. עם עצמי  ובהחבא המשכתי לאלבומם הבא אבל בהעדר תמריץ, המסע נפסק- למרות שמאד אהבתי. רק עכשיו אני מבינה ששני האלבומים נוצרו באותה שנה- סוג של מחלת נפש.

הנה שיר- לא מאף אחד מהאלבומים הללו:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=DJXR0L4lKBM]

M. Ward -Hold Time -2009

אחחח. כמה כיף שהאלבום הזה יצא השנה.  כמה הוא יפה וכמה יפה הוא שיר הנושא שלו. בעיניי M בשיר הזה הוא סוג של ג'ון לנון. זו מסוג המחמאות שאני לא מרבה להשתמש בהן אבל יוצאות לי לפעמים- אני אומרת את זה גם על רוברט פולארד . רק עליו ועל M ,למרות שהם שונים לגמרי. אני בעד שיעיף הצידה את העלמה דשנל עם עיניה היפות והגדולות , ויעשה שירים כאלה- רק כמו hold time.{ אגב בועז כהן כתב אתמול על Cant Get it Out of My Head של ELO ואני מסכימה עם כל מילה, אבל חשבתי לעצמי שגם השיר הזה של M יש לו את המנון הפופ עליו.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Brsw4znRq34]

Roy Harper


טוענים שהוא מוזיקאי של מוזיקאים ואני טוענת שהוא מרגש של מתרגשים. משמח של משתמחים.  מענג למתענגים ועוד יותר מזה. השנה העמקתי התרגשתי , התענגתי והשתמחתי.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lCQM25d1z2A]

Captain Beefheart & The Magic Band -The Dust Blows Forward

האדון דון – הפך את השנה שלי לקצת יותר שרוטה ויצירתית.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=HE32tcojArI]

Lisa Germano – Magic Neighbor -2009

אחת המוזיקאיות-נשים האהובות עליי ביותר. ייחודית, ורסטילית ,עם עוד תוספת נאה לדיסקוגרפיה שלה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=SQ3RagACy4M]

Tom Waits – Glitter and Doom Tour -2008

מה שהכי משמח בהאזנה לאלבום הזה היא התובנה שעוד כוחו בידו לרגש ועוד כוחי בידי להתרגש. יפהפה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=dVciPydp3-s]

Pete Doherty- Grace/Wastelands- 2009

אני חותמת עם אלבום השנה שלי -כלומר מתןך אלו שיצאו השנה והזדמן לי לתפוס אותם בזמן אמת. אמרתי את זה מספר פעמים ואומר עוד- לדוהרטי יש את שיעור הקומה שנהגנו לראות לפני שנים רבות מהפרונטמנים (בעיקר האנגלים)שלנו . והוא היחיד- לא קזבלנקס, לא טרנר ואני מצטערת אבל גם לא בנקס.

האלבום הזה הפתיע – אמר לי חבר- דוהרטי הפתיע אפילו את עצמו.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=P5-QFRBTmHg]

37 Comments