היי!
כמה שנים ברציפות אני כבר עושה את זה? לא מעט. אני מרגישה שהסיכום שלי הולך ומסתגר בתוך עצמו. השמות חוזרים על עצמם. ואולי זו רק תחושה?
בכל אופן אל דאגה, הקיבעון עדיין פה ואני שמחה להגיש לכם את סיכומי לשנה זו. אז בואו ניגש ישר לזה:

13

Kurt Vile – (Watch my Moves)
אלבום נעים, יפה וזורם של קורט וייל. מעט לכיוון הארוך מדי, אבל בז'אנר הזה זה לאו דווקא דבר רע, כי רוב האלבום נשמע כמו שיר אחד מתמשך
12

– Sam Prekop & John Mcentire
Sons Of
הפרטנרים מימי The Sea and Cake , סם פרקופ וג'ון מקנטייר חוזרים לשתף פעולה באלבום אינטרומנטלי, קצבי ונעים
11

Flock -Flock
תשלובת של מוזיקאי ג'אז אנגליים. מעין סופרגרופ. הרכב האם היחיד שהכרתי היה The Comet is Coming.
Flock לא שומרים עצמם בגבולות הז'אנר. יש אלקטרוניקה. יש מקצבים שבטיים. גם העטיפה די יפה. אלבום יפה עם רגעים מעולים.
10

יוסי בבליקי -חלומות חלק א
האלבום הזה הוא אוסף יפה של סיפורים נוגעים ללב ,יוסי בבליקי משתף מחשבות על חלוף הזמן וחלוף הגיל,אם כי אף לא באמת מריר

9

The Wave Pictures- When the Purpule Emperor Spreads its Wings
The Wave Pictures השתרבבו לתודעה שלי כבר באלבומם הקודם, אבל איכשהו חמקו משם בעונת הסיכומים. כשהרכב ששמתי לב אליו חוזר אלי שוב אני מבינה שזה לא מקרי. יש משהו שובה לב בלהקה הזו. הם לא מנסים להיות cool. הם מאד נטולי פוזה. זה אומר שהם יכולים לעבור במחוזות הקיטש, המנונים צפויים, ושהם לא מחושבים לאורך כל הדרך .הזמר שלהם נהדר בעיני ,הגיטרה שלהם גם נפלאה. והם אחד הדברים הכי נחמדים שמסתובבים בשטח כנראה. אלבום הקונספט הזה שמחולק ל4 עונות השנה הוא חד משמעית ארוך מדי. הייתי מורידה עונה וחצי :) מחכה לשמוע עוד הרבה מהם.
8

Oren Ambarchi ,Johan Berthling , Andreas Werliin – Ghosted
אלבום שהוקלט חי באולפן בשטוקהולם ב 2018 ויצא השנה. 3 מוזיקאים מוכשרים (אחד מתוכם אהוב עלי במיוחד) משתפים פעולה ביצירה רפיטטיבית כמצופה . הגיטרה של עמברצ'י מעולם לא נשמעה ככ כמו אורגן.. לפרקים חשבתי על Talk Talk. בכמה סיכומים ראיתי את Shebang של Ambrachi אבל דווקא זה הפרויקט שלו שליווה אותי רוב השנה.

7

Calexico -El Mirador
חגיגה צבעונית וכיפיית של הרכב שאני מאד מחבבת. האלבום הוקלט במהלך מגפת הקורונה באולפן בלב אזור מדברי. התוצאה היא הכי רחוקה מנוף צחיח וחדגוני ומחוויית בדידות. אלבום פתוח, תקשורתי, וזאת מבלי לאבד אינצ' מהאינטגרטי של קלקסיקו.
6

Sun Ra Arkestra meets Salah Ragab and the Cairo Jazz (Reissue)
הוצאה מחודשת לאלבום משנת 1983.שיתוף פעולה בין Sun ra והארקסטרה עם המתופף המצרי סלאח רג'אב. בשנתיים האחרונות יצאו מספר אלבומים המתעדים את המסע של סאן רא במצרים וזו האחרונה שבהן. התענגתי לאורך כל השנה מהאלבום הזה כשהפייבוריט שלי הוא הקטע "רמאדן". את הקטע החותם את האלבום a Farwell theme ניגנו בהלוויה של נאצר מסתבר.

5-

Loop – Sonacy
Loop היא אצולה. הם לא פועלים במרחב של רוב האלבומים ברשימה הזו. הם באמת יותר טובים מהרוב.
משום מה הייתי משוכנעת שמה שהוציא ההרכב לפני כמה שנים היה אלבום אבל לא, זה היה רק EP (מצוין) כך שלמעשה מדובר באלבומם הראשון מזה שלושים ומשהו שנה. אני גם ממש יכולה לדמיין אותם בהופעה. תשאלו אותי מהן ההופעות הטובות ביותר שאני יכולה לדמיין לעצמי,שהכי קולעות לטעמי הספציפי ואגיד ו – Loop, wire. והצמדת שמם של שני ההרכבים אינה מקרית.

4

Kendrick Lamar – Mr Morale and the big steppers
זו הפעם השניה שקנדריק מופיע בסיכום שלי. הפעם הקודמת היתה עם To Pimp a Butterfly . האלבום הקודם שלו (Damn) ממש עבר לידי ומה ששמעתי ממנו שיעמם אותי. מהאלבום הזה היה קשה להתעלם כי הסביבה שלי געשה לגביו כשיצא. הוא אלבום מעניין, מאד מגוון ואני כן חושבת שהוא סוג של אירוע. פה יש את שבריר הרגע הזה שמרגש אותי ("shut the fuck up when you hear love talking"), ופה יש עוד שבריר של שירה יפה (I breathe different). וכשאת שמה לב שיש הרבה תחנות כאלה של שברירי שניה מרגשים באלבום את מבינה שאת אוהבת אותו.

3

Spiritualized -Everything was beautiful
זהו אלבומם התשיעי של ספיריטואליזד. בשקט בשקט הוא התחבב עלי וטיפס למעלה הרשימה. למה? הוא פשוט טוב .אחרי אלבום קודם בו ג'ייסון פירס הכריז שאולי יהיה האחרון של ההרכב, מגיע די מהר אלבום נוסף שאלי באופן אישי הרבה יותר מדבר מקודמו. ביקורות שקראתי משוות את האלבום הזה לLadies and genetelman we are floating in space. אני מאמינה שEverything was beuatiful ישאיר חותם קטן יותר בדיסקוגרפיה של ההרכב מLadies and Gents אבל הוא לא פחות טוב. והסיום שלו אפי ומושלם.

2

Wilco – Cruel Country
איזה אלבום יפה. לא מובן מאליו שאלבום כפול של בלדות יתברג ככה במקום גבוה במצעד. למעשה, יש שנים שאני מפספסת אלבומים מהסוג הזה כי באותה השנה דווקא לא היה לי קשב ל"חדש של"… . המבקרים מכנים אותו חזרה לקאנטרי. חזרה לאמריקנה של Uncle Tupelo. לא יודעת אם אני מתייחסת אליו כאלבום קאנטרי. אבל הוא יפה, השירים בנויים יפה וקליטים למדי. ההרכב הופיע חי באולפו והקליט את האלבום הזה- זו יצירה יפה של להקה יפה.

1

ולמקום הראשון שלי – צמד אלבומים!

Mary Halvorson
AMARYLLIS & BELLADONNA
תענוג לעקוב אחרי מרי הלבורסון. היא מוזיקאית פורה, יצירתית ועם הטעם הכי טוב במשקפי ראייה. היא היתה נפלאה בcode girl מלפני כמה שנים , היא היתה נפלאה בהופעתה כאן בלבונטין 7 והשנה עושה רושם שזו השנה שלה- היא הוציאה שני אלבומים שלטעמי הצליחו להתעלות ברמתם, שלמותם ובשלותם מעל כל יצירה אחרת ששמעתי.
שני אלבומים שונים מאד זה מזה, האחד קליל יותר וג'אזי והשני המציג רביעיית כלי מיתר קלאסי וקצת פחות נגיש. אני טיפה נוטה להעדיף את זה האחרון (BellaDona) – אני אוהבת את השלמות שלו -איך שהוא מתחיל ונגמר והקשר בין שני קצוות האלבום וכמה הוא מרגיש שלם. אבל שניהם נהדרים בעיני

שנה טובה לכל, מקווה שתהנו מהצלילים
גלי

מצרפת גם מיקסטייפ של שירים מצוינים מאלבומים שלא נכנסו לרשימה

היי!
20 אלבומים שאהבתי השנה + הפלייליסט שלהם. וגם בונוס – שירים מצוינים שאהבתי השנה אבל האלבומים שלהם לא נכנסו לרשימה הסופית

20. Gnod – La Mort Du Sense
"מות ההגיון" הוא כניסה ממש של הרגע האחרון לסיכום. הוא יצא ממש לא מזמן בנובמבר ואני מרגישה שעדיין לא הרוויח את מקומו עמוק בתוך המצעד שלי. אבל רציתי להזכיר אותו כי Gnod הם חברים משכבר הימים – מאד התלהבתי מהם בתחילת דרכם, כשגיליתי אותם, בזכות ג'וליאן קופ אם אני לא טועה. שניים שלושה אלבומים אחרי וקצת הספיק לי מהם והפסקתי לעקוב. אבל משהו באלבום החדש תפס את אוזני כי הוא מאד אינטנסיבי והיה לי פשוט כיף להאזין לו. אני מניחה שהוא קצת ייעלם לי בדיסקוגרפיה שלהם לכדי בליל של דיסטורשנים כוחניים אבל איזו דרך להעלם ואיזה בליל!!

19. James Brandon Lewis – Jessup Wagon
זו לי היכרות ראשונה עם הסקסופוניסט והמלחין הצעיר ג'יימס ברנדון לואיס, וכנראה אמשיך לעקוב אחריו. השנה הוא הוציא אלבום יפה שמהווה מתחרה ראוי לכל אלבומי הג'אז שברשימה שלי. האלבום נכתב עבור ובהשראת George Washington Carver. אלבום יפה כשהקטע החותם אותו' Chemurgy , הוא היפה ביותר בעיני ( וגם מזכיר במידה רבה את Fire! בשיאם ).

18. Fatima Al Qadiri – Medival Femme
אלבום מיוחד שתפס את תשומת ליבי השנה. אל קדירי, מוזיקאית כווייתית אלקטרונית, יצרה אלבום בהשראת מנגינות של משוררות ערביות מימי הביניים. מלא אוירה ואחר.

17. William Doyle -Great Spans of Muddy Times
הגעתי לאלבום הזה רק בזכות העטיפה, שהיא בהחלט מועמדת סופית להיות אחת העטיפות היפות של השנה. ונשארתי.אני חושבת שנשארתי בהתחלה בזכות השירה הקצת מרק אלמונדית לפרקים. אלבום מלא אווירה, אולי יותר מדי אווירה. יש פה יותר פילרים אווירתיים מאשר שירים של ממש, אבל אלו שיש הם שירים יפים וקולעים.

16. Scientists – Negativity
נתחיל ונאמר, איזה שם מופלא לאלבום לא? כמה פשוט ככה צודק. צריך להעיף את כל האור והאהבה הזו לכל הרוחות לא? לשתוק 34 שנים ואז להוציא אלבום עם שם כזה? גאונות! יש לנו שני קאמבקים פוסט פאנקים מהאזור הזה של העולם השנה בסיכום (אוסטרליה פה וניו זלינד בהמשך הרשימה) שניהם נותנים כבוד לרוק הבועט והנונשלנטי. אלבום כייפי ביותר.

15. William Parker – Mayan Space Station
אודה ולא אבוש – השנה יצאה אנתולוגיה של פרקר שנראית שלי כמו משהו שהיא צריך לעמוד בראש הרשימה שלי אם הייתי בנאדם מתמיד יותר. אבל האורך שלה היה בלתי סביר ולא הצלחתי לשמוע אותה כיצירה אחת, ולכן היא לא מוזכרת פה. במקומה מופיעה היצירה היפה שנותנת לי סיפוקים מהירים. האלבום הזה מצליח לשלב בין שני ז'אנרים שאני מאד אוהבת – ג'אז פרוג-הבי-רוק. למעשה, האבחנה הראשונית שלי עליו היתה שזה לא אלבום ג'אז. האזנות חוזרות אישרו שדווקא כן. הגיטרה של אווה מנדוזה מאד דומיננטית פה. מדובר בשישה קטעי אימפרוב שהופקו יפה לכדי חבילה אחת מהוקצעת. אלבום רצחני במובן הכי טוב של המילה

14. Black Country New Road- For the First Time
אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה.זה אלבום בכורה לשביעיית הצעירים האנגלים. האלבום מאד אקלקטי, נפתח עם קטע קצבי אינסטרומנטלי מלווה בכלייזמרים, ממשיך עם בלדה נוגה,ממשיך בדיסטורשנים וכשהסולן חוזר על המשפט " it's Black Country out there" זה ניהיה עוכר שלווה. הכל יש פה. מאד שונה מאחרים ומאד יפה.

13. Fire! – Defeat
בכל פעם שFire! מוציאים אלבום הוא אצלי ברשימה. אני לגמרי מסוגלת להיות ביקורתית ואובייקטיבית, אבל הם פשוט טובים יותר מהרוב. אודה שהאלבום הזה קצת פחות קרוב לליבי.
אני מרגישה שהוא יותר מאולף מקודמיו, מסודר, השכבות המוזיקליות נבנות, נדבכים מתווספים ומוסרים כמעט באופן מופתי.
חסר קצת כאוס ופראות שהיתה באלבומים הקודמים. חסרים ווקאלז אינטנסיבים. ועדיין, מדובר בהאזנת חובה לאוהביהם.

.
12. Shirley Collins – Crowlink
למרות שזה רק EP , הנוכחות של שירלי קולינס בסיכום שלי היא תשלום חוב על הקאמבק שלה בשניים וחצי האלבומים האחרונים. היא מלווה אותי בשנים האלו מאז Lodestar ב2016 וזה איזכור לפועלה היפה. לצד שירים פולקיים וציטוטי שירים יש פה יצירה יפהפיה אינסטרומנטלית שנקראת At Break of Day ומצליחה לגרום למאזין (לפחות למאזינה הזאת) לשחזר את תחושותיה כשהיא מתעוררת מציוץ הציפורים.

11. Madlib – Sound Ancestors
זה הזמן לחשוף שבסיכום השנתי האוטומטי ששלחו לי ספוטיפיי , מדליב היה המוזיקאי המוביל שלי השנה. אני לא בטוחה שאני יודעת למה
מדובר בשיתוף פעולה בין Madlibל- Four Tet המצוין בפני עצמו. פריקים של סימפולים וסאונד בוודאי ימצאו בו פינוקי סאונד ורפרנסים, לא מאד בשונה מהאזנה לאלבום של DJ Shadow למשל, אבל בעיני מדובר ביצירה זורמת ויפה גם בלי הרפרנסים. זה אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה, הקרדיט להתכנית של ג'יילס פיטרסון בBBC6

10. Cassandra Jenkins – An Overview of Phenomenal Nature
האלבום של קסנדרה ג'נקינס עדין מאד.הקול שלה נעים. השירים בנויים היטב והטקסטים אינטיליגנטים וכוללים משפטים כמו : " המים, הם מרפאים הכל", בשיר אחר היא מתהלכת ברחובות ו"השירה לא מבוזבזת עליה" . אלו משפטים יפים ועם ההגשה העדינה והבוטחת של ג'נקינס אני נשבית. אני חושבת ששם האלבום מאד הולם אותו.

9. Natural Information Society – Descension ( Out of our Constrictions)
זו כבר מסורת שלי לכלול אלבום של ההרכב הזה ברשימת אלבומי השנה..בהופעה שלישית אצלי והפעם לא מדובר באלבום אולפן אלא בהקלטה של הופעה חיה ב Cafe Oto הלונדוני מ- 2019. מדובר באלבום לא קצר ( 75 דקות) שדורש סוג של מחויבות אבל הוא לא כבד בשום צורה. למעשה המקצבים פה במהירות כפולה ממה שהתרגלנו אצל ההרכב. חגיגה של קלרינט והרמוניום. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני אוהבת יצירות שלמות שנשמעות פחות או יותר כמו קטע אחד. האלבום הכי דרוני שתמצאו ברשימה שלי השנה.

8. Sons of Kemet – Black to the Future
אומר לכם את האמת, לא הייתי מחסידי שבאקה האצ'ינס על הרכביו השונים קודם לאלבום הזה. אמנם האלבום הקודם של Sons of Kemet היה יציאה חביבה ביותר (במיוחד שמות השירים באלבום), אבל הרגיש לי קצת ""ליד" כל העסק. קצת פרווה. כך גם כל שאר המיזמים שלו. אבל את האלבום הספציפי הזה אני מאד אוהבת. זה אלבום מפנק, הביטים שמנים ויפים. עד כמה שפחות התחברתי לכל אלבומי ההעצמה השחורה של השנתיים האחרונות ( אנג'ל בת דוד, Sault , דיימון לוקס, Moor Mother וכו, אם מונים רק אחדים מתוכם) גם הטקסטים פה, שבמידה רבה עוסקים בדיכוי התרבות השחורה באלבום הרגישו לי פשוטים ויפים. קראתי בביקורות שהאלבום הזה פחות נסיוני ויותר רקיד אבל אם לומר את האמת הקודם לא הרגיש לי נסיוני במיוחד ואני מאד אוהבת את המקצבים של האלבום הזה. וכן מסתתרים פה ממתקי אוזן, במיוחד בקטע החביב עלי 'Let the Circle Be Unbroken. לשמוע באוזניות.

7. Nice Breeze – Magician's Rabbit
מדי שנה תמצאו אצלי לפחות אלבום אחד אליו הגעתי בזכות בריאן טרנר והשנה זהו האלבום.
Nice Breeze הם הרכב מוושינגטון דיסי ומסתבר שזהו כבר אלבומם השלישי.
מדובר באלבום מאד לא תפור ומאד לא מובנה. ולמרות שאני מאד אוהבת אלבומים מובנים שהם יצירות שלמות יש בליבי ובעיקר בראשי מספיק מקום גם לכאלה שהם ההיפך הגמור. האלבום הזה הוא ראש אחר לגמרי, ראש יצירתי, הומוריסטי. ראש מגניב לגמרי .
השיר הראשון קצת סוניק יות'י הן בנגינה אבל גם השירה מזכירה קצת את ת'רסטון מור, בAbstract Industrial אני שומעת קצת את מרקיורי רב המוקדמים של Yerself is steem. מקצבים בו- דידלים שזורים באלבום כחוט השני כולל קטע שנקרא מפורשותBo Diedly. המאזין חייב לשאול את עצמו באיזשהו שלב -מה הם רוצים בעצם? זה אלבום די תובעני ולא קצר ומגיע לפעמים למחוזות כבדים באותה מידה שבה הוא קליל לפרקים.

6. Turnstile – Glow On
לא מיד התחברתי לאלבום הזה. הכיף ניכר כבר בהאזנה ראשונה, בזה אין ספק, אבל כשהאזנתי לו בהתחלה, כל מה ששמעתי היה Janes Addiction (בעיקר השירה הפרי פארלית) מלווה במחשבות על זה שזו להקה שבמובן מסוים מזכירה לי את Idles. כיף כיף אבל Not Very Bright in the Head.עם הזמן הכיף התגבר על הראש ועכשיו אני כבר מחכה להאזין לו עוד.

5. Alice Coltrane – Kirtan : Turiya Sings
הקול המעט צרוד ומלא בהתכוונות של אליס קולטריין תרפויטי מאד עבורי. נראה שבשנים האחרונות קולטריין מקבלת יותר ויותר את ההכרה שמגיעה לה, ואלבום האוסף שהוציא הלייבל Luaka Bop לפני כמה שנים ( והופיע אצלי בסיכום דאז) בהחלט תרם לזה. כמעט כל תכנית של ג'אז ספיריטואלי מבית NTS נניח תכיל לפחות קטע אחד שלה. אבל בניגוד לאותו אלבום שכלל לא מעט שיאים כאן מדובר ביצירה מינימליסטית. קולטריין לבדה שרה/מתפללת בסנסקריט ואורגן. מדובר בהקלטות שמצא בנה ראווי מ1981 בזמן שהקליטה את אלבומה Turiya Sings. מסע מוזיקלי שיקח אתכם למשך שעה למקום אחר לגמרי.

4. The Chills – Scatterbrain
לא נעים לי להודות אבל זו לי ההיכרות הראשונה עם ההרכב מניו זילנד. זהו אלבום שביעי עבור להקה שפעילה כ40 שנה. אין לי שום מקור להשוואה אבל עכשיו מששמעתי את האלבום הזה ברור לי שאוהב תמיד את הצליל שלהם. כבר בהאזנה ראשונה היה לי ברור מהר מאד שמדובר בסוג הקאמבקים של אצולות מוזיקה מהסוג של הMekons, wire או של הstranglers מהשנים האחרונות. זה הקאליבר שאני מדברת עליו. אלו קאמבקים שאני מאד אוהבת כי והם יהלומים זוהרים בפסקול המעט תפל של העת הנוכחית. השירה והמלודיות מושלמות, להיטי "פופ" קולעים וקליטים ואתה פשוט רוצה וקל לך לאהוב אותם.

3. Low – Hey What
Low הם ללא ספק מההרכבים המצוינים ביותר שפועלים בשטח. אולי תזכרו שאלבומם הקודם , Double Negative היה אלבום השנה שלי ב2018. הייתי קצת חשדנית בשני הסיבובים הראשונים על האלבום הזה, שבמידה רבה הוא ממשיך דרכו של Double Negative כי הרגשתי שזה עוד מאותו דבר, שזה כשלעצמו לא דבר רע כשאותו הדבר הוא מוזיקה משובחת כזו, אבל לא הצלחתי להחיות את ההתרגשות מגילוי הסאונד החדש באלבום הקודם. לשמחתי התחושה חלפה ואני עכשיו פשוט נהנית מהיופי. ההתחברות למוזיקה היא דבר מאד חמקמק – בהתחלה הייתי ביקורתית כלפי אלו שלא אהבו את הקודם והתאהבו בחדש, אבל ככה זה. הנה גם אני משנה את דעתי כל הזמן ומה שהרגיש נכון אתמול מרגיש אחרת היום. התוצאה הסופית היא ש – Low גבוה מאד בסיכום שלי ואני הרבה יותר מרוצה מהתוצאה הזו.

2. Isaiah Collier & The Chosen Few – Cosmic Transitions
איזה אלבום אפי! הכל לגבי האלבום הזה מתלכד לכדי שלמות: השם, העטיפה, המוזיקה. אני יכולה לדמיין את עצמי צופה בהופעה על פי האלבום בערב גשום במיוחד בלבונטין 7. האלבום הוקלט ביום הולדתו של קולטריין ב2020 באולפן ובאמצעות הציוד שבו הוקלט a Love Superme. אני חושבת שהאלבום הזה צריך להיכנס לקבוצה של קלאסיקות הג'אז הגדולות ביותר. תודה למשה על הגילוי.

ובמקום הראשון:

==========================================

1. Lingua Ignota – Sinner Get Ready
החביאו את ילדכם, החביאו את אישיכם, גלי איבדה את זה ( על משקל " עופי עופי דוחיפת, אבא שלי פסיכופט). באמת שלא רציתי לאהוב את האלבום הזה, אבל זה האלבום הכי טוב שיצא השנה. כשיהיה לי כח אאזין שוב לאלבומה הקודם של Lingua Ignota כדי לראות שלא פספסתי שם משהו. אלבומה מהשנה הוא באמת יצירה נפלאה, החל מהעטיפה היפהפיה שכמעט דורשת ויניל ( אבל לא! אהיה חזקה) , ממשיך בשירה האופראית של קריסטין הייטר, ממשיך בכלי המיתר האפלאצ'יים המסורתיים ( חייבים להזכיר את כלי המיתר האפלאצ'ים המסורתיים, זה בכל ביקורת. מה זה בכלל כלי מיתר אפלאצ'ים? אבל זה יפה). הייתי מוותרת על הקטע השני בו הייטר צועקת עליי בפאנטיות דתית, זה בדיוק מה שהרחיק אותי באלבום הראשון, היא גם קצת מרחיקה אותי כשהיא שרה על כך שהיא רוחצת בדמו של ישוע וכל היחס שלה לדת. מבחינתי היא יכלה להחליף את המשפט "אני רוחצת בדמו של ישוע" במשפט "הרקון חצה את הכביש ונדרס". זו מידת ההזדהות שלי עם התכנים. אבל אני חווה את האלבום דרך הליריקה שלו מבנה השירים, השירה, סידור הכלים. וזהו. זה באמת האלבום הכי שלם, בשנה (שנים אפילו) של הרבה מוזיקה מדוללת ורגשות מדוללים.

שנה טובה לכולם!
גלי

Best Albums:

Honorable Mentions/Best Songs:

היי. שנה טובה!
בטח נמאס לכם מסיכומים. לא נורא, רואים כבר את הסוף. ושלי קצר ולעניין, כולם תמיד אומרים זאת :)
אז הנה זה:

16
The Microphones – The Microphones in 2020


פיל אלברום כתב שיר. כן, לא התבלבלתי, זה שיר, לא אלבום. השיר הזה נמשך כ40 דקות, לחלוקה למקטעים אין משמעות רבה כשקטע אחד ממש נקטע וממשיך בקטע הבא. בשיר הוא מנהל מעין יומן אישי, בתקופה מסוימת בחייו: לדוגמא, הוא שמע על המוות של קורט קוביין, הוא הלך לראות את סטראולאב בהופעה, הוא הרגיש באינטנסיביות כמו שמרגישים רק כשצעירים. ציטוט אחד מתוכו :
Bands that break up and then reunite for money can do whatever they want but it makes me glad that I am only this one contrary grump (one hand clapping) impossible to reunite. Live, the present moment burns.
קצת נאיבי אולי, בכלל, סגנון היומן האישי הזה גורם לי לחשוב קצת על מארק קוזלק, כמובן שאלברום שונה ממנו בהמון מובנים – אבל יש פה גם דמיון מסוים.
אלברום כבר הופיע בסיכום שלי בעבר, למעשה במקום הראשון, כ Mount Eerie, עוד אלבום מדכדך ביופיו ויפה בדכדוכו. השיר הזה יימשך לנצח אומר אלברום באחד המשפטים באלבום.

——————————————————————————

15

Mark Lanegan – Straight Songs of Sorrow
שמתי לב שעם הגיל משהו עובר עלי מבחינה מוזיקלית. אני מוצאת את עצמי נמשכת יותר ויותר למוזיקאים טרובדורים, כפי שאני קוראת להם. גם איפה שמבנה השירים לא מושלם, הכנות, הנוכחות ואופן ההגשה מספיקים בשבילי. מעולם לא הייתי מעריצה של מארק לנגן. לא מתוך בחירה עיקשת או סלידה, פשוט לא כל כך התייחסתי אליו .לא התעניינתי. לא הלכתי להופעות בבארבי. ההאזנה שלי לאלבום הזה (ואני יודעת שכבר קראתם אותי פעם פעמיים או שלוש יוצאת באמירה כזו) מנותקת מכל דבר שעשה בעבר וכנראה בד"כ לא שמעתי לעומק. לא בקריירת הסולו שלו, לא בScreaming Trees. וככזו צריך להתייחס אליה. האלבום הזה יצא זמן קצר לאחר פרסום זכרונותיו של לנגן , זו כנראה הגרסה המוזיקלית. יש פה שירים בהם לנגן מסתכל על חייו, על הקשיים והתהומות, איך חבריו מתים, איך חזר משם. באלבום מתארחים בין השאר וורן אליס, אשתו של לנגן, ז'אן פול ג'ונס. האלבום טיפונת ארוך מדי, אבל מתמודדים. סך הכל אוסף שירים יפה.
שירים אהובים במיוחד: השיר הפותח ו- Skeleton Key. מה זה skeleton key בכלל ולמה כולם כותבים עליו? טוב, חזרתי אחרי בדיקה. מין מפתח מאסטר.מפתח שבדי קוראים לזה, לא?

——————————————————————————

14

Lakecia Benjamin – The Coltranes
לקשיה בנ'גמין, סקסופניסטית מניו יורק, שעבדה מסתבר עם מיסי אליוט ואלישיה קיז ומופיעה כיום עם גרגורי פורטר, הוציאה אלבום יפה שבו היא מבצעת קאברים ליצירות של ג'ון ואליס קולטריין. מאד מצא חן בעיני שהיא מתייחסת לשניהם באלבום והתוצאה יפה מאד. אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה ולכן הוא פה. מקבל את הכבוד הראוי לו.
——————————————————————————

13

Bruce Springsteen – Letter To You
האלבום הזה סופר קליט. כבר בהאזנה השניה הוא נשמע לי מוכר מאד. מה שקשה לי לומר על רוב האלבומים ברשימה שלי הפעם. כן הקשבתי לקודמו, Western Stars היפה, אבל לא התיידדתי איתו כמו האלבום הזה. השפיע עלי לטובה מאד גם הראיון ששמעתי איתו בפודקאסט האהוב עלי Broken Records, בו ברוס התגלה כמרואין די נפלא. בכלל לא מה שציפיתי

——————————————————————————

12

Drive by Truckers – The New OK
קצת תפס אותי לא מוכנה האלבום הזה של הטראקרז. לידיעתכם הם כבר הופיעו אצלי לפני כה שנים באחד הסיכומים, ועוד במקום הראשון. אני לא בדיוק יודעת איך להגדיר אותו. את אלבומם הקודם The Unraveling שדובר עליו רבות לא שמעתי ממש. אני רואה שמתייחסים אליו לעיתים קרובות כיצירה פוליטית נוקבת ועגומה. ואז מגיע האלבום הזה, שכנראה מכיל קטעים מאותו סשן הקלטת ומתייחסים אליו כקצת יותר קליל, קצת פחות מגובש ויותר אקלקטי . קצת שאריות אלבום שהיה מתוכנן להיות EP. אולי אני אוהבת אלבומים של שאריות (ראו מקרה יו לה טנגו בהמשך). אולי לא הכל צריך להיות נורא פומפוזי מתחילתו ועד סופו. האלבום כיפי ביותר, והשיר ששבה את ליבי פה הוא Sea Island Lonely שיותר מהכל באופן מפתיע הוא שיר Rnb – Soul עם נגיעות אוטיס רדינגיות, ויש גם קאבר לראמונז. אחלה אלבום
——————————————————————————
11

Karuna Trio – Imaginary Archipelago שיתוף פעולה של אדם רורולף, חמיד דרייק וראלף מ. ג'ונס. כל קטע באלבום נושא שם של אי דמיוני באריכפלג דמיוני. מסתמן פה שאני חובבת חמיד דרייק לא? לא הייתי צריכה את הסיכום הזה כדי לדעת
——————————————————————————

10

Peter Brotzmann, Hamid Drake, Maalem Muktar Gania- A catch of a Ghost
תמיד מוזר לי קצת להכניס אלבומי ג'אז לסיכום השנה. בעוד שבכל מה שקשור ברוק, אינדי רוק או איך שתקרא לזה אני מרגישה שאני די חולשת על ההוצאות הבולטות של השנה, בג'אז לדעתי יוצאים עשרות ריליסים שאני לא מודעת אליהם ואני מניחה שחלקם מצוינים עד נפלאים. . לכן תמיד הסיכומים שלי יכילו דברים שבמקרה נתקלתי בהם, אולי היה שם אחד מוכר שמשך אותי, או כמו במקרה הזה שניים, וסייע להכניס את האלבום לפלייליסט.
טוב חזרתי אחרי מספר הגהות למשפט הזה כדי לומר שאולי הוא נשמע יומרני ( האמירה שלי לגבי הרוק) – אשמח להתבדות.
בכל מקרה, ובאופן אבסולוטי לגמרי, מדובר באלבום מצוין שהוא שיתוף פעולה חוצה יבשות. השילוש הזה כנראה הופיע יחד כבר בכמה הופעות כשהאנקדוטה המעניינת היא שמוקטר החליף את אביו שנפטר בטריו הזה. כמו שקראתי במספר ביקורות וזה נכון, הנגינה החורכת של ברוצמן לא נמצאת פה בפרונט דווקא ודרייק ומוקטר הם הדומיננטים פה, ובכל מקרה, מדובר באלבום עם מקצבים נפלאים. הכי "מוזיקת עולם" שיכול להיות בסיכום שלי, הכי טוב שיש.

——————————————————————————

9

Brandy – the Gift of Repitition

אחלה אלבום. "ידידי" הצדיק בריאן טרנר הכיר לי אותו. אלבום שני להרכב ניו יורקי כשלגיטריסט שם מצויין: Jordan Lovelace. האלבום תואר באיזה מקום כ"פיצוץ קצר ויעיל". זה נכון. לא מדובר באלבום מעולה, השירים לא אחידים ברמתם, אבל השיר Clown Pain יכול מבחינתי להיות שיר השנה. מאד מזכיר לי את הStairs שאהבתי מאד בזמנו. וגם השיר הפותח נפלא. את שניהם תשמעו במיקסטייפ המלווה.

——————————————————————————

8

Thor & Friends -3 & 4

ת'ור האריס, הידוע גם ת'ור מהswans, הוציא (לפחות) שני רליסים השנה תחת השם Thor & Friends. . את 4 קצת יותר אהבתי מ 3, כי עבודת הקלידים של ת'ור יותר נוכחת בו והוא פחות חייה הכפולים של ורוניק, אבל שניהם יפים. פסקול של משהו אחר. משהו יפה. למעשה אחד הפרויקטים היפים ששמעתי השנה. עם אורחים כמו ביל קלאהן ו Low, מה הפלא?

——————————————————————————

7

Sarah Davachi – מפעל השנה. ידעתם שג'יי לו קיבלה פרס מפעל חיים לפני כשנתיים שלוש? או שתעשיית המוזיקה התשתגעה, או שאני הזדקנתי והיא נראית לי צעירה מדי למפעל חיים ( לא מדברים עכשיו על איכות). בכל מקרה, כל זה כדי להגיד שכנראה מפעל חיים לא אתן לשרה דבאצ'י אבל מפעל שנה בהחלט כן. דבאצ'י היתה מאד פעילה השנה. לאן שלא פניתי שם היא היתה.וגם נדמה שכל הריליסים שלה היו מתואמים עם Bandcamp Friday. יש משהו במוזיקה שלה שגורם לי מייד לזקוף אוזניים היא מיד מקבלת את תשומת ליבי, בד"כ באזה קטע מזמן בRelease Radar של ספוטיפיי. דבאצ'י הוציאה לדעתי כמה וכמה אלבומים השנה, המרכזי שבהם וגם ארוך מיוחד, פרויקט שנקרא Cantus, Descant. בדקתי עכשיו והיא למעשה הוציאה שני אלבומים מלאים ו3 EPs השנה. חוץ מזה הספיקה להקים לייבל משלה. ממליצה לכם גם לבדוק את המיקסטייפ היפה שפרסמה כדי לקדם את הלייבל שלה:

Fact mix 775: Sarah Davachi

אגב במיקסטייפ שמלווה את הסיכום שלי שמתי לכם את "הלהיט" מתוך Cantus, Descant, כך שתבינו שלא מדובר במוסיקה עם הרבה שיאים. אני חושבת שהיא נפלאה

——————————————————————————

6

Silver Scrolls – Music For Walks

מתה על החברה האלה, האמריקאנים עם חולצות ההפלאנל הקצת כרסתנים. לא יודעת, יש קבוצה כזו של מוזיקאים שיושבת אצלי תחת קורת גג אחת – Half Japanese, P, D, Dinosaur Jr , Polvo ועכשיו Silver Scrolls. אלו האחרונים הם בעצם שניים מחברי Polvo. האלבום בעל השם שלא יכול שלא לשבות אותי Music for Walks שיוצא על הלייבל האהוב Three Lobed Recordings כך שיש לנו נתוני פתיחה מאד טובים. נמשיך עם זה שאני מוכנה שמכונות תופים כמו אלו ששזורות לאורך האלבום ילוו אותי לכל מקום שאני הולכת. בכל פעם שאני מסיימת האזנה לאלבום אני ממש מדמיינת את עצמי הולכת כשמאחורי שובל של מכונת תופים, משהו כמו מוכר הנקניקיות והDuff שהולך אחרי הומר סימפסון לכל מקום. אוירה חלומית ולאורך 10 הדקות הראשונות אתה רק מחכה שת'רסטון מור יצטרף בשירה בקולו המוכר אבל זה לא קורה ודואט בין התופים והגיטרות לוקחים אותנו למסע חולמני נפלא. תענוג של אלבום
——————————————————————————

5

Fontaines D.C – a Hero's Death – אני רוצה לחשוב שאתם מכירים אותי מספיק כדי להבין שבסוף
לצד כל החקירות וההתייפיפות האוונגדרית, שוכן אדם שבסך הכל כמה לאלבום רוק טוב. זה הכל מתחיל ונגמר ברוק. אני לא אוהבת להיות אופנתית וללכת עם הזרם במקרה של מוזיקה אבל ככה יצא הפעם. תמיד אוכל לומר ששמתי אותם בסיכום שלי כבר באלבום הראשון, כשהיה קצת פחות אופנתי… האמת גם אז היה אופנתי. אבל עכשיו במיוחד, כמו עם העונה הרביעית של הכתר כשללא ספק הסדרה מושלמת מיומה הראשון. כשאני חושבת על זה , אולי זו כן הזדמנות להיות חתרנית ,כי האלבום נפקד מרוב הסיכומים שראיתי עד כה. אולי חושבים שהם חווים את משבר האלבום השני אבל אלו שטויות מוחלטות. הם צלחו את המבחן הזה בצבעים מעופפים
למרות שמדובר בילדים, יש בעיני משהו מאד בוגר בלהקה הזו – בטקסטים, בנגינה. הם לא נשמעים ירוקים. חוץ מזה שהם אירים. ולכן הם כן. אירלנד לשלטוו כבר אמרתי?
——————————————————————————

4

Yo La Tengo – We have Amnesia Sometimes – יו לה בלב לנצח. אומרים על האלבום הזה שהוא מאד ברוח הקורונה- ילט נפגשו בחלל הקלטה או באיזה מוסך בהובוקן ועם מיקרופון פתוח אחד הקליטו את האלבום . מתייחסים אליו כמאולתר, לא מלוטש ולא גמור. בלי שיר אחד מוביל. אני רואה את הדברים האלה כיתרון. בשבילי הם ילט של תמיד. דרוניים במיוחד הפעם וזה נפלא. עם שמות שירי.ם כמו James wakes up and watches mourning birds. ילט לא מאכזבים לעולם.. תמשיכו, רק תמשיכו.
——————————————————————————

3

Sonic Boom – All Thins Being Equal
אוף, אני שונאת את זה שיש כל כך הרבה אולד טיימרז בסיכום שלי השנה. גורם לי להרגיש זקנה. אבל מה לעשות, צעירים, keep up! יצא אוסף של קמבקים או פוסט קמבקים נפלאים. סוניק בום באלבומו הראשון מזה שלושים שנה (מאז ספקטרום?) והוא נהדר.

——————————————————————————
2

Transmissions : The Music of Beverly Glenn Copeland

לא יודעת אם זה חוקי לשים אלבום אוסף בסיכום השנה שלי, אבל נראה לי שלבוורלי גלן קופלנד מגיע ולו בזכות ההכרה שהוא זוכה לה בשנים האחרונות, ההופעות בפסטיבלים כשעוד היה אפשר, ופרץ הפעלתנות. כמו כן שמעתי דברים לא טובים על האופן שבו התמודד עם תקופת תחילת הקורונה וקשיים כלכליים… כנראה הסתדר העניין בעזרת תמיכה רבה. בלי קשר לכל זה מדובר באוסף מרשים של יופי וייחוד. ואני אוספת כאן דברים יפים, אז הנה.

—————————————————————————-

1

The Dream Syndicate – The Universe Inside

איזה אלבום יפה. תזמורת סונית (as in sonic) וסהרורית. עם זרימה מושלמת בין השירים. נשבעת לכם שזה התיקלוט הכי טוב ששמעתי בחיים שלי, הייתי רק יכולה לחלום להרכיב סט כזה. טוב זה לא באמת סט אבל אם הייתי נוכחת בערב שבו פשוט היו משמיעים את האלבום מתחילתו ועד סופו ככה הייתי מרגישה.
הסינדיקט הוציאו שני אלבומים מצוינים בשנים האחרונות במסגרת הקאמבק המעולה שלהם, וכבר הופיעו בסיכומים שלי, אבל אני מרגישה שהאלבום הזה מתעלה מעליהם, אפילו קצת, בשלמותו.
אז אני אומרת "הסינדיקט" כאילו אנחנו חברים נורא טובים אבל בעודי מכינה את הסיכום קלטתי שאני לא באמת מכירה אותם מפעם. בטח שמעתי שיר מזדמן פה ושם. שם שתמיד הכרתי. ומאחר ואני במצב רוח חקרני בסיכום הזה יותר מתמיד ,אני כותבת את השורות האלה בעודי מאזינה ל The Days of Wine and Roses , אלבומם מ1982. להגיד שיש לי משהו חכם לומר אחרי זה? לא . אלבום טוב מאד :) מאד שונה. הרבה פאז. כנראה היו מצוינים,נשארו מצוינים ועברו הרבה שינויים בדרך

מה אומר, יצא סיכום קצת מופנם, הרבה אולדטיימרז, אלבומים לא מאד סוחפים אבל יפים יפים. וסיימתי בפיצוץ, לפחות בעיני. אני גם חושבת שהאנדרסטייטמנט שלי בכתיבה לא מצליח להעביר את העובדה שאני חושבת ששלושת המקומות הראשונים שלי הם פיצוץ וחובה בכל בית.
תודה שהייתם איתי שוב
שתיהיה לכם שנה טובה
גלי

היי

Let's do this shit

 

המוזיקה פה:

 

 

פירוט האלבומים:

Danny Brown – Unknowhatimsayin?

יופי של אלבום. שירה קצת סייפרס הילית, צלילים כיפיים וזורמים. אחלה

 

 

 

 

=========================================

Vanishing Twin – The Age of Immunology

אלבום חמוד ומרענן. מעין הכלאה בין Stereolab ,Broadcast ואולי גם קצת Nouvelle Vague מושך למטה. האלבום לדעתי קצת מפוספס, היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היה שומר על הרמה של השיר המושלם Lanugage is a City לכל אורכו ולכן המקום הנמוך, ובכל זאת, בשנה שבה נקשרתי למעט אלבומים, זה אלבום שכן שמר על חינו לאורך החודשים.

 

===========================================

Deafkids -Metaprogramacao

אין ספק שזה אלבום שונה ברשימה שלי. מטאל-נויז ברזילאי – Yes, bring me some. מסעיר וכוחני, אשמח לראות אותם בהופעה. צריך מוזיקה לא אנגלו אמריקנית וכמה שיותר.

 

 

=========================================

Sarah Davachi – Pale Bloom

את שרה דבאצ'י הכרתי רק השנה, דרך אלבומה הקודם שסביר להניח שהיה נכנס לרשימה של 2018 אם הייתי מספיקה. האזנה למוזיקה של דבאצ'י היא מסוג החוויות המוזיקליות שעיקר כוחן הוא באופן שבו הן מנכיחות עצמן אצלך ולא משאירות מקום לשום דבר אחר מסביב. אתה שם את האלבום וזה מה שאתה עושה באותו הרגע – הוא לא עובר לידך. אחרי סיומו קשה להעביר למשהו אחר. הכל מאד מינימליסטי ושקט, נטול שיאים ופסגות.

 

===========================================

The Young Gods – Data Mirage Tangram

אני תמיד סאקרית של אלבומים מגובשים עם זרימה טובה והרגשה של התחלה אמצע וסוף. נשמע כמעט מובן מאליו אבל למעשה רוב האלבומים שאני שומעת אינם כאלה. למעשה כמעט כל האלבומים ברשימה הזו ואולי כולם אינם כאלה. זה בסדר, יש להם חוזקות אחרות ויש להם רגעי שיא או שירים מושלמים, אבל הם לא מצליחים להגיע לאחדות הזאת שהופכת בעיני אלבום ליצירת מופת. אני לא בטוחה שהאלבום הזה הוא יצירת מופת, לפחות לא בשבילי, אבל בהחלט יש לו את אחד המרכיבים החיוניים.

==========================================

Oren Ambarchi – Oglon Day

Ambarchi הוציא לפחות שני אלבומים השנה. זהו האחד שהתחברתי אליו במיוחד. הקטע הראשון מאד מזכיר את ה Necks, לפחות אלו של לפני האלבום האחרון שפחות אהבתי. Ambrachi חובר פה לשלושה מוזיקאים אחרים: Mark Fell,Will Guthrie ו  Sam Shalabi במין תמהיל של ג'ז ומינימל טכנו. מצא חן בעיני מאד

 

===========================================

Pierre Bastien – Tinkle Twang n' Tootle

בסטיין עובר דרך ג'אז, אוונגארד, פסקול דמיוני בהשראת סאטי, ואפילו דאב באלבומו המיוחד עם אחת העטיפות החביבות עלי במיוחד השנה. אלבום מצוין, קצר, בעל 6 קטעים, ממרכיב הכלים והמולטי אינסטרומנטליסט הותיק.

 

 

 

==========================================

 

Membranes – What Nature Gives.. Nature Takes Away

אלבום ארוך ואפילו קצת מייגע, אבל שומר על איכות לכל אורכו. יש לנו שני אלבומים השנה שעוסקים במצבו העגום של כדור הארץ ובabuse שעשינו לטבע. השני הוא קולורדו של ניל יאנג. האלבום הזה ממלא את המשבצת שמילא אצל Hot Snakes בזמנו במובן הזה שהוא עשוי בנשימה עצורה. הוא לא מרגיש כמו אלבום שמישהו תיכנן. את זה אני אומרת במובן הכי חיובי של המילה. ומצד שני חשבתי קצת על Arabrot מהשנה שעברה. גם בזכות הArt הדרמטי וגם הפאתוס בשירה.

===============================================

Clipping. -There existed an Addiction to Blood

אלבום קונספט הסובב סביב אימה, מדב ונושאים כאלה

יש פה כמה רגעים מעולים ויש את You ain't scared איז'ו. (ככה אני אוהבת לקרוא לו), ויש קטע שלם של פסנתר עולה באש. השורה התחתונה – אלבום סוחף, כייפי ומצוין

 

 

================================================

Jenny Lewis – On the Line – אחד האלבומים האהובים עלי במיוחד השנה.

האלבום הזה הוא המפגש הראשון שלי עם לואיס כך שהרשמים שלי ממנו מנותקים לגמרי מהחומרים הקודמים שלה. אני מעריכה את ג'ני – היא זמרת בסדר גמור אבל יותר מזה כותבת שירים לא רעה בכלל. גם אם היא גולשת למתקתקות בשירים שלה, זה לא מפריע לי בכלל. יש פה קצת קרן קארפנטר , קצת סטיבי ניקס, קצת דולי פרטון קצת קיטש אייטיזי אבל יותר מהכל – שירים מהנים ובנויים היטב עם טקסטים לא מביכים בכלל. לואיס לא גרנדיוזית, לא מחתרתית ,לא אפלה. כן קצת עצובה. היא כותבת שירים שהם סוכריות והיא לא מייגעת. אלבום שעשוי מהחומרים הכנים והנכונים.

=============================================

Dead Neandarthals – Ghosts

איזה הרכב אפי. אלבום עם עוצמה ותיזמור מושלם. והעטיפה כמו תמיד נפלאה.

 

 

 

 

=========================================

Bill Callahan – Shepherd in a Sheepskin Vest – עד שלא חזר לחיינו,לא ידענו שחסר לנו. עוד מאותו הדבר הנפלא שקלאהן תמיד מספק לנו. השקט הנפלא הזה.

 

 

 

 

 

=========================================

 Fontaines D.C – Dogrel

זרימה, קצר ולעניין, בנשימה אחת .עוד אלבום שנראה שנעשה ללא מאמץ .יש פה Vampire Weekend בתחילת דרכם לפני שהפכו למעצבנים, ג'וי דיביז'ן ואואזיס בלי הנפיחות המעצבנת, אפילו מצאתי טיפונת קיור באחד השירים. ואי אפשר בלי קצת פוגס מהמולדת האירית. איך לא אוהב אלבום שמתחיל במשפט – Dublin in the Rain is mine – a pregnant city with a catholic mind

 

 

============================================

Fire! Orchestra – Arrival

אני לא חושבת שFire! יכולים להוציא אלבום רע או אלבום לא מצוין. תמיד מדובר ביצירות שלמות ויפות. וגם האלבום האחרון לא יוצא מכלל זה. אלמלא שני הקטעים האחרונים היה הופך להיות אלבום השנה שלי. אני לא אוהבת שאלבום שלכל אורכו מושלם נמתח יותר מדי ומאבד את עצמו. הייתי מסתדרת גם בלי עוד גרסא לAt Last Im free.נפלאים though. תמיד

 

=============================================

Joshua Abrams & Natural Information Society – Mandatory Reality

משתתף קבוע בסיכומים שלי, בכל שנה שהוא מוציא אלבום, אברמס הצליח לדעתי להגיע לשלמות באלבומו האחרון. אלבום שאפשר לראות אותו כמינימליסטי יותר יחסית לאלבומיו הקודמים אבל לא באמת. גם כשנגע במקצבים נשאר הטון מונוטוני ומדטיטטבי. רציתי לומר שיש פה בניה של צליל לאורך כל האלבום אבל בעצם אין פה התפתחות אלא זהו אלבום שמציג את עצמו כבר בצליליו הראשונים ונשאר קבוע לכל אורכו כשהרפטטיביות ומשיכת אותם הצלילים לאורך זמן בונה שהו חדש. מכירים אלבומים כאלה? כי אני כן, ויש לי חיבה מיוחדת לשלמות כזו.

=============================================

ולאלבום השנה שלי! רמז בתמונה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכל זאת צריכים שאאיית לכם את זה? טוב הנה פה

זהו. 16 אלבומים, נויז, זן ,פסנתרים עולים באש לצד פופ מתקתק. זהו עולמי. בואו שוב

שנה טובה

גלי

 

Tracklist:

Danny Brown – Change Up

Vanishing Twin – Cryonic Suspension May Save your Life

Vanishing Twin – Language is a City

Deafkids – Mente Bicameral

Sarah Davachi – Blossom 3

The Young Gods – Tear Up the Red Sky

Oren Ambarchi, Mark Fell Will Guthrie, Sam Shalabi – Oglon Day 2

Pierre Bastien – Tenet

The Membranes- What Nature Gives…Nature Takes Away

The Membranes – Black is the Color

The Membranes – Mother Ocean.Father Time

Clipping – Run for your Life

Clipping. – Blood of the Fang

Clipping. – Nothing is Safe

Jenny Lewis – Party Clown

Jenny Lewis – Wasted Youth

Jenny Lewis – Heads Gonna Roll

Dead Neanderthals – Bone Hill

Bill Callahan – Angela

Bill Callahan – Morning is my Godmother

Fontaines D.C – Hurricane Laughter

Fontaines D.C. – Boys in the better land

Fire! Orchestra – Blue Crystal Fire

Fire Orchestra! – Silver Trees

Joshua Abrams & Natural Information Society – In Memorie's Prism

Sunn o ))) – Troubled Air

 

 

 

 

 

הגיע הזמן הזה בשנה. יד על הלב -אני לא מתה על התקופה הזו. כי בשבילי זה זמן להעלות הילוך, להתמקד לשמוע רק מוזיקה חדשה. ואני אוהבת מאד להתפזר עם מוזיקה. אבל זה קורבן קטן להקריב כדי לממש את תחושת השליחות שלי לספר לכם מה אהבתי השנה ומי יודע, אולי גם להשפיע ולגרום למי מכם לתת הזדמנות למשהו שבחר לדלג עליו. כל האלבומים שמופיעים פה היו חברים במהלך רובה של השנה ורציתי לחלוק. היו הרבה דברים יפים השנה, היו רגעים באלבום של דיויד בירן, היה את האלבום של Ought , מידנייט, Mos Generator, Parqouet Courts' Iceage ולכאורה כשאני מסתכלת על הרשימה שלי אני שואלת את עצמי – מה עושה את האלבומים שבחרתי ליותר טובים בעיני?הם לא מושלמים יותר (חוץ מהמקום הראשון כנראה), אבל משהו בהם הצליח כן להרטיט את הלב המזדקן הזה. משהו שינה. משהו היה אחר. הרבה פעמים עבורי זאת השירה, לפעמים זה הכוח, האינטנסיביות והעוצמות, לפעמים זה מחובר להיכרות ותיקה עם המוזיקאי ותחושת אינטימיות איתו ולפעמים פשוט תחושה של שלמות שמתגבשת עם האזנה לאלבום כולו , ולאו דווקא לשיר אחד ממנו.

אז הנה : 

Yo La Tengo – There's a Riot Goin On

 

לא מאד מפתיע למצוא בסיכום שלי את ילט. זו כבר די מסורת. גם כשבשביל חלקכם מדובר ב"עוד אלבום של ילט" או באלבום שהוא רק בסדר גמור, אני חווה את זה אחרת. החברים שלי באים לבקר אותי שוב, בפעם המי יודע כמה, והחוויה היא מאד אישית.  השליש הראשון של האלבום מעולה, לא פחות מזה. לאחר מכן מגיע החלק המינימליסטי שגם הוא מצא חן בעיני בדרכו השקטה. השליש האחרון הוא בעיקר בלדות והוא גולש פה ושם למחוזות השעמום אבל האלבום כולו שומר תמיד על האור הקטן בלב, שנקרא "יו לה טנגו".
קצת על עטיפת האלבום- מה זה? מיקרובים?
גיליתי שתמונות הקאבר של אלבומי יולה נוטות לתעתע בי. אם באלבומם האהוב עלי ביותר And then nothing turned itself inside out ראיתי בעיקר בית מפיץ אור בתוך עלטה מוחלטת וטבע אימתני, הרי נעלם מעיני שנים רבות שיש שם מישהו מתחת פנס? או שאולי הוא צופה באיזה עבמ?
ואילו בעטיפת Fade ראיתי הרבה זמן עץ גדול ויפה אבל לא ראיתי שחברי ההרכב עומדים שם מתחתיו.
אולי בעוד כמה שנים אגלה שגם מאחורי המיקרובים יש סיפור.

 

The Mekons 77 – It is Twice Blessed

 

כיף של אלבום שלא קיבל לדעתי מספיק תשומת לב. מרבית השירים כתובים היטב, אני אוהבת במיוחד את השירה פה. זהו אלבום קאמבק של הרכב אינטיליגנטי שצר לי לומר, לא נמצאים רבים כמותו בסביבה. 

 

Arabrot -Who do you Love

 

 נתחיל מזה שאני מאד אוהבת את העטיפה. שנית, יש באלבום הזה כוחניות שקשה להתעלם ממנה. עם זמרת שנשמעת לי כמו תמי ווינט וזמר שנשמע כמו ניק קייב – קשה לפספס :)

יש פה כמעט להיטים! וזה לא מובן מאליו באלבום מהז'אנר הזה. ומה מה שלמדתי בעיקר מהאלבום הזה הוא שאני צריכה להכיר את קודמו, The Gospel. ככה לפחות אומרים כולם.

The Breeders – All Nerve 

 

אלבום קאמבק ראוי וכיפי. הוא אולי לא מרגיש תמיד מהודק אבל יש בו כמה רגעים חזקים מאד יש זרימה טובה והרבה טבעיות נטולת תאטרליות של The Girls are back in town . להיפך, זה כאילו הן מעולם לא עזבו. שירים בנויים היטב וקאבר אחד לArchangel Thunderbird שכמובן שבה את ליבי מיד.

 

Mouse on Mars – Dimensional People

אני מאד שמחה לארח פה את ההרכב הזה. הרכב משמעותי בהיסטוריה האישית שלי, כמעט מיתולוגי, ובצדק. אלבומיהם Vulvaland ו Ihaora Tahiti הם חד משמעית מפסגת האלקטרוניקה של שנות ה90 ובכלל כנראה. אחר כך באו עוד אלבומים טובים יותר ופחות ,תמיד עם ניצוצות גאוניים, פשוט דורשים לעיתים יותר אורך רוח, יותר נכונות להשקעה. פחות כובשים. בא האלבום הזה, נתקלתי בו לגמרי במקרה וגם יכלתי לפספס כי הפסקתי לעקוב, השמיעו קטע באיזו תכנית שהאזנתי לה. השליש הראשון של האלבום קרוב מבחינתי לרמות שהכרנו בVulvaland עם יצירה בת שלושה חלקים הנקראת כשם האלבום. אחר כך באים עוד כמה קטעים טובים מאד ובהמשך טובים עד נחמדים. אבל הסך הכל די נפלא. יש הרבה אורחים ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שבלי קשר לז'אנר, MOM יכלו לעשות בית ספר לגורילז או לקודם של דה לה סול שכל כך אוהבים להפציץ עם אורחים. פה הם די מפנקים באורחים אבל הם לא מאבדים את עצמם כשהם עושים את זה.

 

Mary Halvorson – Code Girl

 

מרי הלבורסון גיטריסטית הג'אז החמודה עם החוטם המחודד והמשקפיים המגניבים, הוציאה אלבום טוב מאד השנה. בדרך כלל כשאני אומרת "טוב מאד" זה אומר שכנראה אני מסויגת ממשהו ושההתייחסות שלי מעט מרוחקת ולא מלאת תשוקה. גם כאן זה המקרה כי קשה לי עם הזמרת שמלווה את האלבום – לא שהיא לא ממלאת את תפקידה נאמנה והיא מגוונת ומעניינת ובמובן מסוים היא די "עושה" את האלבום אבל עדיין …בא לי לסטור לה לעתים, כפי שכבר ציינתי במקום אחר. האלבום גם ארוך מאד כך שאתה עובר את מגוון הרגשות לאורך האזנה לו. בכל זאת, זה אחד האלבומים שאני יותר מעריכה השנה וגם די חרשתי עליו כך שהותיר את חותמו.

Large Unit – Fluku

 

כמה מקסים! הLarge Unit של Paal Nilssen Love עובר בכל המחוזות האפשריים ומצליח להיות מענג כמעט לכל אורכו. הובטח לי ביקור שלהם השנה בלבונטין מה שמלכתחילה לא היה ברור איך יתרחש לוגיסטית ולא קרה, אבל לפחות נשאר לנו האלבום היפה הזה

 

Wei Zhongle – The Operators

לא רבים יודעים זאת אבל בעברי הייתי פרוגרית לא קטנה. בעצם רבים יודעים זאת כי אני אוהבת להגיד את זה והנה היתה עוד הזדמנות :)

מסביבי האלבום של wei zhongle קיבל אפס תשומת לב והתוודעתי אליו דרך תכנית אחת מאד מסוימת ב WFMU , אבל מרגע שזה קרה, לא יכולתי שלא להתאהב. המוזיקה הזו שאבה אותי לתקופת התיכון. האלבום הפתיע אותי בכמה הוא טבעי לי. הרגשתי כאילו מדברים בשפה שלי ואפילו שזה לא סקסי ובועט בשום צורה, זה הכי נכון בשבילי. לצערי גיליתי שאחרי האלבום הזה ההרכב החליט להתפרק וחבל לי כי ההיכרות מאד קצרה.

תמיד המילים שלי נשמעות לי מעטות מדי ושטוחות, אז אני קוראת קצת ביקורות, לא כדי להעתיק אלא כדי שהמחשבות שלי יקבלו נפח ונתקלתי (בביקורת וחצי שבכלל היתה קיימת על האלבום) את המילים הבאות: 
This release feels like a modern-day homage to Remain in Light,
אה?

co-insidence ? I think not ,

למרות שאני לא בטוחה מה דעתי על ההשוואה לא כל כך רואה את הקשר. אני יותר חשבתי על השירה כפיטר האמילית אבל לא משנה. זה חייב להיות סימן שנועדנו זה לזו.
Wei Zhongle. תכירו את השם.  ואז תשכחו אותו. כי הם התפרקו.

 

Heilu Mergia -Lala Belu

 

קל לאהוב את היילו מרגיה. אני אוהבת לאהוב את היילו מרגיה. החברות שלנו לא כזו ארוכה בשנים, את השם הכרתי כבר כמה שנים אבל באמת להאזין יצא לי בהופעה הראשונה שלו בארץ לפני כשנה וחצי שנתיים. המוזיקה תמיד חמה ויפה, הוא מולטי אינסטרומנטליסט וגם נראה איש ממש נחמד. האלבום השנה טוב במיוחד (כלומר לא ביחס לקודמיו של מרגיה אלא טוב במיוחד מבין אלבומי השנה והתאהבתי בו בקלות. מומלץ.

 

Hot Snakes – Jericho Sirens

 

אני חווה את האלבום הזה כאילו נעשה בנשימה אחת. האמת אני לא מרגישה כאילו זה אלבום שנעשה באולפן אחר מחשבה, אלא כאילו תפסתי את ההרכב באיזה ערב במועדון לא גדול וזו חצי שעה שלקוחה מהערב הזה. האופן שבו הוא מסתיים כאילו בפתאומיות קצת מחזקת את הרושם הזה. אני אוהבת את הזרימה בין הקטעים, אני אוהבת את ירידות הטון הנמוכות של ריק פורברג (לכל אחד מאיתנו יש את הדברים הקטנים ששובים את ליבו ושבירת הטון בשירה באופן כזה נמצאת אצלי במקום גבוה). אדיר

 

The Ex – 27 Passports

 

ככה בלי לשים לב The Ex התברגו להם לטופ 5 הלהקות הפעילות האהובות עלי כיום (אני לא יודעת בדיוק למנות כרגע את אותן 5, רק יודעת לומר שיו לה טנגו ודאי נמצאת שם). וזה כבר לא עסק חדש, האהבה שלי לEx. זה משמח אותי שיש להקה לא אמריקאית וגם לא אנגלית שנמצאת שם בליבי. לא יודעת מה המשמעות של זה. אבל בטח יש לזה משמעות שהם הולנדים. יש לי מין חלום רומנטי שאני נמצאת באיזו חגיגה כזו שמחה ושהאקס מנגנים בה עם הרכב אתיופי כמו שעשו לא מעט, וכולם לובשים בגדם צבעוניים וגם אני והלב מתרומם משמחה. מקסים בעיני שמוזיקה יכולה להישמע כל כך בועטת ובה בעת צבעונית ושמחה. הם אחרים, הם מיוחדים והאלבום האחרון שלהם נהדר. בועט, אינטיליגנטי, קצבי. שמח, ביקורתי, הם אף פעם לא מעושים. וכמו שאומרים פה בביקורת החביבה של The Quietus, עם המון Attitude. האלבום הזה התחרה צמוד עם המקום הראשון שלי והוחלף לקראת הסוף בלית ברירה …

 

ולמקום הראשון שלי!

Low- Double Negative

 

לא היה לי ספק לגבי הבחירה במקום הראשון. כי האלבום הזה ערער את שנתי המוזיקלית. מודה, בהאזנה ראשונה קצת נרתעתי. לא ציפיתי למשהו אפל כזה מ Low. אבל מתגבש אצלי הרושם שלא הכרתי אותם מספיק. בהאזנה השנייה, אחרי כמה ימים הופנטתי לגמרי. מאז בכל הפעמים ששמעתי אותו, הוא לא נשמע לי כמו אוסף של שירים אלא כמו יצירה אחת רצופה. הצליל העכור שנשבר מדי פעם על ידי קולה הרך והמתוק של מימי ולפעמים לא נשבר ואין ממנו מוצא -מדובר ביצירה ששואבת אותך אליה ואתה מאזין לה בנשימה עצורה. וגם מתקשה אחר כך לעשות משהו אחר, להתרכז במשהו אחר ובטוח לשים מוזיקה אחרת. וזה כשלעצמו אומר המון. יותר ויותר מתחוור לי כמה מיוחד ההרכב הזה. אני לא חושבת שיש אלבום שבכלל התקרב לעומק, ליופי ולייחוד של היצירה הזו. 

 

זהו ידידי וידידותי. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם ונראה לי שנוח לנו עם הסידור הזה.  תודה שנשארתם. כמו תמיד יש גם צלילים. מקווה שהצלחתי להעביר את הטון האישי שלי

שנה טובה!

גלי

היי! שנה טובה לכל

מגישה בפניכם את סיכומי. אוהבת אותו ואת האלבומים שבחרתי השנה.

השנה הרגשתי יותר מתמיד שרוב האלבומים הנבחרים שלי טובים באותה מידה, ושמה שקובע את דירוגם אצלי הוא הטעם האישי שלי.

אז הנה, Here goes nothing:

 

 

Michael Chapman -50

דילן של הגליל? כריס דה ברג של הפולק?  תגידו מה שתגידו אבל לאלבום הזה יופי בלתי אמצעי, עוד אלבום של צ'פמן. עוד אלבום יפה של צ'פמן. והפעם בשיתוף מוזיקאי חביב עלי ביותר -סטיב גאן. "50" מבחינתי הוא מהאלבומים האלה שהם בעצם שיר אחד שמלווה אותנו מתחילתו ועד סופו. לעיתים נדמה שצ'פמן ינגנן את עצמו לדעת עם אותו ריף גיטרה, אבל הריף הזה יפה, במיוחד כשהוא מלווה בקולו הנבון והרך של צ'פמן.

 

===============================================

 

 

The Dream Syndicate – How Did I find Myself here

קלאסה של אלבום. מזכיר נשכחות , ולאו דווקא את Dream Syndicate עצמם כי אני לא יכולה לומר שהכרתי אותם יותר מדי לעומק. מעורר געגועים להכל

 

 

 

 

===============================================

 

King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana

אודה ואתוודה. זהו האלבום היחיד מתוך החמישה שהוציאו או אמרו שיוציאו השנה, וגם הראשון שהאזנתי לו שלהם אי פעם. יש משהו מפה בהרכב הזה. יכול להיות שבאו משדרות? הצחקתי את עצמי, דומים לנו כמו האיטלקים או האירים. מכירים שאומרים את זה? אלבום מהנה למדי. אשמח לראות את ההרכב בהופעה

 

 

 

===============================================

 

 

James Holden & The Animal Spirits

שילוב יפה והרמוני של מקצבים- אסייתים, אפריקאים וכמובן אלקטרונים. ובהשפעת הדיווחים, ההאזנה לאלבום מעוררת רצון לראות את ההופעה

 

 

 

 

===============================================

 

 

Joshua Abrams & Natural Information Society – Simultonality

גם  לפני שנתיים הופיע אברמס ברשימת אלבומי השנה שלי, והוא נשאר בשלו. לופים על גבי לופים שמתכנסים למשהו חוצה או אפילו מעבר לז'אנר זה או אחר. לא לגמרי אחר מקודמו ברשימה זו.

 

 

 

===============================================

 

 

Sly and the Family Drone + Dead Neanderthals – Molar Wrench

נתחיל מזה שזו אחת מהעטיפות האהובות עלי השנה. נמשיך בעובדה שהאלבום הזה חסר מעצורים. משחטת פרי ג'אז ונויז. האלבום הזה הוא הרעיון שלי לפאן

 

 

 

===============================================

 

Han Bennink Trio – Adelante

מקסים. לפרקים האלבום נדמה כמו פסקול לסרט שלא באמת קיים. לפעמים חשבתי על סאטי, לפעמים על דיוק אלינגטון. האלבום ליווה אותי לאורך "חגי תשרי" והפך אותם לחגיגיים ויפים יותר

 

 

 

===============================================

 

 

Vijay Iyer Sextet – Far from Over

אלבום נהדר. לא האזנתי להרבה ג'אז השנה אז אם צריך לבחור נראה לי אלבום לא רע "ליפול עליו"

 

 

 

 

===============================================

 

 

Cheveu & Group Doueh – Dakhla Sahara Session

אחד האלבומים הבולטים השנה. אני חייבת לציין שאני מעדיפה אותו על החומרים הקודמים של Cheveu, גם אם הם תמיד סוחפים בעיניי וכיפיים. החיוניות והאינטנסיביות של Cheveu נשמרת גם פה אבל מאוזנת על ידי שותפיהם הממוקדים. המקצבים פה הם לא רק כדי לפרוט חזק על המגניבות, אלא נבנים בחוכמה טבעית לכדי אקסטזה מוזיקלית.

 

 

===============================================

 

 

Pissed Jeans – Why Love Now

בשיתוף עם לידיה לאנץ', לא הרבה אלבומים כיום יכולים לומר זאת. אחד ההרכבים שהתחבבו עלי השנה וליוו אותי לא מעט. האלבום לדעתי לא מושלם אבל במדדים מסוימים לוקח את רוב האלבומים פה. בתעוזה, בליריקס המצחיקים, וביצירתיות שלו. כמו כן, תמיד אשאף לשיר בפומבי את Ignorecam :)

 

 

 

===============================================

 

 

Robert Cray & Hi Rythm

יופי של אלבום מאת ידידי הותיק רוברט קריי. תיזמור מושלם , הגרוב הנכון ואפילו 2-3 שירים שמזנקים לשורה הראשונה בקריירה שלו

 

 

 

 

===============================================

 

 

The Feelies- In Between

בכל סיכום שלי מופיע האלבום הספק הגיקי של השנה. אם זה Sebadoh, או Built to Spill או Half Japanese.

ה Feelies הנפלאים חוזרים עם אלבום יפה ומגובש. פנינה שקטה וצנועה ברשימה שלי.

אני אוהבת אותם, אוהבת את גלן מרסר, אוהבת את רוח הוולווט אנדרגראונד שתמיד נוכחת.

 

 

===============================================

 

 

Beck – Colors

מזמן לא פגשתי אלבום שמרגיש כל כך טבעי ונכון ליוצרו. אם זה לא הסיכום הראשון שלי שאתם קוראים אתם בטח מכירים כבר את התחבטויות הנפש שלי לגבי למה אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומה עושה אלבום שנה לכזה. ובמקרה של האלבום של בק אני שואלת את עצמי האם הייתי אוהבת אותו אם היה מגיע מיוצר אלמוני שהוא לא בק. כנראה שפחות. אבל מה זה משנה, מה אני במחלקה המשפטית? אין לי ברירה אלא להיות מוטה ולומר שהאלבום מופק לעילא, מכיל 70% להיטים ובעיקר כיפיי מאד.

 

===============================================

 

 

Godflesh – Post Self

מאיפה הגיח פתאום האלבום הזה? תפס אותי קצת לא מוכנה -לא ידעתי שעומד לצאת לגודפלש אלבום השנה והגיע גם מאוחר למדי במהלכה כשכבר די התחלתי לסגור את הרשימה שלי. אלבום מצוין. אני אהבתי גם את קודמו אבל זה מרגיש מהודק יותר ואני רואה שגם זוכה להרבה שבחים אז אני מרוצה מאד

 

===============================================

 

Bardo Pond – Under the Pines

הגיטרה החורכת המזוהה כל כך עם ברדו פונד כמו מלווה אותך גם אחרי שסיימת להקשיב להם. מעבר לקטע הפתיחה המהפנט והנפלא, שימו לב לקטע שבא אחריו ולגיטרה שעוקבת אחרי השירה ולתיפוף שעוקב אחרי שניהם.

תמיד אוהבת את הכובד והסמיכות של ההרכב הזה. אלבומם הקודם היה אלבום השנה שלי וזה לדעתי טוב לא פחות

 

 

===============================================

 

Julian Cope – Drunken Songs

האלבום הזה ברצינות כמעט גמר במקום הראשון או השני אצלי. זה בגלל שאני מעניקה חשיבות רבה ביותר וניקוד גבוה במיוחד לכתיבת שירים טובה. מן הידועות היא שאני חובבת גדולה של פרוג, קראוט ובשנים האחרונות גם נטייה למטאל ודום ובסופו של דבר אלו ההופעות גם שאמשך אליהן יותר, אבל להגיש לי מתנה של ממש בדמות אלבום חדש, יהיה אלבום שבו שירים כתובים היטב, טקסטים חכמים או מצחיקים וקצת קיצוניות והליכה עד הסוף של מי שמגיש אותם. האלבום הזה וכל דבר שקופ עושה או עשה לגמרי עומד בקריטריונים.

 

 

===============================================

שימו לב , אנו בחמישיה הפותחת :)

 

 

The Necks – Unfold

יצירה יפהפיה של  Necks. לא מפתיע. אין עוד הרכב כזה. כשאתה שומע אלבום של Necks זה מה שאתה שומע באותו רגע. זה לא מזכיר את זה או נשמע כמו זה – זה נשמע כמו נקס ובאיזשהו מקום, זה תמיד אותו "שיר"

 

 

 

===============================================

 

 

Slowdive

זה כמעט היה אלבום השנה שלי. נתחיל מזה שהשיר הפותח אותו הוא בעיני השיר הכי יפה שיצא השנה ובכל פעם שאני שומעת אותו מיד קופץ לו המחנק והלב הכבד. וזה דבר טוב כן? הבס העצוב בשיר הוא אחד הדברים היפים ששמעתי מאז ג'וי דיויזן וניו אורדר ולפרקים היופי של האלבום הזה כמט קשה מנשוא. סלואדייב הרכב מיוחד, בהיסטוריה של השוגייז ובכלל. ואודה בפה מלא- בשנים האחרונות חוויתי רוויה משוגייז. אני הבחורה שכינתה עצמה שוגייזר באתרים חברתיים שונים, שפתחה בלוג עם תמונת קאבר של לאבלס, החליפה אותו לפני מספר שנים בתמונה של בון סקוט בJailbreak ותמונת פרופיל של Earth – בא האלבום של סלואדייב ומאפשר לי לחזור ולחבק את הז'אנר בחום רב.

 

===============================================

 

 

The Ecstatic World of Alice Coltrane

אלבום יחיד ומיוחד שמפגין יותר מכל דבר את כוחה התרפויטי של המוזיקה, של הקול, של השירה

 

 

 

 

 

===============================================

 

Endless Boogie -Vibe Killer

וואו וואו וואו! מאיפה נחת עלי הדבר הזה? ואיך לא שמעתי עליהם? זהו כבר אלבומם החמישי. האלבום הזה פילס דרכו במהירות האור למקום השני ברשימה בזמן קצר מאד מהסיבה הפשוטה שהוא קולע בדיוק לטעמי. עשו לעצמכם טובה ותקשיבו כי זה אחד הדברים הטובים שיצאו השנה.

 

 

 

===============================================

 

ולאלבום השנה שלי !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Ryuichi Sakamoto -Async

יצירת על חלל :) הכל פה מושלם- העטיפה, הצלילים. כמעט פסקול לסרט של טרקובסקי. סקאמוטו חוזר אחרי הפסקה ארוכה .מסתבר שגם חלה בסרטן וכנראה התגבר עליו. עם כל היופי שספגתי מהאלבום הזה, אני מחכה להכיר אותו טוב יותר ואני מרגישה שכל האזנה תיהיה קצת אחרת. היצירה הזו חיה בספירה אחרת לגמרי מכל השאר.

 

להתראות!

מקווה שנהנתם, הקשיבו גם לצלילים כי הם עושים את העבודה טוב יותר

שני שירים נכנסו בפלייליסט למקום אחר מהמקום האמיתי שהם מדורגים בו אז הדירוג האמיתי לפי הרשימה הכתובה בלבד :)

גלי

 

 

 

היי כולם

הנה אנחנו נפגשים פה שוב. זו הופכת להיות מסורת. בסוף אגיע למצב שבו נתראה פה רק בסיכומי שנה, מקווה שלא.

כרגיל, סיכום אישי שלי, הגיגים, מחשבות ותהיות. אחרי שעשיתי לעצמי האזנה ביקורתית גיליתי שמספר המופעים הרב ביותר הוא למילים : אינטנסיבי, יצירתי, דחוס, מאוורר ועוד שמות תואר כאלו. נא קבלו זאת בהבנה. כל הנסיון לנסח במילים את החוויה המוזיקלית הוא בעייתי, כל זאת תחת עיניה הבוחנות של המפיקה והעורכת בפועל שדואגת שההקלטה תצא בסדר (זו אני, כן?)

 

בימים האחרונים פרסמתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג, כטיזר לסיכום המלא,  מספר רשמים מאלבומים ש"לא נכנסו". ממליצה להסתכל גם שם.

מקווה שתהנו, ואשמח במיוחד לתגובות, כאן או באופן אישי. בקיצור, אשמח לשמוע מכם.

שנה טובה והרבה איירה קפלן

גלי

 

להורדת הפודקאסט – דרך אתר icast  ( קליק ימני על כפתור ה"הורד" ושמירה)

 

הסיכום המלא (למי שלרשותו קצת יותר משעתיים וחצי :) )

ומפוצל ל3 חלקים:

חלק א

חלק ב

חלק ג