אתמול זומנתי לאסיפת הורים בבית הספר של בתי. על הקיר היו תלויות מבחר עבודות של ילדי כיתה א'. המשימה כפי שהבהירה לי ביתי היתה לחבר סיפור, לכתוב ולאייר אותו.
נתקלתי בסיפור- קצר אמנם, של ילדה שכתבה משהו כמו "ענת יצאה לחופש. היא יצאה לשדה. היא הריחה פרחים. היא פגשה פרפר". זה היה הסיפור, ואני חשבתי לעצמי- הנה ילדה שמחוברת לצרכים שלה מגיל אפס. היא בטוח לא תהרוג את עצמה בנסיון להיות פליזרית כלפי מישהו שדמותו אפילו אינה ברורה לה.
אז אני, בחופש שלי, היום ,ערכתי את הטיול הרגלי שלי בפארק כפר סבא, מנהג שסיגלתי לי בימים האחרונים. בדרך עצר אותי גבר כבן כ70 , עם אנגלית שיקספירית, מרצה באוניברסיטה כך אמר לי, והתעניין לגבי משטח ההחלקה שעומד להיבנות שם, לפחות על פי השלט. הוא היה מקסים ונראה שחברתי וחברת האנגלית שלי נעמו לו. רק מתוך נימוס אנגלי הוא שחרר אותי להמשיך בהליכה שלי (או שנמאס לו שאני מדברת במשפטים קצרים- אני תמיד מתלהבת כשאומרים לי שהאנגלית שלי נשמעת טבעית ומאותו רגע אני מדברת במשפטים קצרים על מנת לא לקלקל את הרושם). חשבתי לעצמי שאם זה היה סרט אמריקאי, ביני ובינו היה נרקם קשר מיוחד, היינו מנצלים את החופשה החדשה שלי להיפגש כל יום בפארק כפר סבא על הספסל והוא היה מלמד אותי שיעור או שניים על החיים.
לשמחתי בימים האחרונים מלווים אותי כמה צלילים טובים.
אני מאזינה לOwen Pallett. יופי של אלבום. אם שני השירים הפותחים את האלבום היו קובעים את הטון לכל אורכו, הרי שהאלבום היה בקלות מוצא עצמו ברשימת אלבומי 2010 שלי. מה שיש לשני השירים לעומת האחרים ( הטובים לא פחות), היא מוזרות מקסימה. שאר השירים באלבום ,מצויינים, מרהיבים בתזמורתיות שלהם , בהרמוניות הביץ' בויזיות סלש גריזלי בריות סלש אנדרו ברדיות סלש רופוס וויינרטיות. אבל השיר הראשון פשוט משונה. והוא דיבר אליי.
עוד תגלית שלי מימי החופש האחרונים- השכנים שלי דלת ליד צופים במרבית שעות היום בערוץ 24,שזה פרט שלא ידעתי עליהם וכעת אני נמצאת שם בשעות הללו על מנת להעריך זאת.
אלבום נוסף שאני מאזינה לו כעת הוא גלן ברנקה האחרון .
בטיימינג מוצלח, שבוע לפני הרצאה של דנה קסלר בחוג למוזיקה על סוניק יות'( לא שאני יכולה ללכת), אני מאזינה למי שכונה "האבא של סוניק יות'" , באלבום המשך לקלאסיקה שלו מ81 'The Ascension' ', המכונה ,כמה מפתיע -'Ascension : The Sequel". זה ברנקה, וזהו אותו טכנאי סאונד ואותו מעצב של העטיפה כמו באלבום הראשון ואפילו אותו חלל הקלטות. פרט לזה זהו אלבום בפני עצמו.
הפעם היצירות של ברנקה מבוצעות על ידי 4 גיטרות , במושגים שלו זה מספר קטן- ידועה היצירה שלו " סימפוניה ל100 גיטרות ".
אל המוזיקה של ברנקה מתייחסים בשלל שמות תואר כמו אוונגרד, קקפוניה, דיסהרמוניה מובנית, טבח גיטרות( אחת ההגדרות החביבות עליי).
עם שמות של שירים כמו "מחווה לסטיב רייך", "שיעור מס 2 ", "שיעור מס 3" ומאידך "הדם" ,שאף אחד לא יקשקש לי שזו מוזיקה שלא מתכתבת עם כלום ולא נכנעת לשום מבנה. יש פה הרבה חשיבה מאחורי הדיסהרמוניה.
כל מה שאני יכלה לומר כשאני שומעת את המוזיקה שלו זה שאיו טעם של ממש לשבת בבית ולהאזין. זו מוזיקה שצריך לשמוע ולחזות בלייב כדי לקבל את האימפקט המלא שלה.
מתוך The Ascension
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=sZ6jhDZnBnA]
מתוך The Ascension- The Sequel
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=5WKSFzkR6H0]
אנחנו מנמיכים את הווליום ועוברים לאלבום השלישי שמשמח אותי בימים אלו, וזהו האלבום האחרון של ג'ונתן ריצמן. כמו ברנקה, ריצ'מן עושה את מה שהוא עושה כבר שנים, ובעיניי עושה את זה באופן שובה לב. כך שאין פה הפתעות. איכשהו נדמה לי שריצ'מן עובר רך יותר באלבום החדש , רגשי ועדין יותר, פחות הציניקן. אבל בעצם אולי הוא מעולם לא היה ציניקן. ריצ'מן עצמו צייר את העטיפה היפה. והשיר שבחרתי לשלב במיקסטייפ פה למטה, אם ענת הקטנה מכיתה א תשמע אותו היום,היא מסודרת לחיים.
אז הנה מיקסטייפ קטן של השירים שליוו אותי בימים האחרונים. בעקבות פידבקים שונים, אני משנה את פורמט המיקסטייפים לקובץ Rar. אשמח לשמוע מכם איזה פורמט יותר נוח לכם ובכלל פידבקים.
רשימת השירים
1. John Cale – Mr. Wilson
2. Owen Pallett – Midnight Directive
3. The Fall- Winter
4. The Fall – Winter No.2
5. Various Artists – N3
6. Twin Shadow – Slow
7. esg- My Love For You
8.Hercules & Love Affair- My House
9. Navajo Bixby -Down Under
10. Cake -Open Book
11. Jonathan Richman – If You Want to Leave the Party Just Go
12. XTC – River of Orchids
=================================================
ותזכורת אחרונה לסיום- יש כמה דרכים להתעדכן בפוסטים חדשים בבלוג הזה :
לעקוב אחרי המשתמש שלי בטוויטר
לעשות לייק לעמוד של הבלוג בפייסבוק
להירשם במייל או RSS
