היי. שנה טובה!
בטח נמאס לכם מסיכומים. לא נורא, רואים כבר את הסוף. ושלי קצר ולעניין, כולם תמיד אומרים זאת :)
אז הנה זה:

16
The Microphones – The Microphones in 2020


פיל אלברום כתב שיר. כן, לא התבלבלתי, זה שיר, לא אלבום. השיר הזה נמשך כ40 דקות, לחלוקה למקטעים אין משמעות רבה כשקטע אחד ממש נקטע וממשיך בקטע הבא. בשיר הוא מנהל מעין יומן אישי, בתקופה מסוימת בחייו: לדוגמא, הוא שמע על המוות של קורט קוביין, הוא הלך לראות את סטראולאב בהופעה, הוא הרגיש באינטנסיביות כמו שמרגישים רק כשצעירים. ציטוט אחד מתוכו :
Bands that break up and then reunite for money can do whatever they want but it makes me glad that I am only this one contrary grump (one hand clapping) impossible to reunite. Live, the present moment burns.
קצת נאיבי אולי, בכלל, סגנון היומן האישי הזה גורם לי לחשוב קצת על מארק קוזלק, כמובן שאלברום שונה ממנו בהמון מובנים – אבל יש פה גם דמיון מסוים.
אלברום כבר הופיע בסיכום שלי בעבר, למעשה במקום הראשון, כ Mount Eerie, עוד אלבום מדכדך ביופיו ויפה בדכדוכו. השיר הזה יימשך לנצח אומר אלברום באחד המשפטים באלבום.

——————————————————————————

15

Mark Lanegan – Straight Songs of Sorrow
שמתי לב שעם הגיל משהו עובר עלי מבחינה מוזיקלית. אני מוצאת את עצמי נמשכת יותר ויותר למוזיקאים טרובדורים, כפי שאני קוראת להם. גם איפה שמבנה השירים לא מושלם, הכנות, הנוכחות ואופן ההגשה מספיקים בשבילי. מעולם לא הייתי מעריצה של מארק לנגן. לא מתוך בחירה עיקשת או סלידה, פשוט לא כל כך התייחסתי אליו .לא התעניינתי. לא הלכתי להופעות בבארבי. ההאזנה שלי לאלבום הזה (ואני יודעת שכבר קראתם אותי פעם פעמיים או שלוש יוצאת באמירה כזו) מנותקת מכל דבר שעשה בעבר וכנראה בד"כ לא שמעתי לעומק. לא בקריירת הסולו שלו, לא בScreaming Trees. וככזו צריך להתייחס אליה. האלבום הזה יצא זמן קצר לאחר פרסום זכרונותיו של לנגן , זו כנראה הגרסה המוזיקלית. יש פה שירים בהם לנגן מסתכל על חייו, על הקשיים והתהומות, איך חבריו מתים, איך חזר משם. באלבום מתארחים בין השאר וורן אליס, אשתו של לנגן, ז'אן פול ג'ונס. האלבום טיפונת ארוך מדי, אבל מתמודדים. סך הכל אוסף שירים יפה.
שירים אהובים במיוחד: השיר הפותח ו- Skeleton Key. מה זה skeleton key בכלל ולמה כולם כותבים עליו? טוב, חזרתי אחרי בדיקה. מין מפתח מאסטר.מפתח שבדי קוראים לזה, לא?

——————————————————————————

14

Lakecia Benjamin – The Coltranes
לקשיה בנ'גמין, סקסופניסטית מניו יורק, שעבדה מסתבר עם מיסי אליוט ואלישיה קיז ומופיעה כיום עם גרגורי פורטר, הוציאה אלבום יפה שבו היא מבצעת קאברים ליצירות של ג'ון ואליס קולטריין. מאד מצא חן בעיני שהיא מתייחסת לשניהם באלבום והתוצאה יפה מאד. אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה ולכן הוא פה. מקבל את הכבוד הראוי לו.
——————————————————————————

13

Bruce Springsteen – Letter To You
האלבום הזה סופר קליט. כבר בהאזנה השניה הוא נשמע לי מוכר מאד. מה שקשה לי לומר על רוב האלבומים ברשימה שלי הפעם. כן הקשבתי לקודמו, Western Stars היפה, אבל לא התיידדתי איתו כמו האלבום הזה. השפיע עלי לטובה מאד גם הראיון ששמעתי איתו בפודקאסט האהוב עלי Broken Records, בו ברוס התגלה כמרואין די נפלא. בכלל לא מה שציפיתי

——————————————————————————

12

Drive by Truckers – The New OK
קצת תפס אותי לא מוכנה האלבום הזה של הטראקרז. לידיעתכם הם כבר הופיעו אצלי לפני כה שנים באחד הסיכומים, ועוד במקום הראשון. אני לא בדיוק יודעת איך להגדיר אותו. את אלבומם הקודם The Unraveling שדובר עליו רבות לא שמעתי ממש. אני רואה שמתייחסים אליו לעיתים קרובות כיצירה פוליטית נוקבת ועגומה. ואז מגיע האלבום הזה, שכנראה מכיל קטעים מאותו סשן הקלטת ומתייחסים אליו כקצת יותר קליל, קצת פחות מגובש ויותר אקלקטי . קצת שאריות אלבום שהיה מתוכנן להיות EP. אולי אני אוהבת אלבומים של שאריות (ראו מקרה יו לה טנגו בהמשך). אולי לא הכל צריך להיות נורא פומפוזי מתחילתו ועד סופו. האלבום כיפי ביותר, והשיר ששבה את ליבי פה הוא Sea Island Lonely שיותר מהכל באופן מפתיע הוא שיר Rnb – Soul עם נגיעות אוטיס רדינגיות, ויש גם קאבר לראמונז. אחלה אלבום
——————————————————————————
11

Karuna Trio – Imaginary Archipelago שיתוף פעולה של אדם רורולף, חמיד דרייק וראלף מ. ג'ונס. כל קטע באלבום נושא שם של אי דמיוני באריכפלג דמיוני. מסתמן פה שאני חובבת חמיד דרייק לא? לא הייתי צריכה את הסיכום הזה כדי לדעת
——————————————————————————

10

Peter Brotzmann, Hamid Drake, Maalem Muktar Gania- A catch of a Ghost
תמיד מוזר לי קצת להכניס אלבומי ג'אז לסיכום השנה. בעוד שבכל מה שקשור ברוק, אינדי רוק או איך שתקרא לזה אני מרגישה שאני די חולשת על ההוצאות הבולטות של השנה, בג'אז לדעתי יוצאים עשרות ריליסים שאני לא מודעת אליהם ואני מניחה שחלקם מצוינים עד נפלאים. . לכן תמיד הסיכומים שלי יכילו דברים שבמקרה נתקלתי בהם, אולי היה שם אחד מוכר שמשך אותי, או כמו במקרה הזה שניים, וסייע להכניס את האלבום לפלייליסט.
טוב חזרתי אחרי מספר הגהות למשפט הזה כדי לומר שאולי הוא נשמע יומרני ( האמירה שלי לגבי הרוק) – אשמח להתבדות.
בכל מקרה, ובאופן אבסולוטי לגמרי, מדובר באלבום מצוין שהוא שיתוף פעולה חוצה יבשות. השילוש הזה כנראה הופיע יחד כבר בכמה הופעות כשהאנקדוטה המעניינת היא שמוקטר החליף את אביו שנפטר בטריו הזה. כמו שקראתי במספר ביקורות וזה נכון, הנגינה החורכת של ברוצמן לא נמצאת פה בפרונט דווקא ודרייק ומוקטר הם הדומיננטים פה, ובכל מקרה, מדובר באלבום עם מקצבים נפלאים. הכי "מוזיקת עולם" שיכול להיות בסיכום שלי, הכי טוב שיש.

——————————————————————————

9

Brandy – the Gift of Repitition

אחלה אלבום. "ידידי" הצדיק בריאן טרנר הכיר לי אותו. אלבום שני להרכב ניו יורקי כשלגיטריסט שם מצויין: Jordan Lovelace. האלבום תואר באיזה מקום כ"פיצוץ קצר ויעיל". זה נכון. לא מדובר באלבום מעולה, השירים לא אחידים ברמתם, אבל השיר Clown Pain יכול מבחינתי להיות שיר השנה. מאד מזכיר לי את הStairs שאהבתי מאד בזמנו. וגם השיר הפותח נפלא. את שניהם תשמעו במיקסטייפ המלווה.

——————————————————————————

8

Thor & Friends -3 & 4

ת'ור האריס, הידוע גם ת'ור מהswans, הוציא (לפחות) שני רליסים השנה תחת השם Thor & Friends. . את 4 קצת יותר אהבתי מ 3, כי עבודת הקלידים של ת'ור יותר נוכחת בו והוא פחות חייה הכפולים של ורוניק, אבל שניהם יפים. פסקול של משהו אחר. משהו יפה. למעשה אחד הפרויקטים היפים ששמעתי השנה. עם אורחים כמו ביל קלאהן ו Low, מה הפלא?

——————————————————————————

7

Sarah Davachi – מפעל השנה. ידעתם שג'יי לו קיבלה פרס מפעל חיים לפני כשנתיים שלוש? או שתעשיית המוזיקה התשתגעה, או שאני הזדקנתי והיא נראית לי צעירה מדי למפעל חיים ( לא מדברים עכשיו על איכות). בכל מקרה, כל זה כדי להגיד שכנראה מפעל חיים לא אתן לשרה דבאצ'י אבל מפעל שנה בהחלט כן. דבאצ'י היתה מאד פעילה השנה. לאן שלא פניתי שם היא היתה.וגם נדמה שכל הריליסים שלה היו מתואמים עם Bandcamp Friday. יש משהו במוזיקה שלה שגורם לי מייד לזקוף אוזניים היא מיד מקבלת את תשומת ליבי, בד"כ באזה קטע מזמן בRelease Radar של ספוטיפיי. דבאצ'י הוציאה לדעתי כמה וכמה אלבומים השנה, המרכזי שבהם וגם ארוך מיוחד, פרויקט שנקרא Cantus, Descant. בדקתי עכשיו והיא למעשה הוציאה שני אלבומים מלאים ו3 EPs השנה. חוץ מזה הספיקה להקים לייבל משלה. ממליצה לכם גם לבדוק את המיקסטייפ היפה שפרסמה כדי לקדם את הלייבל שלה:

Fact mix 775: Sarah Davachi

אגב במיקסטייפ שמלווה את הסיכום שלי שמתי לכם את "הלהיט" מתוך Cantus, Descant, כך שתבינו שלא מדובר במוסיקה עם הרבה שיאים. אני חושבת שהיא נפלאה

——————————————————————————

6

Silver Scrolls – Music For Walks

מתה על החברה האלה, האמריקאנים עם חולצות ההפלאנל הקצת כרסתנים. לא יודעת, יש קבוצה כזו של מוזיקאים שיושבת אצלי תחת קורת גג אחת – Half Japanese, P, D, Dinosaur Jr , Polvo ועכשיו Silver Scrolls. אלו האחרונים הם בעצם שניים מחברי Polvo. האלבום בעל השם שלא יכול שלא לשבות אותי Music for Walks שיוצא על הלייבל האהוב Three Lobed Recordings כך שיש לנו נתוני פתיחה מאד טובים. נמשיך עם זה שאני מוכנה שמכונות תופים כמו אלו ששזורות לאורך האלבום ילוו אותי לכל מקום שאני הולכת. בכל פעם שאני מסיימת האזנה לאלבום אני ממש מדמיינת את עצמי הולכת כשמאחורי שובל של מכונת תופים, משהו כמו מוכר הנקניקיות והDuff שהולך אחרי הומר סימפסון לכל מקום. אוירה חלומית ולאורך 10 הדקות הראשונות אתה רק מחכה שת'רסטון מור יצטרף בשירה בקולו המוכר אבל זה לא קורה ודואט בין התופים והגיטרות לוקחים אותנו למסע חולמני נפלא. תענוג של אלבום
——————————————————————————

5

Fontaines D.C – a Hero's Death – אני רוצה לחשוב שאתם מכירים אותי מספיק כדי להבין שבסוף
לצד כל החקירות וההתייפיפות האוונגדרית, שוכן אדם שבסך הכל כמה לאלבום רוק טוב. זה הכל מתחיל ונגמר ברוק. אני לא אוהבת להיות אופנתית וללכת עם הזרם במקרה של מוזיקה אבל ככה יצא הפעם. תמיד אוכל לומר ששמתי אותם בסיכום שלי כבר באלבום הראשון, כשהיה קצת פחות אופנתי… האמת גם אז היה אופנתי. אבל עכשיו במיוחד, כמו עם העונה הרביעית של הכתר כשללא ספק הסדרה מושלמת מיומה הראשון. כשאני חושבת על זה , אולי זו כן הזדמנות להיות חתרנית ,כי האלבום נפקד מרוב הסיכומים שראיתי עד כה. אולי חושבים שהם חווים את משבר האלבום השני אבל אלו שטויות מוחלטות. הם צלחו את המבחן הזה בצבעים מעופפים
למרות שמדובר בילדים, יש בעיני משהו מאד בוגר בלהקה הזו – בטקסטים, בנגינה. הם לא נשמעים ירוקים. חוץ מזה שהם אירים. ולכן הם כן. אירלנד לשלטוו כבר אמרתי?
——————————————————————————

4

Yo La Tengo – We have Amnesia Sometimes – יו לה בלב לנצח. אומרים על האלבום הזה שהוא מאד ברוח הקורונה- ילט נפגשו בחלל הקלטה או באיזה מוסך בהובוקן ועם מיקרופון פתוח אחד הקליטו את האלבום . מתייחסים אליו כמאולתר, לא מלוטש ולא גמור. בלי שיר אחד מוביל. אני רואה את הדברים האלה כיתרון. בשבילי הם ילט של תמיד. דרוניים במיוחד הפעם וזה נפלא. עם שמות שירי.ם כמו James wakes up and watches mourning birds. ילט לא מאכזבים לעולם.. תמשיכו, רק תמשיכו.
——————————————————————————

3

Sonic Boom – All Thins Being Equal
אוף, אני שונאת את זה שיש כל כך הרבה אולד טיימרז בסיכום שלי השנה. גורם לי להרגיש זקנה. אבל מה לעשות, צעירים, keep up! יצא אוסף של קמבקים או פוסט קמבקים נפלאים. סוניק בום באלבומו הראשון מזה שלושים שנה (מאז ספקטרום?) והוא נהדר.

——————————————————————————
2

Transmissions : The Music of Beverly Glenn Copeland

לא יודעת אם זה חוקי לשים אלבום אוסף בסיכום השנה שלי, אבל נראה לי שלבוורלי גלן קופלנד מגיע ולו בזכות ההכרה שהוא זוכה לה בשנים האחרונות, ההופעות בפסטיבלים כשעוד היה אפשר, ופרץ הפעלתנות. כמו כן שמעתי דברים לא טובים על האופן שבו התמודד עם תקופת תחילת הקורונה וקשיים כלכליים… כנראה הסתדר העניין בעזרת תמיכה רבה. בלי קשר לכל זה מדובר באוסף מרשים של יופי וייחוד. ואני אוספת כאן דברים יפים, אז הנה.

—————————————————————————-

1

The Dream Syndicate – The Universe Inside

איזה אלבום יפה. תזמורת סונית (as in sonic) וסהרורית. עם זרימה מושלמת בין השירים. נשבעת לכם שזה התיקלוט הכי טוב ששמעתי בחיים שלי, הייתי רק יכולה לחלום להרכיב סט כזה. טוב זה לא באמת סט אבל אם הייתי נוכחת בערב שבו פשוט היו משמיעים את האלבום מתחילתו ועד סופו ככה הייתי מרגישה.
הסינדיקט הוציאו שני אלבומים מצוינים בשנים האחרונות במסגרת הקאמבק המעולה שלהם, וכבר הופיעו בסיכומים שלי, אבל אני מרגישה שהאלבום הזה מתעלה מעליהם, אפילו קצת, בשלמותו.
אז אני אומרת "הסינדיקט" כאילו אנחנו חברים נורא טובים אבל בעודי מכינה את הסיכום קלטתי שאני לא באמת מכירה אותם מפעם. בטח שמעתי שיר מזדמן פה ושם. שם שתמיד הכרתי. ומאחר ואני במצב רוח חקרני בסיכום הזה יותר מתמיד ,אני כותבת את השורות האלה בעודי מאזינה ל The Days of Wine and Roses , אלבומם מ1982. להגיד שיש לי משהו חכם לומר אחרי זה? לא . אלבום טוב מאד :) מאד שונה. הרבה פאז. כנראה היו מצוינים,נשארו מצוינים ועברו הרבה שינויים בדרך

מה אומר, יצא סיכום קצת מופנם, הרבה אולדטיימרז, אלבומים לא מאד סוחפים אבל יפים יפים. וסיימתי בפיצוץ, לפחות בעיני. אני גם חושבת שהאנדרסטייטמנט שלי בכתיבה לא מצליח להעביר את העובדה שאני חושבת ששלושת המקומות הראשונים שלי הם פיצוץ וחובה בכל בית.
תודה שהייתם איתי שוב
שתיהיה לכם שנה טובה
גלי

Tracklist

1. The Psychedelic Furs – Hide the Medicine
2. X – Alphabetland
3. Sun Ra – Rocket Number 9
4. Tonny Allen & Hugh Masekela – We've Ladad ( Matthew Herbet Absence Dub)
5. Erik Satie – Gnosienne number 3
6. Shabazz Palaces – Fast Learner (Feat Purple Tape Nate)
7. John Cale – Lazy Day
8. Brandy – (Wish You Was) Madball Baby
9. AC/DC – Shot in the Dark
10. Mantar – Ghost Highway
11. Little Simz – One Life , Might live
12. Dumama + Kechou – Mother Time
13. Kelly Lee Owens – On
14. Matmos – Boomchicka

להתראות בסיכום 2020 :)
גלי