Growing Backwards

שלום לכם!

כיום אני מבליחה לפה רק בשביל סיכומי שנה, אבל זו הזדמנות להזכיר את הפלייליסטים שלי בספוטיפיי שהולכים ותופחים להם כל הזמן:
Jazz
Experimental, Classic,Ambient,Kraut etc
Mellow
Rolling Playlist
Guitars=Fun

ולסיכומי:

אם אני צריכה לזהות טרנדים בהעדפות שלי בשנה המוזיקלית הזו ,הרי ששתי המגמות הבולטות בה היו שירה נשית ואלבומי ג'אז מופתיים ותובעניים. מודה שאני כמהה לקצת יותר רוק וגיטרות אבל זה לא גורע מהטוב שיש לי פה ברשימה שלי.
השנה אין לי אלבום שנה, וגם החלטתי לא לדרג את האלבומים, כל הנסיון למקם חלק מהם לפני או אחרי האחרים היה לי משונה. אבל כן בחרתי בסוף קבוצה של ראויים לשבח.

The Osciallation – The Start of the End
יש לי מערכת יחסים ארוכה עם Shoegaze. אני דווקא לא מרבה לעקוב אחרי הרכבי שוגייז מהשנים האחרונות. אני מאד אוהבת את הקלאסיקות כמובן. אבל במקרה נפלתי על קטע של The Oscillation מהשנה, שלדעתי גם ביקרו פה בארץ, לא אתפלא אם ראיתי אותם. בכל מקרה, לא מדובר באלבום פורץ דרך והוא גם לא מעניין לכל אורכו. אבל הפתיחה שלו נורא הזכירה לי ברוחה את My Valentine והסיום שלו Sovereign , יפהפה ומאד ברוח Slowdive .

The Last Dinner Party – Perlude to Ecstasy
אלבום חביב ביותר, קליט ובהחלט אפשר להגדיר את ההרכב הזה כהכי It band ברשימה שלי. ארט פופי, תיאטרלי, לפרקים צעקני מדי בשבילי. בהחלט מרשים כאלבום בכורה. סך הכל,אלבום כייפי שאזכור לטובה.

David Nance -David Nance & Mowed Sound

דייויד נאנס הוא מוזיקאי ותיק ופורה כפי שהתגלה לי באלבומו הקודם אז הכרתי אותו לראשונה. זה מוזר, יש שנים שבהם יש לי עודף מהסאונד הזה והשנה אני מרגישה שהאלבום הזה נציג בודד לסאונד הזה ושזה סאונד שחסר לי הפעם. כן, יש כמה אלבומים שנוגעים באמריקנה, אבל לא ככה. אלבום לא ארוך עם רגעים יפים ובשיאם הקטע 'Credit Line'.

The Bevis Frond – Focus on Nature
אלבום שעבר ממש מתחת לראדאר. כנראה שילוב של "אלבום שלא מחדש הרבה בדיסקוגרפיה של ההרכב הותיק" ומצד שני של "ההרכב הותיק לא מספיק מעניין הרבה אנשים". את כותבת שורות אלה, שאין לה רקע קודם עם ההרכב הזה, האלבום הזה דווקא כן עניין. אלבום טוב, כתיבת שירים טובה. חלק מהשירים ברוח Sebadoh (מירור המצוין , God's gift , לעיתים רחוקות יותר אף אעז ואומר עם נגיעות דינוזור ג'וניוריות שזה די אותו דבר, לפעמים לכיוון האמריקנה הרגועה או אולד סקול רוק ואפילו שירה לעיתים פרוגית. שיר נושא מצוין. יש פה הרבה! אבל בבסיס יש פה שירים טובים. יש פה גם שירים לא זכירים בכלל והאלבום ללא ספק ארוך מדי. עדיין, גילוי נעים ביותר בשבילי, משלבים מוקדמים של השנה. אם אתם לא מחפשים רק טרנדים חולפים, תנו לזה האזנה.

Rosali – Bite Down
אלבום יפה מאת רוזלי ואנחנו פוגשים פה את David Nance & Mowed Sound a שוב. בחציו הראשון של האלבום שאהבתי קצת יותר והוא רצוף בשירים חזקים ביותר רוזלי הזכירה לי קצת את סטיבי ניקס בשירה אבל כל האלבום מהנה עם שירים בנויים היטב, אמריקנה וגיטרות שלא אצה להן הדרך

Hanna Frances – Keeper of the Shepherd
אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה, וזו כבר נקודה לזכותו. הז'אנר הוא פולקי עדין. יפה. אלבומה החמישי במספר של פרנסס, אבל בשבילי אלבום בכורה ממנה. האלבום מאד מגובש וזורם. זהו, נראה לי שהשתמשתי כמעט בכל מילות התואר של מה שחשוב לי באלבום.

Beth Gibbons -Lives Outgrown
רבים ציפו לאלבום הזה של בת' גיבונס, והיא לא איכזבה. האלבום תזמורתי ומופק יפה לכל אורכו. לא כל השירים מעניינים באותה מידה אבל בכולם נשמר תמהיל נכון של עדינות ומלדורמטיות תזמורתית. וכשהשירים יפים ,הם הכי יפים (Floating on a Moment ).

–Jessica Pratt – Here in the Pitch

זה אולי סיכום השנה שלי עם הכי הרבה מוזיקאיות נשים, סינגר סונגרייטריות. יצא ריכוז מאד גדול השנה. אז אני חותמת את הייצוג הנשי בסיכום עם ג'סיקה פראט (רגע לא, יש גם את קים), שלא הכרתי קודם. יופי של אלבום. קצר ,נעים וקולע.

Saicobab- Nertya
זה לא אלבום לבעלי לב חלש. ואני לא מתכוונת שהוא מפחיד, אבל צריך להיות סובלנים ומכילים כדי לספוג את הצרחות של היפנית המשוגעת הזו (סליחה, זו הפעם היחידה שארשה לעצמי לא להיות pc בפוסט הזה). למזלנו, אני אוהבת חפירות מוזיקליות. מדובר בארבעה מוזיקאים מוכרים בזירת האנדרגראונד היפנית, בין השאר בזכות ההרכב Bordeoms בו לקחו שניים מהם חלק. יש פה גם אלמנטים הודיים ויש סיטאר וזה מיוחד ושונה מכל דבר.

Slowrepeat -Abra Cannabra

איזה כיף שיש אלבום ישראלי ברשימה! Slowrepeat הם הרכב דום סטונר מטאל עם נגיעות פסיכדליות שנשמע נהדר. כשהתלהבתי מהם לראשונה לא ידעתי שהם מקומיים והיה מאד נחמד לגלות שהם חברה מקרית ביאליק. קוראת להם להופיע גם בתל אביב ולא רק בחיפה!

Idles- Tangk

הכי כיף להתחבר עם אלבום כבר בשלבים מוקדמים של השנה. להרגיש איתו באמת בנוח. להכיר אותו היטב. כזה היה האלבום של Idles השנה. יצא מוקדם ונכנס מייד לפלייליסט שלי. אני בנאדם לא מורכב, עם דרישות מאד בסיסיות מהמוזיקה שלי. Idles נשמעו לי חמודים גם קודם אבל האלבום הזה מאד זורם, סוחף ואפקטיבי. מתי הם הספיקו לעשות 5 אלבומים? Tangk מתואר בביקורות המוזיקה כאלבום מלודי יותר של הלהקה, עם יותר שירה. נייג'ל גודריץ' לקח חלק בהפקה. בעיני זו פצצת פופ מהירה שהתחבבה עלי ממש בקלות. עוד כאלה, תודה.

Fire! – Testament
אחרי התופעה אדירת המימדים שהיה האלבום של !Fire מהשנה שעברה (אלבום השנה שלי,כן), מגיעה אלבום צנוע הרבה יותר. גם אלבום צנוע שלהם הוא אינטנסיבי, ועדיין לא נתקלתי באלבום לא טוב שלהם. מדובר הפעם בטריו בלבד שאצלם זה הרכב מינימליסטי. וסטיב אלביני עוד הספיק לנצח פה על ההקלטה באולפן.

John Cale -POPtical Illusion
זו שנה שניה ברציפות שקייל בן ה82 מוציא אלבום, עוד אלבום טוב. אחרי Mercy שאולי היה יותר מגוון ונסיוני (אני מתכוונת נסיוני במובן של הרפתקאות עם מגוון של מוזיקאים – הרי קייל עשה דברים הרבה יותר נסיוניים מאלו) ,מדובר באלבום יותר מלודי מMercy. המפגש עם קייל הוא תמיד משמח כי תמיד בהאזנה לו היצירה החדשה מתכתבת לי עם דברים שעשה בעבר וזה מתחבר לחוויה שהיא לא לגמרי חדשה. הרגע תיארתי מה זה לאהוב מוזיקאי.

Kim Deal – Nobody Loves you More
אלבום שהוא פשוט יפה של קים. נטול פוזה, נטול הייפ, פשוט שירים יפים, מאישה שאני מעריצה. ובכלל, יש לנו השנה אלבומים של ג'ון קייל, קים דיל והקיור. והם טובים! תענוג של שירים, תענוג של קים.

==========================================

ראויים לשבח : קבוצה של אלבומים טובים במיוחד בעיניי השנה:

==========================================

Shakleton & Six Organs of Admittance – Jinxed by Being
טוב זה אלבום משונה. אבל באופן חיובי. שקלטון היה מעורב לדעתי בלפחות חמישה פרויקטים השנה (לא באמת ספרתי). זה האחד שהתחברתי אליו מהרגע הראשון. התמהיל הזה של Six Organs ושלו יוצר חיבור ממש מעניין, כבד ואפלולי. האוירה וה chanting הזכירו לי לפרקים את הSwans. גם העטיפה היפה מוסיפה לאוירה.

Gastr Del Sol – We Have Dozens of Titles
אלבום של הצמד המוערך ורב הפעלים (ביחד ועוד יותר לחוד) ,ג'ים אורורק ודייויד גראבס. זה אלבום עם אסופה של קטעי ארכיון שלא שוחררו קודם לכן וקטעי הופעה. דורש סבלנות, מלא אווירה, מינימלי לפעמים, ומאד יפה.

Beings – There is a Garden
ההרכב הזה של 4 מוזיקאים ניו יורקים, חבר לו באופן די ספונטני והוליד את היצירה המאולתרת והמקסימה הזו.Zoh Amba הסקסופוניסטית שמדי פעם גם מבליחה בשירה וגם את זה עושה באופן כובש, סטיב גאן, ג'ים וואיט, המתופף של Dirty Three ואת הרביעי אני לא מכירה אבל כנראה שמו הולך לפניו – Shahzad Ismaily. יש משהו מאד לא נוקשה ומאד לא נוסחתי באלבום והוא יפה מאד.

Patricia Brennan – Breaking Stretch
אחד האלבומים הכי חזקים ומרשימים השנה. נגנית הויברפון פרטישיה ברנן בהרכב של שביעיה במסע ארוך סוחף ואינטנסיבי. ברנן שהתארחה אצל רבים וטובים כמו מארי הלבורסון וויג'יי אייר ומייקל פורמנק מקבלת פה את קדמת הבמה וחבל שזה לא קרה קודם.

Isaiah Collier & the Chosen Few – The Almighty
לרגעים מסוימים באלבום הזה הרגשתי שאני במועדון ג'אז מעושן, עדה למשהו היסטורי שקורה על הבמה. אמנם הלכתי באותה העת על דרך בגין באחת מההליכות שלי אבל זה הכי לא להיות שם שאני מסוגלת לו. בין האלבום הזה לאלבום של פטרישיה ברנן, לאלבום של Ahmed , הג'אז ששמעתי השנה היה מהטובים ששמעתי אי פעם.

Mout Eerie – Night Palace
זה אולי האלבום הכי אישי ומופנם שהכרתי אי פעם. פיל אלברום מתעד את שיטוטיו ויחסיו עם הטבע שמסביבו. אני מאד מזדהה עם שוטטות כזו למרות שאני חייבת לומר שהרגשתי קצת אשמה בזמן שהאזנתי לאלבום הזה ובמקום לדבר עם עורב, לשמוע לוויתנים או לדבר עם דגים כמו אלברום הייתי עם האוזניות חוסמות המציאות והזולת שלי (זה לא מפריע לאברכים לשאול אותי בדרך איפה התחנה של קו 55 או 18) . מספיק לסקור את שמות השירים באלבום כדי להבין את המסע הפנימי- חיצוני הזה שאלברום מעביר אותנו. מיטבי לכת אצלי זוכרים אולי שאלבומו Sauna היה אלבום השני שלי ב2015.

The Cure – Songs of a Lost World
היה לי נורא קל לאהוב מיד את האלבום הזה.ללא ספק אחד מהאירועים המרכזיים המוזיקליים של השנה מבחינתי. כן ,זה ברוח דברים שעשו כבר. אבל כן באותה מידה- זה יפה ומרגש. השירים מרגישים טבעיים ונכונים יותר מהצפוי. התגעגתי.

Ahmed :1. Giant Beauty 2. Wood Blues
אין פה הרבה מקום לספק ולמשובת נעורים: שני האלבומים האלה הם הדבר הכי חזק ששמעתי השנה. אפשר לכנות זאת במילה אחת -Mayhem . למה הם לא אלבומי שנה? כי נראה לי יומרני לקחת בוקסט של 5 שעות פלטוס עוד שעתיים ולהכתיר אותה כאלבום שנה. תשאירו את זה לWire וכך הם אכן עשו . אבל יופי שעשו כך -דווקא הייתי מרוצה. אז חוץ מהבוקסט יש עוד תקליט והכל מדהים.
אז תזכרו -אין פה אלבומי שנה הפעם אבל הכל טוב טוב טוב!

נתראה בשנה הבאה. תודה שהייתם פה
גלי

שלום לקוראיי החמודים. הנה אנחנו נפגשים שוב בעונת הסיכומים.
לפני שנתחיל בפירוט האלבומים שאהבתי השנה, רציתי להתנצל מראש שיש אלבומים שאני לא מרחיבה לגביהם בתיאורים. אלו בדרך כלל אלבומים שגם אם אהבתי, אין לי יותר מדי מה לומר עליהם מהזוית האישית. כל מה שאני יכולה לכתוב זה עוד ציטוטים מביקורות אחרות ומידע אינפורמטיבי ולא נראה לי שבשביל זה אני פה. אני לא מתיימרת להיות עיתונאית מוזיקה. זה לא אומר שהאלבום פחות טוב. להיות ברשימה שלי זה להיות מספיק טוב, חד משמעית!

מקום 17

אני מבטיחה לכם שאין פה שום דבר חדש. סטוג'ס, mc5, קצת טום פטי. אלבום שדוהר ללא הפסקה במשך 36 דקות סוחפות. למיטיבי לכת בסיכומיי ידוע שאני אוהבת אלבומי רוק אנרגטיים שלא עוצרים לקחת נשימה ולחשוב על עצמם יותר מדי. אז השנה זה האלבום הזה.
מקום 16

Gina Birch – I Play my Base Loud


אלבום הקאמבק של Birch ,מייסדת הRaincoats. לא חשבתי שימצא פה את מקומו אבל הוא הצליח להתחבב עלי לאורך השנה. לא חשבתי, כי הוא לא חף מרגעים חלשים, מוזיקלית ולירית. אבל בשקלול הסופי, בירץ' בת ה67 יצאה סופר חמודה והרפתקנית. והאלבום כייפי ומשעשע. לא מזיק שהיא מכניסה פה ושם מקצביי רגאי. הטקסטים מתוקים ומעוררי סימפטיה. לפעמים היא בRanting, לפעמים stating the obvious, לפעמים ילדית. אפשר לטעון שהיא קצת מיושנת. אני אהבתי.
מקום 15

אלבום שעורר הרבה הדים ,במיוחד בגלל שיצא מיד אחרי מותה בטרם עת של בראנץ' בת ה39. הוא ללא ספק יופיע בהרבה סיכומים. מהזווית שלי זה יצירה שהיא פייסטה מוזיקלית יפה ומגובשת ולשמחתי נכנסה מספיק חזק לתודעה השנה (גם שלי, בפירוש), כי ללא ספק בראנץ' עשתה דברים יפים גם קודם.

מקום 14

אני מאד אוהבת כשאלבומים טובים יוצאים בתחילת השנה. זה נותן לי הזדמנות להיקשר, להתחבר אליהם בלי לחץ. האלבום הזה הוא אחד מאלו.
מקום 13

Matana Roberts -Coin Coin Chapter Five- In the Garden


האלבום של מתנה רוברטס יצא לא כל כך מזמן. בין אם מהקשבה או מקריאה על האלבום אי אפשר להתחמק מההבנה שזה אלבום קונספט שהוא פרויקט והוא חלק מפרויקט גדול הרבה יותר. על הקונספט והרעיון אני בטוחה שתוכלו לקרוא במקומות ראויים יותר. אני מצאתי את עצמי אוהבת את ההרכב שמלווה את רוברטס, הקומפוזיציה המוזיקלית, השימוש בכלים ובמיוחד השילוב של מה שלהבנתי הוא Tin Whistle. גם התחברתי לתחושה שזה משהו גדול ומשמעותי עבור המוזיקאית וזה ניכר.
מקום 12

מפיק הטכנו דאב רגאיי Paul St Hailre בקאמבק ראוי מאד
מקום 11

Arbor City Labor – Yonder


שזה אלבום בשבילי! שזה אלבום כייפי! קראתי איזו ביקורת שדיברה על כך שהם יודעים לעשות chooglin וחייכתי לעצמי. למה אין יותר מוזיקה כזו מסביבי ? איפושהו לקחתי פניה לא נכונה. אז Choogling אמרנו, ותיפוף נהדר. יופי של אלבום.
מקום 10

היש הרכב יותר עדין ואצילי מSlowdive ? אני חושבת שלא. והאלבום הזה לא חריג במובן הזה. זה חיבוק עוטף ואוהב מSlowdive
מקום 9

Wilco – Cousin


אולי העטיפה האהובה עלי השנה. מוזר ואף יפה להקשיב לאלבום של וילקו כשנמצאים עמוק בתוך האוטוביוגרפיה של ג'ף טווידי . מהספר עולה כמה הסונגרייטינג חשוב לו. הוא מאד עסוק בלמה הוא כותב, למי הוא כותב ובתהליך היצירה. ואז לשמוע את ההגשמה של זה, שנים אחר כך. האלבום הזה מכיל כמה פניני סונגרייטינג. תודה משה שהתעקשת שהוא כל כך טוב כי אני באמת חושבת שטווידי כתב פה כמה משיריו הטובים ביותר. שיר כמו Evicted הוא שיר שצריך
להיות מושר בע"פ על ידי כל זב חוטם והוא מטביע את חותמו מיידית ברגע שאתה שומע אותו.
מקום 8

אלו לא זעקות החיה הפצועה של האנט הנדריקס, ולא ההתחכמות הנומרולגית של כתביה שהסבו לי הנאה באלבום הזה. אני חושבת שזה הגודל, ההיקף, האפיות. הצלצולים. הזרימה בין קטע לקטע. המשקל הכבד והחתירה לכיוון אחד. בהצלחה עם לצלוח את האורך של האלבום!
מקום 7

The Swans – The Beggar


עוד אלבום מצוין של Swans. כן זה נכון, יש פה קטע אחד באורך של אלבום ועוד הממ.. אלבום. הכובד, העומס והאורך של האלבומים של הסוואנז מקשים עלי לפעמים להמשיך ולעקוב אחריהם להשיאר איתם לאורך זמן . ההפסד כולו שלי כי לדעתי מדובר בשלמות קולית (Sonic Perfection). אני אהיה קצת מעצבנת ואומר ש Liturgy יכולים לחלום על יצירה שלמה עם עומק כמו של סוואנז ולא משנה כמה גרנדיוזים יהיו. אם נתעקש להשוות הרי שהם יוצאים קצת שטחיים לידם. אני רק משווה כי יש פה שתי יצירות אפיות .אבל הליטרג'י הזה הוא כן חגיגה נאה של צלצולים באוזנים אז לא אפחית מערך זה. די לנתח כל דבר
אבל אני אנסה לומר את זה גם מכיוון אחר. תסתכלו על העטיפה של האלבום הזה של הסוואנז. לא ברור לי מה זה? איזה איבר פנימי בגוף? זה משהו שמסקרן אותי אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת מהו. זה מטריד וקצת דוחה ומעורר רתיעה. כי זה יותר מדי פנימי
מקום 6

מה עוררה אצלכם המחשבה על אלבום חדש לג'ון קייל כשהוא יצא? אצלי היא עוררה התרגשות לקראת המפגש החוזר עם הקול הזה שמביא איתו מטען כל כך מוכר . וכך היה עם כל האזנה לאלבום. אלבום עם רגעים מעניינים יותר או פחות אבל אלבום מיוחד במינו, של מוזיקאי נדיר. שיתופי פעולה עם מוזיקאים עכשוויים זה נחמד אבל האלבום הוא 100% ג'ון קייל .
מקום 5

James Brandon Lewis – Eye of I


מספיק שאומר זאת: כשעשיתי את המעבר האחרון על האלבומים לפני כתיבת הסיכום והגעתי להאזנה ל fear not, אחד משיאי האלבום, הרגשתי כאילו אני חוזרת ללהיט השנה במצעד של בילבורד. הקטע הזה נטחן אצלי ככ הרבה, בין אם בשאפל מקרי או בהאזנה מכוונת אליו. עוד אלבום מוקדם מהשנה
והוא כל כך נכון שהוא הפך להיות חלק טבעי מחיי וקצת מוזר לי לכתוב עליו בסיכום. הוא כאילו היה שם תמיד.

מקום 4


Lana Del Ray – Did you Know There's a Tunnel Under Ocean Boulevard


עד כה לא ממש הייתי מעוניינת להעמיק לתוך אלבום של לנה דל ריי. הוייב ששידרה לי מההבזקים ששמעתי לא הרשים אותי. הבזקים זו מילה מאד אנרגטית לעומת הSnooze fest שזה היה. אבל הזדמן לי השנה לשמוע בRelease Radar שלי את A&W שהיה הסינגל הראשון כנראה מהאלבום. השיר מצא חן בעיני ובהחלט נשמע לי מפתיע בהתייחס למה שידעתי על לנה דל ריי. אז החלטתי להקשיב לאלבום כולו. בואנה זו חתיכת השקעה. האלבום ארוך ארוך ארוך. בכלל, זו קריאה נרגשת לחצי מהאלבומים פה – ארוך מדי. אבל, אני מאד בעד האלבום הזה. נשמע כמו מסע אישי שחלקו גגים ופכים קטנים מחייה של המוזיקאית אבל מכיל לא פעם ולא פעמיים כתיבת שירים חזקה, רגעי שיא מוזיקלים והפקה מרשימה. נשמע שיצאה למסע הרפתקני ואמיץ. צפיתי בביקורת של אנטוני פנטנו לאלבום ואני מבינה שאחד מאלבומיה הקודמים, Norman Fucking Rockwell נחשב לפסגת יצירתה. זה לא מעורר אצלי חשק לנבור אחורנית
בדיסקוגרפיה שלה, אני מותשת מהמסע הזה, אבל אני מאד שמחה שנתתי לה הזדמנות ולקחתי אותו.

בואו נעלה את מפלס ההתרגשות כי אנחנו בשלושת הגדולים!

מקום שלישי!




Lankum – False Lankum


אירלנד הו אירלנד.את שוברת את ליבי. אני אוהבת כמעט כל דבר בך אבל השנה נוצר קרע שיהיה קשה לאחות (אבל לא בלתי אפשרי כל עוד יש גינס). זה אלבום שמאד הצליח השנה.איך אני אוהבת לאהוב אלבומים שהם סיפור הצלחה. Clear away in the morning הוא אחד השירים שהכי אהבתי השנה.
למי שטרם יצא לו להתוודע, לא מדובר בסתם עוד אלבום פולק אירי. אם אשתמש בהשאלה מעולם הקולנוע האירי, דמיינו פחות "שמעו את שירי " ויותר "השדה" . אהבתי את האפלה כאן. זו יצירה יפהפיה לטעמי

מקום שני!




Yo La Tengo -This Stupid World


מעניין אם ילט עשו השנה את מופע החנוכה שלהם. אני לא חושבת שיש להקה שאני אוהבת יותר. שמחתי שהאלבום הזה זכה להערכה הראויה לו השנה. אומר בזהירות שהיו לילט אלבומים רק קצת פחות טובים מזה שלא זכו להערכה בשנים קודמות ובעיני יותר מכל זה מעיד על שנה מוזיקלית מעט מעורפלת ולא חדה מספיק. אבל אני מה איכפת לי ,אם הלהקה הכי טובה והכי מרגשת בעולם שלא מפחדת להיות מענטש ועדיין לתת בראש…עומדת בראש. על פרנציפ לא אתן להם אלבום שנה, כדי שתבינו שהם בעצם תמיד טובים

מקום ראשון!




Fire! Orchestra – Echoes


אתם חושבים שזה אולי הסיכום היחיד בעולם שמציג את האלבום הזה כאלבום השנה? אני חושבת שסביר מאד. מה קורה לכם ? יש פה הרכב רצחני ומסעיר ואתם מתעלמים. אתם תמיד מתעלמים וזה לא לעניין.
ראיתי שאחת הביקורות כינו את האלבום הזה "בהמות" וחשבתי שזו הגדרה קולעת. Fire! Ochestra בהרכבם הרחב ביותר עד כה עם 43 נגנים. לדעתי זה אלבום מופת ואם לומר את האמת, זו לא הפעם הראשונה שאני חושבת עליהם במונחים האלה. האלבום הקודם היה מעט מינורי ומרוסן לעמות קודמיו אבל הם מפצים על כך כעת. זה ללא עוררין (שלי) האלבום המרשים ביותר ששמעתי השנה. זה קלאס וזה אלגנטיות וזה רצחניות. מושלם

הנה לינק לפלייליסט עם מיטב השירים מהאלבומים האלה

שנדע זמנים טובים יותר
גלי

היי
בטח שמתם לב שאני ממעטת לשתף מיקסטייפים חדשים. לא שאי פעם הייתי מפציצה במיקסטייפים, אבל בחודשים האחרונים פחות מתמיד.
אסביר לכם את הסיבות :
הפורמט של מיקסטיפ מאד מגביל. יש חוקים מסוימיים לז'אנר -בכל זאת כדאי שהקטעים לא יעלו על 10 דקות, צריך שיהיו פסגות מסוימות, זרימה. עם פסגות אני מסתדרת סבבה, אבל המוזיקה שאני אוהבת נוטה לפעמים להכיל קטעים של 20 דקות ומעלה (אני לא תומכת בזה! אולי תתפלאו שאני אוהבת סוכריות פום קצרות :) ).
גם זרימה זה משהו שאני מפחות מתחברת אליו במוזיקה שלי. Im all over the place
כמו כן הקטעים צריכים להיות טובים עד מצוינים. ממש להצטיין לשבח. לא יותר מדי מוזיקה ישנה כדי להראות שאני מחוברת למה שקורה, וגם לא נדושים .כלומר אם יהיה שיר נניח של Bar Italia שאוהב, לא רוצה לשים אותו כי הוא יופיע כמעט בכל מיקסטייפ בסביבה . כן אני קצת מתנשאת.
וכך, על רקע החוקים הנוקשים שקבעתי לעצמי, מאגר הקטעים הולך וניהיה דליל והמיקסטייפים נדירים.
אם לרגע חשבתם שכל זה אומר שאני לא שומעת הרבה מוזיקה טעיתם כי זה מה שאני עושה בערך 95% מהזמן. וחבל לא לשתף.

הגעתי למסקנה שאם פשוט אצור לי פלייליסטים בספוטיפיי,שמה לעשות, הוא הכלי המרכזי שאני עובדת איתו כיום וצורכת באמצעותו מוזיקה, ואוסיף אליהם קטע בכל פעם שימצא חן בעיני, אוכל לשים גם קטעים באורך 20 דקות. אם אצור פלייליסטים לפי ז'אנרים אוכל גם לערבב סגנונות ובאופן כללי הכל יהיה פחות נוקשה.

בנוסף, אני נוהגת לפרסם את המיקסטייפים שלי בפייסבוק וחבריי בפייסבוק לאו דווקא תמיד רוצים לשמוע אותם אלא לראות תמונות שלי שותה בירה או מגייסת בת לצבא.

אז אם בא לכם לעקוב אחריי, כרגע אני משתפת 3 פלילייסטים יש עוד שניים בדרך . ואם תבדקו אותם מפעם לפעם תוכלו לראות שמתווספים אליהם שירים חדשים.

אני רוצה לציין כהשראה את ארז "מאנטנות השמיימה" שמפרסם פלייליסטים מתעדכנים כבר זמן מה ומתמיד יפה במסלול הזה.

אז זה פרופיל הספוטיפיי שלי

אם תגללו למטה תראו את 3 הפלייליסטים
Jazz
Guitars=Fun
Rolling Playlist (שזו בעצם הדרך שלי לדחוף דברים שלא קשורים אחד לשני)

צפו לעוד 2-3 פלייליסטים ברגע שאוסיף אליהם קצת תוכן.
למי שפחות בקיא בספוטיפיי, כשעובדים מהדסקטופ ולא מהטלפון אפשר לראות מתי השיר התווסף ואפילו לעשות sort לפי זה וככה תוכלו לעקוב אחרי תוספות

מקווה שתתחברו כי עדיין חשוב לי לשתף דברים שאני אוהבת. זה אף פעם לא משתנה
שלכם בידידות רבה!
גלי

היי!
כמה שנים ברציפות אני כבר עושה את זה? לא מעט. אני מרגישה שהסיכום שלי הולך ומסתגר בתוך עצמו. השמות חוזרים על עצמם. ואולי זו רק תחושה?
בכל אופן אל דאגה, הקיבעון עדיין פה ואני שמחה להגיש לכם את סיכומי לשנה זו. אז בואו ניגש ישר לזה:

13

Kurt Vile – (Watch my Moves)
אלבום נעים, יפה וזורם של קורט וייל. מעט לכיוון הארוך מדי, אבל בז'אנר הזה זה לאו דווקא דבר רע, כי רוב האלבום נשמע כמו שיר אחד מתמשך
12

– Sam Prekop & John Mcentire
Sons Of
הפרטנרים מימי The Sea and Cake , סם פרקופ וג'ון מקנטייר חוזרים לשתף פעולה באלבום אינטרומנטלי, קצבי ונעים
11

Flock -Flock
תשלובת של מוזיקאי ג'אז אנגליים. מעין סופרגרופ. הרכב האם היחיד שהכרתי היה The Comet is Coming.
Flock לא שומרים עצמם בגבולות הז'אנר. יש אלקטרוניקה. יש מקצבים שבטיים. גם העטיפה די יפה. אלבום יפה עם רגעים מעולים.
10

יוסי בבליקי -חלומות חלק א
האלבום הזה הוא אוסף יפה של סיפורים נוגעים ללב ,יוסי בבליקי משתף מחשבות על חלוף הזמן וחלוף הגיל,אם כי אף לא באמת מריר

9

The Wave Pictures- When the Purpule Emperor Spreads its Wings
The Wave Pictures השתרבבו לתודעה שלי כבר באלבומם הקודם, אבל איכשהו חמקו משם בעונת הסיכומים. כשהרכב ששמתי לב אליו חוזר אלי שוב אני מבינה שזה לא מקרי. יש משהו שובה לב בלהקה הזו. הם לא מנסים להיות cool. הם מאד נטולי פוזה. זה אומר שהם יכולים לעבור במחוזות הקיטש, המנונים צפויים, ושהם לא מחושבים לאורך כל הדרך .הזמר שלהם נהדר בעיני ,הגיטרה שלהם גם נפלאה. והם אחד הדברים הכי נחמדים שמסתובבים בשטח כנראה. אלבום הקונספט הזה שמחולק ל4 עונות השנה הוא חד משמעית ארוך מדי. הייתי מורידה עונה וחצי :) מחכה לשמוע עוד הרבה מהם.
8

Oren Ambarchi ,Johan Berthling , Andreas Werliin – Ghosted
אלבום שהוקלט חי באולפן בשטוקהולם ב 2018 ויצא השנה. 3 מוזיקאים מוכשרים (אחד מתוכם אהוב עלי במיוחד) משתפים פעולה ביצירה רפיטטיבית כמצופה . הגיטרה של עמברצ'י מעולם לא נשמעה ככ כמו אורגן.. לפרקים חשבתי על Talk Talk. בכמה סיכומים ראיתי את Shebang של Ambrachi אבל דווקא זה הפרויקט שלו שליווה אותי רוב השנה.

7

Calexico -El Mirador
חגיגה צבעונית וכיפיית של הרכב שאני מאד מחבבת. האלבום הוקלט במהלך מגפת הקורונה באולפן בלב אזור מדברי. התוצאה היא הכי רחוקה מנוף צחיח וחדגוני ומחוויית בדידות. אלבום פתוח, תקשורתי, וזאת מבלי לאבד אינצ' מהאינטגרטי של קלקסיקו.
6

Sun Ra Arkestra meets Salah Ragab and the Cairo Jazz (Reissue)
הוצאה מחודשת לאלבום משנת 1983.שיתוף פעולה בין Sun ra והארקסטרה עם המתופף המצרי סלאח רג'אב. בשנתיים האחרונות יצאו מספר אלבומים המתעדים את המסע של סאן רא במצרים וזו האחרונה שבהן. התענגתי לאורך כל השנה מהאלבום הזה כשהפייבוריט שלי הוא הקטע "רמאדן". את הקטע החותם את האלבום a Farwell theme ניגנו בהלוויה של נאצר מסתבר.

5-

Loop – Sonacy
Loop היא אצולה. הם לא פועלים במרחב של רוב האלבומים ברשימה הזו. הם באמת יותר טובים מהרוב.
משום מה הייתי משוכנעת שמה שהוציא ההרכב לפני כמה שנים היה אלבום אבל לא, זה היה רק EP (מצוין) כך שלמעשה מדובר באלבומם הראשון מזה שלושים ומשהו שנה. אני גם ממש יכולה לדמיין אותם בהופעה. תשאלו אותי מהן ההופעות הטובות ביותר שאני יכולה לדמיין לעצמי,שהכי קולעות לטעמי הספציפי ואגיד ו – Loop, wire. והצמדת שמם של שני ההרכבים אינה מקרית.

4

Kendrick Lamar – Mr Morale and the big steppers
זו הפעם השניה שקנדריק מופיע בסיכום שלי. הפעם הקודמת היתה עם To Pimp a Butterfly . האלבום הקודם שלו (Damn) ממש עבר לידי ומה ששמעתי ממנו שיעמם אותי. מהאלבום הזה היה קשה להתעלם כי הסביבה שלי געשה לגביו כשיצא. הוא אלבום מעניין, מאד מגוון ואני כן חושבת שהוא סוג של אירוע. פה יש את שבריר הרגע הזה שמרגש אותי ("shut the fuck up when you hear love talking"), ופה יש עוד שבריר של שירה יפה (I breathe different). וכשאת שמה לב שיש הרבה תחנות כאלה של שברירי שניה מרגשים באלבום את מבינה שאת אוהבת אותו.

3

Spiritualized -Everything was beautiful
זהו אלבומם התשיעי של ספיריטואליזד. בשקט בשקט הוא התחבב עלי וטיפס למעלה הרשימה. למה? הוא פשוט טוב .אחרי אלבום קודם בו ג'ייסון פירס הכריז שאולי יהיה האחרון של ההרכב, מגיע די מהר אלבום נוסף שאלי באופן אישי הרבה יותר מדבר מקודמו. ביקורות שקראתי משוות את האלבום הזה לLadies and genetelman we are floating in space. אני מאמינה שEverything was beuatiful ישאיר חותם קטן יותר בדיסקוגרפיה של ההרכב מLadies and Gents אבל הוא לא פחות טוב. והסיום שלו אפי ומושלם.

2

Wilco – Cruel Country
איזה אלבום יפה. לא מובן מאליו שאלבום כפול של בלדות יתברג ככה במקום גבוה במצעד. למעשה, יש שנים שאני מפספסת אלבומים מהסוג הזה כי באותה השנה דווקא לא היה לי קשב ל"חדש של"… . המבקרים מכנים אותו חזרה לקאנטרי. חזרה לאמריקנה של Uncle Tupelo. לא יודעת אם אני מתייחסת אליו כאלבום קאנטרי. אבל הוא יפה, השירים בנויים יפה וקליטים למדי. ההרכב הופיע חי באולפו והקליט את האלבום הזה- זו יצירה יפה של להקה יפה.

1

ולמקום הראשון שלי – צמד אלבומים!

Mary Halvorson
AMARYLLIS & BELLADONNA
תענוג לעקוב אחרי מרי הלבורסון. היא מוזיקאית פורה, יצירתית ועם הטעם הכי טוב במשקפי ראייה. היא היתה נפלאה בcode girl מלפני כמה שנים , היא היתה נפלאה בהופעתה כאן בלבונטין 7 והשנה עושה רושם שזו השנה שלה- היא הוציאה שני אלבומים שלטעמי הצליחו להתעלות ברמתם, שלמותם ובשלותם מעל כל יצירה אחרת ששמעתי.
שני אלבומים שונים מאד זה מזה, האחד קליל יותר וג'אזי והשני המציג רביעיית כלי מיתר קלאסי וקצת פחות נגיש. אני טיפה נוטה להעדיף את זה האחרון (BellaDona) – אני אוהבת את השלמות שלו -איך שהוא מתחיל ונגמר והקשר בין שני קצוות האלבום וכמה הוא מרגיש שלם. אבל שניהם נהדרים בעיני

שנה טובה לכל, מקווה שתהנו מהצלילים
גלי

מצרפת גם מיקסטייפ של שירים מצוינים מאלבומים שלא נכנסו לרשימה