Growing Backwards

שלום לקוראיי החמודים. הנה אנחנו נפגשים שוב בעונת הסיכומים.
לפני שנתחיל בפירוט האלבומים שאהבתי השנה, רציתי להתנצל מראש שיש אלבומים שאני לא מרחיבה לגביהם בתיאורים. אלו בדרך כלל אלבומים שגם אם אהבתי, אין לי יותר מדי מה לומר עליהם מהזוית האישית. כל מה שאני יכולה לכתוב זה עוד ציטוטים מביקורות אחרות ומידע אינפורמטיבי ולא נראה לי שבשביל זה אני פה. אני לא מתיימרת להיות עיתונאית מוזיקה. זה לא אומר שהאלבום פחות טוב. להיות ברשימה שלי זה להיות מספיק טוב, חד משמעית!

מקום 17

אני מבטיחה לכם שאין פה שום דבר חדש. סטוג'ס, mc5, קצת טום פטי. אלבום שדוהר ללא הפסקה במשך 36 דקות סוחפות. למיטיבי לכת בסיכומיי ידוע שאני אוהבת אלבומי רוק אנרגטיים שלא עוצרים לקחת נשימה ולחשוב על עצמם יותר מדי. אז השנה זה האלבום הזה.
מקום 16

Gina Birch – I Play my Base Loud


אלבום הקאמבק של Birch ,מייסדת הRaincoats. לא חשבתי שימצא פה את מקומו אבל הוא הצליח להתחבב עלי לאורך השנה. לא חשבתי, כי הוא לא חף מרגעים חלשים, מוזיקלית ולירית. אבל בשקלול הסופי, בירץ' בת ה67 יצאה סופר חמודה והרפתקנית. והאלבום כייפי ומשעשע. לא מזיק שהיא מכניסה פה ושם מקצביי רגאי. הטקסטים מתוקים ומעוררי סימפטיה. לפעמים היא בRanting, לפעמים stating the obvious, לפעמים ילדית. אפשר לטעון שהיא קצת מיושנת. אני אהבתי.
מקום 15

אלבום שעורר הרבה הדים ,במיוחד בגלל שיצא מיד אחרי מותה בטרם עת של בראנץ' בת ה39. הוא ללא ספק יופיע בהרבה סיכומים. מהזווית שלי זה יצירה שהיא פייסטה מוזיקלית יפה ומגובשת ולשמחתי נכנסה מספיק חזק לתודעה השנה (גם שלי, בפירוש), כי ללא ספק בראנץ' עשתה דברים יפים גם קודם.

מקום 14

אני מאד אוהבת כשאלבומים טובים יוצאים בתחילת השנה. זה נותן לי הזדמנות להיקשר, להתחבר אליהם בלי לחץ. האלבום הזה הוא אחד מאלו.
מקום 13

Matana Roberts -Coin Coin Chapter Five- In the Garden


האלבום של מתנה רוברטס יצא לא כל כך מזמן. בין אם מהקשבה או מקריאה על האלבום אי אפשר להתחמק מההבנה שזה אלבום קונספט שהוא פרויקט והוא חלק מפרויקט גדול הרבה יותר. על הקונספט והרעיון אני בטוחה שתוכלו לקרוא במקומות ראויים יותר. אני מצאתי את עצמי אוהבת את ההרכב שמלווה את רוברטס, הקומפוזיציה המוזיקלית, השימוש בכלים ובמיוחד השילוב של מה שלהבנתי הוא Tin Whistle. גם התחברתי לתחושה שזה משהו גדול ומשמעותי עבור המוזיקאית וזה ניכר.
מקום 12

מפיק הטכנו דאב רגאיי Paul St Hailre בקאמבק ראוי מאד
מקום 11

Arbor City Labor – Yonder


שזה אלבום בשבילי! שזה אלבום כייפי! קראתי איזו ביקורת שדיברה על כך שהם יודעים לעשות chooglin וחייכתי לעצמי. למה אין יותר מוזיקה כזו מסביבי ? איפושהו לקחתי פניה לא נכונה. אז Choogling אמרנו, ותיפוף נהדר. יופי של אלבום.
מקום 10

היש הרכב יותר עדין ואצילי מSlowdive ? אני חושבת שלא. והאלבום הזה לא חריג במובן הזה. זה חיבוק עוטף ואוהב מSlowdive
מקום 9

Wilco – Cousin


אולי העטיפה האהובה עלי השנה. מוזר ואף יפה להקשיב לאלבום של וילקו כשנמצאים עמוק בתוך האוטוביוגרפיה של ג'ף טווידי . מהספר עולה כמה הסונגרייטינג חשוב לו. הוא מאד עסוק בלמה הוא כותב, למי הוא כותב ובתהליך היצירה. ואז לשמוע את ההגשמה של זה, שנים אחר כך. האלבום הזה מכיל כמה פניני סונגרייטינג. תודה משה שהתעקשת שהוא כל כך טוב כי אני באמת חושבת שטווידי כתב פה כמה משיריו הטובים ביותר. שיר כמו Evicted הוא שיר שצריך
להיות מושר בע"פ על ידי כל זב חוטם והוא מטביע את חותמו מיידית ברגע שאתה שומע אותו.
מקום 8

אלו לא זעקות החיה הפצועה של האנט הנדריקס, ולא ההתחכמות הנומרולגית של כתביה שהסבו לי הנאה באלבום הזה. אני חושבת שזה הגודל, ההיקף, האפיות. הצלצולים. הזרימה בין קטע לקטע. המשקל הכבד והחתירה לכיוון אחד. בהצלחה עם לצלוח את האורך של האלבום!
מקום 7

The Swans – The Beggar


עוד אלבום מצוין של Swans. כן זה נכון, יש פה קטע אחד באורך של אלבום ועוד הממ.. אלבום. הכובד, העומס והאורך של האלבומים של הסוואנז מקשים עלי לפעמים להמשיך ולעקוב אחריהם להשיאר איתם לאורך זמן . ההפסד כולו שלי כי לדעתי מדובר בשלמות קולית (Sonic Perfection). אני אהיה קצת מעצבנת ואומר ש Liturgy יכולים לחלום על יצירה שלמה עם עומק כמו של סוואנז ולא משנה כמה גרנדיוזים יהיו. אם נתעקש להשוות הרי שהם יוצאים קצת שטחיים לידם. אני רק משווה כי יש פה שתי יצירות אפיות .אבל הליטרג'י הזה הוא כן חגיגה נאה של צלצולים באוזנים אז לא אפחית מערך זה. די לנתח כל דבר
אבל אני אנסה לומר את זה גם מכיוון אחר. תסתכלו על העטיפה של האלבום הזה של הסוואנז. לא ברור לי מה זה? איזה איבר פנימי בגוף? זה משהו שמסקרן אותי אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת מהו. זה מטריד וקצת דוחה ומעורר רתיעה. כי זה יותר מדי פנימי
מקום 6

מה עוררה אצלכם המחשבה על אלבום חדש לג'ון קייל כשהוא יצא? אצלי היא עוררה התרגשות לקראת המפגש החוזר עם הקול הזה שמביא איתו מטען כל כך מוכר . וכך היה עם כל האזנה לאלבום. אלבום עם רגעים מעניינים יותר או פחות אבל אלבום מיוחד במינו, של מוזיקאי נדיר. שיתופי פעולה עם מוזיקאים עכשוויים זה נחמד אבל האלבום הוא 100% ג'ון קייל .
מקום 5

James Brandon Lewis – Eye of I


מספיק שאומר זאת: כשעשיתי את המעבר האחרון על האלבומים לפני כתיבת הסיכום והגעתי להאזנה ל fear not, אחד משיאי האלבום, הרגשתי כאילו אני חוזרת ללהיט השנה במצעד של בילבורד. הקטע הזה נטחן אצלי ככ הרבה, בין אם בשאפל מקרי או בהאזנה מכוונת אליו. עוד אלבום מוקדם מהשנה
והוא כל כך נכון שהוא הפך להיות חלק טבעי מחיי וקצת מוזר לי לכתוב עליו בסיכום. הוא כאילו היה שם תמיד.

מקום 4


Lana Del Ray – Did you Know There's a Tunnel Under Ocean Boulevard


עד כה לא ממש הייתי מעוניינת להעמיק לתוך אלבום של לנה דל ריי. הוייב ששידרה לי מההבזקים ששמעתי לא הרשים אותי. הבזקים זו מילה מאד אנרגטית לעומת הSnooze fest שזה היה. אבל הזדמן לי השנה לשמוע בRelease Radar שלי את A&W שהיה הסינגל הראשון כנראה מהאלבום. השיר מצא חן בעיני ובהחלט נשמע לי מפתיע בהתייחס למה שידעתי על לנה דל ריי. אז החלטתי להקשיב לאלבום כולו. בואנה זו חתיכת השקעה. האלבום ארוך ארוך ארוך. בכלל, זו קריאה נרגשת לחצי מהאלבומים פה – ארוך מדי. אבל, אני מאד בעד האלבום הזה. נשמע כמו מסע אישי שחלקו גגים ופכים קטנים מחייה של המוזיקאית אבל מכיל לא פעם ולא פעמיים כתיבת שירים חזקה, רגעי שיא מוזיקלים והפקה מרשימה. נשמע שיצאה למסע הרפתקני ואמיץ. צפיתי בביקורת של אנטוני פנטנו לאלבום ואני מבינה שאחד מאלבומיה הקודמים, Norman Fucking Rockwell נחשב לפסגת יצירתה. זה לא מעורר אצלי חשק לנבור אחורנית
בדיסקוגרפיה שלה, אני מותשת מהמסע הזה, אבל אני מאד שמחה שנתתי לה הזדמנות ולקחתי אותו.

בואו נעלה את מפלס ההתרגשות כי אנחנו בשלושת הגדולים!

מקום שלישי!




Lankum – False Lankum


אירלנד הו אירלנד.את שוברת את ליבי. אני אוהבת כמעט כל דבר בך אבל השנה נוצר קרע שיהיה קשה לאחות (אבל לא בלתי אפשרי כל עוד יש גינס). זה אלבום שמאד הצליח השנה.איך אני אוהבת לאהוב אלבומים שהם סיפור הצלחה. Clear away in the morning הוא אחד השירים שהכי אהבתי השנה.
למי שטרם יצא לו להתוודע, לא מדובר בסתם עוד אלבום פולק אירי. אם אשתמש בהשאלה מעולם הקולנוע האירי, דמיינו פחות "שמעו את שירי " ויותר "השדה" . אהבתי את האפלה כאן. זו יצירה יפהפיה לטעמי

מקום שני!




Yo La Tengo -This Stupid World


מעניין אם ילט עשו השנה את מופע החנוכה שלהם. אני לא חושבת שיש להקה שאני אוהבת יותר. שמחתי שהאלבום הזה זכה להערכה הראויה לו השנה. אומר בזהירות שהיו לילט אלבומים רק קצת פחות טובים מזה שלא זכו להערכה בשנים קודמות ובעיני יותר מכל זה מעיד על שנה מוזיקלית מעט מעורפלת ולא חדה מספיק. אבל אני מה איכפת לי ,אם הלהקה הכי טובה והכי מרגשת בעולם שלא מפחדת להיות מענטש ועדיין לתת בראש…עומדת בראש. על פרנציפ לא אתן להם אלבום שנה, כדי שתבינו שהם בעצם תמיד טובים

מקום ראשון!




Fire! Orchestra – Echoes


אתם חושבים שזה אולי הסיכום היחיד בעולם שמציג את האלבום הזה כאלבום השנה? אני חושבת שסביר מאד. מה קורה לכם ? יש פה הרכב רצחני ומסעיר ואתם מתעלמים. אתם תמיד מתעלמים וזה לא לעניין.
ראיתי שאחת הביקורות כינו את האלבום הזה "בהמות" וחשבתי שזו הגדרה קולעת. Fire! Ochestra בהרכבם הרחב ביותר עד כה עם 43 נגנים. לדעתי זה אלבום מופת ואם לומר את האמת, זו לא הפעם הראשונה שאני חושבת עליהם במונחים האלה. האלבום הקודם היה מעט מינורי ומרוסן לעמות קודמיו אבל הם מפצים על כך כעת. זה ללא עוררין (שלי) האלבום המרשים ביותר ששמעתי השנה. זה קלאס וזה אלגנטיות וזה רצחניות. מושלם

הנה לינק לפלייליסט עם מיטב השירים מהאלבומים האלה

שנדע זמנים טובים יותר
גלי

היי
בטח שמתם לב שאני ממעטת לשתף מיקסטייפים חדשים. לא שאי פעם הייתי מפציצה במיקסטייפים, אבל בחודשים האחרונים פחות מתמיד.
אסביר לכם את הסיבות :
הפורמט של מיקסטיפ מאד מגביל. יש חוקים מסוימיים לז'אנר -בכל זאת כדאי שהקטעים לא יעלו על 10 דקות, צריך שיהיו פסגות מסוימות, זרימה. עם פסגות אני מסתדרת סבבה, אבל המוזיקה שאני אוהבת נוטה לפעמים להכיל קטעים של 20 דקות ומעלה (אני לא תומכת בזה! אולי תתפלאו שאני אוהבת סוכריות פום קצרות :) ).
גם זרימה זה משהו שאני מפחות מתחברת אליו במוזיקה שלי. Im all over the place
כמו כן הקטעים צריכים להיות טובים עד מצוינים. ממש להצטיין לשבח. לא יותר מדי מוזיקה ישנה כדי להראות שאני מחוברת למה שקורה, וגם לא נדושים .כלומר אם יהיה שיר נניח של Bar Italia שאוהב, לא רוצה לשים אותו כי הוא יופיע כמעט בכל מיקסטייפ בסביבה . כן אני קצת מתנשאת.
וכך, על רקע החוקים הנוקשים שקבעתי לעצמי, מאגר הקטעים הולך וניהיה דליל והמיקסטייפים נדירים.
אם לרגע חשבתם שכל זה אומר שאני לא שומעת הרבה מוזיקה טעיתם כי זה מה שאני עושה בערך 95% מהזמן. וחבל לא לשתף.

הגעתי למסקנה שאם פשוט אצור לי פלייליסטים בספוטיפיי,שמה לעשות, הוא הכלי המרכזי שאני עובדת איתו כיום וצורכת באמצעותו מוזיקה, ואוסיף אליהם קטע בכל פעם שימצא חן בעיני, אוכל לשים גם קטעים באורך 20 דקות. אם אצור פלייליסטים לפי ז'אנרים אוכל גם לערבב סגנונות ובאופן כללי הכל יהיה פחות נוקשה.

בנוסף, אני נוהגת לפרסם את המיקסטייפים שלי בפייסבוק וחבריי בפייסבוק לאו דווקא תמיד רוצים לשמוע אותם אלא לראות תמונות שלי שותה בירה או מגייסת בת לצבא.

אז אם בא לכם לעקוב אחריי, כרגע אני משתפת 3 פלילייסטים יש עוד שניים בדרך . ואם תבדקו אותם מפעם לפעם תוכלו לראות שמתווספים אליהם שירים חדשים.

אני רוצה לציין כהשראה את ארז "מאנטנות השמיימה" שמפרסם פלייליסטים מתעדכנים כבר זמן מה ומתמיד יפה במסלול הזה.

אז זה פרופיל הספוטיפיי שלי

אם תגללו למטה תראו את 3 הפלייליסטים
Jazz
Guitars=Fun
Rolling Playlist (שזו בעצם הדרך שלי לדחוף דברים שלא קשורים אחד לשני)

צפו לעוד 2-3 פלייליסטים ברגע שאוסיף אליהם קצת תוכן.
למי שפחות בקיא בספוטיפיי, כשעובדים מהדסקטופ ולא מהטלפון אפשר לראות מתי השיר התווסף ואפילו לעשות sort לפי זה וככה תוכלו לעקוב אחרי תוספות

מקווה שתתחברו כי עדיין חשוב לי לשתף דברים שאני אוהבת. זה אף פעם לא משתנה
שלכם בידידות רבה!
גלי

היי!
כמה שנים ברציפות אני כבר עושה את זה? לא מעט. אני מרגישה שהסיכום שלי הולך ומסתגר בתוך עצמו. השמות חוזרים על עצמם. ואולי זו רק תחושה?
בכל אופן אל דאגה, הקיבעון עדיין פה ואני שמחה להגיש לכם את סיכומי לשנה זו. אז בואו ניגש ישר לזה:

13

Kurt Vile – (Watch my Moves)
אלבום נעים, יפה וזורם של קורט וייל. מעט לכיוון הארוך מדי, אבל בז'אנר הזה זה לאו דווקא דבר רע, כי רוב האלבום נשמע כמו שיר אחד מתמשך
12

– Sam Prekop & John Mcentire
Sons Of
הפרטנרים מימי The Sea and Cake , סם פרקופ וג'ון מקנטייר חוזרים לשתף פעולה באלבום אינטרומנטלי, קצבי ונעים
11

Flock -Flock
תשלובת של מוזיקאי ג'אז אנגליים. מעין סופרגרופ. הרכב האם היחיד שהכרתי היה The Comet is Coming.
Flock לא שומרים עצמם בגבולות הז'אנר. יש אלקטרוניקה. יש מקצבים שבטיים. גם העטיפה די יפה. אלבום יפה עם רגעים מעולים.
10

יוסי בבליקי -חלומות חלק א
האלבום הזה הוא אוסף יפה של סיפורים נוגעים ללב ,יוסי בבליקי משתף מחשבות על חלוף הזמן וחלוף הגיל,אם כי אף לא באמת מריר

9

The Wave Pictures- When the Purpule Emperor Spreads its Wings
The Wave Pictures השתרבבו לתודעה שלי כבר באלבומם הקודם, אבל איכשהו חמקו משם בעונת הסיכומים. כשהרכב ששמתי לב אליו חוזר אלי שוב אני מבינה שזה לא מקרי. יש משהו שובה לב בלהקה הזו. הם לא מנסים להיות cool. הם מאד נטולי פוזה. זה אומר שהם יכולים לעבור במחוזות הקיטש, המנונים צפויים, ושהם לא מחושבים לאורך כל הדרך .הזמר שלהם נהדר בעיני ,הגיטרה שלהם גם נפלאה. והם אחד הדברים הכי נחמדים שמסתובבים בשטח כנראה. אלבום הקונספט הזה שמחולק ל4 עונות השנה הוא חד משמעית ארוך מדי. הייתי מורידה עונה וחצי :) מחכה לשמוע עוד הרבה מהם.
8

Oren Ambarchi ,Johan Berthling , Andreas Werliin – Ghosted
אלבום שהוקלט חי באולפן בשטוקהולם ב 2018 ויצא השנה. 3 מוזיקאים מוכשרים (אחד מתוכם אהוב עלי במיוחד) משתפים פעולה ביצירה רפיטטיבית כמצופה . הגיטרה של עמברצ'י מעולם לא נשמעה ככ כמו אורגן.. לפרקים חשבתי על Talk Talk. בכמה סיכומים ראיתי את Shebang של Ambrachi אבל דווקא זה הפרויקט שלו שליווה אותי רוב השנה.

7

Calexico -El Mirador
חגיגה צבעונית וכיפיית של הרכב שאני מאד מחבבת. האלבום הוקלט במהלך מגפת הקורונה באולפן בלב אזור מדברי. התוצאה היא הכי רחוקה מנוף צחיח וחדגוני ומחוויית בדידות. אלבום פתוח, תקשורתי, וזאת מבלי לאבד אינצ' מהאינטגרטי של קלקסיקו.
6

Sun Ra Arkestra meets Salah Ragab and the Cairo Jazz (Reissue)
הוצאה מחודשת לאלבום משנת 1983.שיתוף פעולה בין Sun ra והארקסטרה עם המתופף המצרי סלאח רג'אב. בשנתיים האחרונות יצאו מספר אלבומים המתעדים את המסע של סאן רא במצרים וזו האחרונה שבהן. התענגתי לאורך כל השנה מהאלבום הזה כשהפייבוריט שלי הוא הקטע "רמאדן". את הקטע החותם את האלבום a Farwell theme ניגנו בהלוויה של נאצר מסתבר.

5-

Loop – Sonacy
Loop היא אצולה. הם לא פועלים במרחב של רוב האלבומים ברשימה הזו. הם באמת יותר טובים מהרוב.
משום מה הייתי משוכנעת שמה שהוציא ההרכב לפני כמה שנים היה אלבום אבל לא, זה היה רק EP (מצוין) כך שלמעשה מדובר באלבומם הראשון מזה שלושים ומשהו שנה. אני גם ממש יכולה לדמיין אותם בהופעה. תשאלו אותי מהן ההופעות הטובות ביותר שאני יכולה לדמיין לעצמי,שהכי קולעות לטעמי הספציפי ואגיד ו – Loop, wire. והצמדת שמם של שני ההרכבים אינה מקרית.

4

Kendrick Lamar – Mr Morale and the big steppers
זו הפעם השניה שקנדריק מופיע בסיכום שלי. הפעם הקודמת היתה עם To Pimp a Butterfly . האלבום הקודם שלו (Damn) ממש עבר לידי ומה ששמעתי ממנו שיעמם אותי. מהאלבום הזה היה קשה להתעלם כי הסביבה שלי געשה לגביו כשיצא. הוא אלבום מעניין, מאד מגוון ואני כן חושבת שהוא סוג של אירוע. פה יש את שבריר הרגע הזה שמרגש אותי ("shut the fuck up when you hear love talking"), ופה יש עוד שבריר של שירה יפה (I breathe different). וכשאת שמה לב שיש הרבה תחנות כאלה של שברירי שניה מרגשים באלבום את מבינה שאת אוהבת אותו.

3

Spiritualized -Everything was beautiful
זהו אלבומם התשיעי של ספיריטואליזד. בשקט בשקט הוא התחבב עלי וטיפס למעלה הרשימה. למה? הוא פשוט טוב .אחרי אלבום קודם בו ג'ייסון פירס הכריז שאולי יהיה האחרון של ההרכב, מגיע די מהר אלבום נוסף שאלי באופן אישי הרבה יותר מדבר מקודמו. ביקורות שקראתי משוות את האלבום הזה לLadies and genetelman we are floating in space. אני מאמינה שEverything was beuatiful ישאיר חותם קטן יותר בדיסקוגרפיה של ההרכב מLadies and Gents אבל הוא לא פחות טוב. והסיום שלו אפי ומושלם.

2

Wilco – Cruel Country
איזה אלבום יפה. לא מובן מאליו שאלבום כפול של בלדות יתברג ככה במקום גבוה במצעד. למעשה, יש שנים שאני מפספסת אלבומים מהסוג הזה כי באותה השנה דווקא לא היה לי קשב ל"חדש של"… . המבקרים מכנים אותו חזרה לקאנטרי. חזרה לאמריקנה של Uncle Tupelo. לא יודעת אם אני מתייחסת אליו כאלבום קאנטרי. אבל הוא יפה, השירים בנויים יפה וקליטים למדי. ההרכב הופיע חי באולפו והקליט את האלבום הזה- זו יצירה יפה של להקה יפה.

1

ולמקום הראשון שלי – צמד אלבומים!

Mary Halvorson
AMARYLLIS & BELLADONNA
תענוג לעקוב אחרי מרי הלבורסון. היא מוזיקאית פורה, יצירתית ועם הטעם הכי טוב במשקפי ראייה. היא היתה נפלאה בcode girl מלפני כמה שנים , היא היתה נפלאה בהופעתה כאן בלבונטין 7 והשנה עושה רושם שזו השנה שלה- היא הוציאה שני אלבומים שלטעמי הצליחו להתעלות ברמתם, שלמותם ובשלותם מעל כל יצירה אחרת ששמעתי.
שני אלבומים שונים מאד זה מזה, האחד קליל יותר וג'אזי והשני המציג רביעיית כלי מיתר קלאסי וקצת פחות נגיש. אני טיפה נוטה להעדיף את זה האחרון (BellaDona) – אני אוהבת את השלמות שלו -איך שהוא מתחיל ונגמר והקשר בין שני קצוות האלבום וכמה הוא מרגיש שלם. אבל שניהם נהדרים בעיני

שנה טובה לכל, מקווה שתהנו מהצלילים
גלי

מצרפת גם מיקסטייפ של שירים מצוינים מאלבומים שלא נכנסו לרשימה